"הפיצו עליי שאני לסבית ושאני ברומן עם החברה הכי טובה שלי"

בגיל 24 בסך הכל, הצליחה לבסס את עצמה אודיה אזולאי כאחת הכוכבות הבולטות ביותר במדינה בשנים האחרונות. להיט אחרי להיט היא כבשה את הקהל הישראלי, והפכה לשם אהוב ומוכר בכל בית. הזמרת, שגם כותבת את שיריה בעצמה, אחראית ללא מעט שירים מצליחים של זמרים גדולים אחרים וידועה במשחקי המילים שמכניסה בכתיבתה. לצד הביקורות שספגה לא פעם על היבטים שונים בחייה, כמו היחסים שלה לדת והבחירה שלה בשירה למרות האיסור הדתי, היא ממשיכה קדימה ולא נותנת לשום דבר לעצור אותה בדרך להגשמת החלום להצליח בתעשיית המוזיקה.

למרות שבדרך כלל ממעטת להתראיין, הסכימה הזמרת להתארח הערב (ב') ב"ריאיון מיוחד", לשתף בגילוי לב את קבוצת המראיינים שעל הרצף האוטיסטי בפרטים אישיים על חייה ולענות בכנות על השאלות שנשאלה מצידם. אזולאי שיתפה בפתיחות על השמועה שהפיצו עליה, הקשר המורכב עם אביה ומערכת היחסים שהייתה לה עם עדן חסון לפני שיצא מהארון.

מה השמועה הכי מטורפת ששמעת על עצמך?
"אמרו עליי שאני לסבית. ולא רק שאמרו שאני לסבית, אמרו שהיה לי רומן עם החברה הכי טובה שלי. אין בזה בושה, אבל זו שמועה מטורפת שאמרו עליי".

איך את מרגישה לגבי זה שאת לא בקשר עם אבא שלך?
"אני לא גדלתי עם אבא שלי, אז הדמות האבהית שאנשים מדמיינים כשאני אומרת שאני לא בקשר איתו זה לא בדיוק הדמות שנמצאת אצלי בראש".

הוא לא ליווה אותך לאורך כל ההצלחה שלך והפריצה?
"הוא היה שם לפרקים. היו תקופות שהיינו קרובים יותר ותקופות שהיינו יותר רחוקים, ואני כן זוכרת את הדברים שהטובים שהוא עשה ואת העזרה שהוא נתן לי. הוא הכיר לי את רוברטו בעצם ומשם דבר הוביל לדבר. אבל אני ממש זוכרת שיחת טלפון אחת איתו, שאני לא אשכח אותה לעולם. ביקשתי ממנו עזרה בטלפון והוא התחיל סוג של למרוח את זה, אמרתי לו 'אבא אני אצליח איתך או בלעדייך, עכשיו תחליט מה אתה רוצה לעשות'".

את מרגישה שאבא שלך גאה בך? זה חשוב לך?
"אני חושבת שכן. היום לא חשוב לי שאף אחד יהיה גאה בי, אני גאה בעצמי. זה מספיק לי זה מכסה את הכל".

כמה אחים יש לך?
"יש לי אח אחד גדול".

את ואח שלך בקשר טוב אחד עם השני?
"לא ממש הדוק, הוא גם לא גר בארץ אבל אנחנו בקשר כלשהו".

בתור ילדים הייתם קרובים?
"כן מאוד. אני חושבת שלקראת גיל 18 שלי הוא עבר לגור בחו"ל וזה קצת הרחיק בנינו. אני הלכתי לחיים שלי, שהם סופר אינטנסיביים, ולא השאירו לי הרבה זמן לא לחברים ולא למשפחה. הייתי בעבודה 24/7 וכשברוך השם הצלחתי להגיע למקומות ששאפתי להגיע אליהם, אז הורדתי את הרגל מהגז קצת והיה לי יותר זמן למשפחה והחברים, אבל כבר נהיה איזה פער בנינו. אנחנו עדיין בקשר, עדיין אחים, אבל לא כמו בילדות".

איך את מרגישה עם זה שהוא הוציא שיר שחושף את הקשר ביניכם?
"בהתחלה לא כל כך אהבתי את זה. היה לי קשה, לא עם זה שהוא רוצה להוציא שירים, אלא עם זה שהוא הוציא שיר עליי. הוא חשף כל מיני דברים מהחיים שלי, מהעבר שלי וממערכת היחסים שלנו, אז זה הרגיש לי לא נעים. אבל אולי הייתי צריכה להרגיש רגע את הצד שני, כל החיים אני מוציאה שירים על אנשים והכתובת מאוד מדויקת, אז הייתי צריכה לעבור את זה כנראה".

מה ההורים שלך עושים?
"אמא שלי גננת ואני לא יודעת מה אבא שלי עושה".

>>לצפייה ב"ריאיון מיוחד" עם אודיה אזולאי ב12+

אמא שלך גידלה אותך בתור אם חד הורית, איך זה היה?
"קודם כל זה היה מורכב לפעמים, לא היה פשוט לראות את אמא שלי נלחמת בכל כך הרבה דברים ולחצים בשביל לגדל אותי ואת אחי הגדול. מצד שני, זה נתן לי הרבה כוח להיות אישה חזקה, למדתי ממנה שאפשר גם לבד, אפשר להצליח לבד ולשרוד את הדברים הכי קשים לבד, גם אם את אישה".

בת כמה היית כשההורים שלך התגרשו?
"שנתיים, אני לא זוכרת את הביחד שלהם בכלל. אבא שלי עזב לחו"ל, אחי היה ארבע שנים מעליי, אני הייתי בת שנתיים והוא היה בן 6. אמא שלי ממש שרדה הרבה קשיים, הייתה עובדת מסביב לשעון בשביל שיהיה לה איך לשלם את המסגרות, גנים ובתי ספר. אז אני מהצד כל השנים האלה חוויתי את זה כאישה צריכה להיות ווינרית, היא צריכה לעמוד איתנה מול החיים. זה נתן לי הרבה השראה וברוך השם אני חושבת שבסופו של דבר זה עזר לי להגיע למקום שהגעתי אליו".

האם את עוזרת לה גם היום?
"כן, משתדלת מאוד".

היית מאוהבת בעדן חסון כשהייתם יחד?
"כן, הייתי מאוהבת. לא באמת היינו בזוגיות, אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה ככה. היום כשאני בזוגיות אני יכולה לדעת שזה לא היה זוגיות. אבל התאהבתי קשות".

מתי הבנת שהוא הומו?
"לקח לי מלא זמן. לא הבנתי מה הבעיה, למה זה לא נהיה מה שרציתי שזה יהפוך להיות. שמעתי מהסביבה ואנשים שהם גם מהקהילה רמזו לי. אני זוכרת שנסעתי אליו ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר רגע, ישבתי איתו ושאלתי אותו את השאלות ובלית ברירה הוא ענה לי".

אולי באיזשהו מקום זה עודד אותו בסוף להגיד לכולם?
"יכול להיות. אבל היה לי חשוב לשמור עליו, והוא גם הסתיר את זה ממש, הוא שמר את זה. הכרתי את ההורים שלו והם חרדים, אמא שלו עם כיסוי ראש, אני מבינה את המורכבות וכמה זה חשוב היה בשבילו לשמור את זה ולספר בעצמו לאנשים שלו ולמשפחה שלו".

נולדת כדתייה, חזרת בשאלה ואז חזרת בתשובה. מה הלאה?
"אף פעם לא חזרתי בשאלה. נולדתי בבית מסורתי וכשהגעתי לגיל 12 החלטתי שאני רוצה לקחת צעד אחורה מהשבת. הפסקתי לשמור שבת לשנתיים, לא הפסקתי להאמין באלוהים ולא הפסקתי להתפלל. בגיל 14 אחרי שנתיים פשוט חזרתי לשמור שבת. בגיל 12 עדיין חוקרים את עצמנו ועדיין מגלים מה מתאים לנו ומה פחות, אז זה היה גיל כזה שבדיוק עזבתי את בית הספר הדתי ועברתי לבית ספר חילוני, ושם כל החברים היו יוצאים ביום שישי בערב ורציתי גם. אז ניסיתי את זה ואחרי שנתיים הבנתי שזה לא בשבילי, ושאני מעדיפה לשמור את השבת".

מבחינת ההלכה "קול באישה ערווה", אז איך זה אפשרי שאישה תשיר?
"אני לא רבנית ואני לא יכולה להגיד מה מותר ומה אסור, אני יכולה להגיד מה אני מרגישה. אני מרגישה שהרבה מהשירים שלי חיזקו גם נשים וגם גברים בלהתקרב לבורא עולם. יש ילדים שפונים אליי ואומרים לי: 'אני התחלתי לשמור שבת בזכות השיר הזה', והדברים האלה כל כך מחממים לי את הלב וגורמים לי להרגיש שמה שאני עושה הוא נכון, להרגשתי אני עושה משהו טוב בעולם".

על איזה סוג של דברים את מתייעצת עם הרב שלך?
"כל מיני דברים שהם חשובים. לצורך העניין לפני שנה רציתי לעזוב את הבית של אמא שלי, אז התייעצתי איתו ושאלתי אם הוא יכול לברך אותי שהדרך הזו תהיה טובה ומוצלחת".

ואם הוא אומר לא, אז לא?
"הוא אף פעם לא אמר לי באמת לא. זה יותר להרגשה הטובה שלי, אבל אם הוא חס ושלום יגיד לי לא על משהו אני אשקול אותו כמה פעמים".

באיזה תדירות את מתייעצת איתו?
"לא גבוהה מידי, היו תקופות שהייתי יותר אינטנסיבית אבל אחת לשבועיים או חודש לפעמים, כשיש לי באמת איזה אישיו".

מה אנשים טועים לחשוב עלייך?
"אני יכולה להגיד שהרבה אנשים חושבים שאני בעייתית או קשה, כשבפועל אני בסך הכל אחת שיודעת מה היא אוהבת ולא נותנת לאנשים לעשות בה כרצונם".

את יכולה לתת דוגמה?
"כן, אני לא שמה חולצות בטן. אני לא אעלה להופעה גם עם מכנס מיני וגם לצורך העניין סטרפלס, יש לי את הגבולות שלי. יש אנשים שעבדתי איתם והפירוש שלהם לבן אדם שלא לובש חשוף זה: 'היא קשה, היא לא שמה את מה שאני רוצה שהיא תשים'. האמת היא שפשוט יש לי את הגבולות שלי, מותר לי כבן אדם בוגר להחליט מה מתאים לי ללבוש ומה לא מתאים לי ללבוש, ואני לא זורמת עם אנשים שמנסים לשנות אותי. מבחינת הרבה אנשים בתעשייה אם אני לא הולכת איתם אז אני בן אדם קשה, אז אני מקבלת את זה ומכבדת את זה שיש אנשים שחושבים ככה עליי, אבל אני לא אשתנה בגלל שזה השם שנהיה לי".

איזה שיר שכתבת הוא הכי טוב לדעתך עד היום?
"אולי 'מלכת הדור'. הכי קל לי לכתוב למישהו אחר".

זה שיר ממש על הפרידה לא?
"זה שיר שנכתב כמה חודשים לפני שהם נפרדו, בכלל לא ידעתי שדבר כזה הולך לקרות. הוא נכתב חצי על הדברים שאני עברתי וחצי על דברים בהשראתו, אז נוצר משהו שממש התאים כמו כפפה ליד. ביום שהוא יצא אז כל העיניים היו כזה על השיר הזה, אני חושבת שזה השיר הכי מצליח שכתבתי במינימום זמן. זה היה שיר השנה של 2025 ברוך השם".

איך את מסתדרת עם האחים אדם?
"עומר הוא המנהל שלי, הוא חלק מאוד חשוב ומרכזי בקריירה שלי, עם גל יצרתי שירים ובלי קשר רועי זה הבן זוג שלי".

נפרדתם וחזרתם, הפעם זה לנצח?
"אמן הלוואי. לא באמת נפרדנו וחזרנו, אנשים אולי לא יודעים את זה אבל לא באמת היינו בזוגיות אי פעם, זאת הפעם הראשונה. היינו באיזה קשר רומנטי כזה שלא התפתח לזוגיות אף פעם ואז התבגרנו, אני חושבת. אני פחות דרמטית ורגשנית ויותר אישה, פחות ילדה".

אתם קודם תעברו לגור יחד או קודם תתחתנו?
"אני לא יודעת, אין לי מושג אנחנו ממש התחלנו עכשיו. כל זוגיות והקצב שלה".

מי גילה אותך ואיך הכל התחיל?
"הכל התחיל ביום שבו הבנתי שאני יכולה לכתוב שירים. התאהבתי מהר מאוד במקצוע הזה והתחלתי לכתוב בתדירות גבוהה, ואז הגעתי לרוברטו. ניגנתי לו שיר עם גיטרה, הייתי בת 16 והשיר היה שיר ביקורת על כל תעשיית המוזיקה וכל הדור הזה מקולקל. הייתי ילדה קצת מורדת, חשבתי שאני יודעת הכל ושכולם טועים, והוא נדלק על הדבר הזה. מלא שירים קרו בדרך, הרבה גם לא הצליחו ולקח זמן וזה היה תהליך, אבל ההתחלה הייתה ממש מהגיטרה והפסנתר".

מתי קיבלת את הגיטרה הראשונה שלך?
"בגיל 12 מאמא שלי. היה דוכן בקניון של גיטרות ב-200 שקל. יש לי אותה עד היום, גיטרה כחולה כזאת. התעקשתי ורציתי את זה, לא ידעתי אפילו לנגן בגיטרה אבל רציתי אותה. בדיעבד היום אני מבינה שזה היה השטר האחרון שלה בכיס, אז אני קצת מתחרטת".

כי זה היה יקר?
"כן, זה היה כסף שקצת לא היה לה. אבל תיראו מה נהיה מהגיטרה הזאת".

איזה ילדה היית?
"הייתי סופר שובבה ותמיד רציתי את כל תשומת הלב בבית אליי. עשיתי הופעות בסלון והייתי בהרבה חוגים, הייתי מחליפה חוגים כל שבוע. לפעמים גם הייתי ילדה בלתי, הייתי סוג של ילדה כוכבת כזו שרוצה הרבה תשומת לב וכפיים ולהופיע ולשיר ולרקוד. כשגדלתי והגעתי לסוף החטיבה ותיכון התחלתי להיות ילדה יותר מופנמת ושקטה. זה הגיע למצב שממש הייתי לבד, ממש לבד בלי חברים. אני חושבת שהתבגרתי בקצב מסחרר והמצב של הנפש ושל הראש כבר לא חפפו את הגיל שלי. הייתי כל כך קדימה שלא עניין אותי שום דבר פרט לעתיד, איך אני יוצאת מהמקום שגדלתי בו ואיך אני עוזרת לאמא שלי, ואז מצאתי את המוזיקה. המוזיקה הפכה להיות החברה הכי טובה שלי בעולם, הגיטרה הפסנתר ולאט לאט אספתי לי את החברים האמיתיים שלי".

באמת התפללת 40 יום ו-40 לילה כדי שהשיר שלך "אור" יצליח?
"כן".

ואם זה לא היה קורה היית מוותרת לגמרי?
"אני לא יודעת, אבל אני זוכרת שכשחתמתי במשרד שמייצג הרבה מאוד זמרים בארץ, הם נתנו לי כמה צ'אנסים, כמה שירים, הם הטיסו אותי לאוקראינה לצלם קליפים והשקיעו הרבה מאוד כסף. השיר הראשון יצא והוא לא הצליח בכלל, השיר השני יצא והוא אפילו פחות הצליח מהשיר הראשון ואז השיר השלישי יצא וגם הוא נכשל. אמרתי 'אוקיי, כנראה שאני אצטרך לוותר על החלום הזה', אז תפסתי סידור והתחלתי להתפלל לאלוהים, בכיתי וכאב לי הלב. לא רציתי לעשות משהו אחר כי הרגשתי שבאמת אני הכי טובה בזה, ואם לא זה אז אין לי מה לעשות. אחרי קרוב ל-40 יום של תפילה ואחרי כמעט חצי שנה משום מקום השיר התחיל להתפוצץ וממש התפרסם והצליח. כמו נס קטן".

תיארת איך בגיל 16 פחדת שלא תהיי מיוחדת אם תפרצי דרך בגיל 25, עכשיו כשאת במרכז הבמה וכולם יודעים מי את, האם הפחד הזה נעלם או שהוא פשוט החליף צורה?
"אני חושבת שהפחד הזה נעלם פשוט. הוא נעלם ביום שהבנתי שהשארתי חותם. החלום הכי גדול שלי כבר לא קשור בהצלחה במוזיקה, החלום שלי הפך להיות משפחה, הוא פשוט שינה צורה".

מי האדם הראשון שאת משמיעה לו שיר חדש שלך?
"אמא שלי, איך שאני מסיימת להקליט אני ישר שולחת לה שיר".

ולפעמים היא אומרת שזה לא טוב?
"לרוב היא אומרת שזה לא טוב. היא מאוד ביקורתית אבל זה עוזר לי. היא מדויקת בטעם שלה, אני לא יודעת איך אבל יש לה איזה הבנה כזאת, היא "להיטולוגית", יודעת מה יתפוס ומה לא. אבל היו גם פעמים בודדות שהיא קצת פספסה, נגיד עם השיר "פאפי". היא פחות אהבה אותו בהתחלה, אבל ברוך השם הוא הצליח".

איזה טעויות עשית בחיים?
"אני חושבת שאחת הטעויות שעשיתי בקריירה שלי זה כשהופעתי בהיכל מנורה בפעם הראשונה וזה היה לי מוקדם מידי. עוד לא הייתי בשלה לדבר הזה, עוד לא הבנתי מה זה אומר לעמוד על במה כזאת ומה האחריות שלי. חטפתי שם שוק ולא כל כך הצלחתי לשיר כמו שרציתי, לזוז כמו שרציתי וחטפתי כאפה בהופעה הזאת".

את חושבת שהקהל הרגיש את זה?
"ברור, היו הרבה ביקורות על ההופעה הזאת ובצדק. זאת הייתה באמת תקופה לא פשוטה בשבילי אבל צמחתי ממנה, זה הכניס אותי לתלם של עבודה והבנתי מה אני פחות אוהבת".

את השירים שלך את כותבת מתוך כאב או מתוך תקווה?
"לרוב אני כותבת מתוך מקום של כאב כי זה המקום שמניע אותי ליצור. כל פעם על משהו אחר, לפעמים מערכת יחסים רומנטית שאכזבה אותי, לפעמים אחד מההורים שלי או איזה כשלון בעבודה או מישהו שהתנהג אליי לא יפה ברחוב. הרבה פעמים כעס זה רגש שמניע אותי ליצור, אכזבה, עצבות, מיקס של הרגשות האלה. אבל יש גם שירים שהם יותר אופטימיים".

את כותבת פחות כשאת מאושרת?
" אני עכשיו ממש מאושרת וכן אני כותבת פחות".

מה השתנה בך מאז הפריצה שלך?
"אני חושבת שנהיה לי יותר ביטחון על במה. בתחילת הדרך שלי ממש הייתי קופאת ולא הייתי זזה, או שהייתי זזה בצורה קצת מוזרה. הייתי נשארת בשלי וקפוצה, פחדתי מאנשים ועם הזמן התרגלתי לזה, השתחררתי ונפתחתי. אני עדיין עובדת על זה אבל משהו בביטחון שלי השתנה".

ויש משהו באופי שלך שאת מרגישה שהשתנה מאז שהתפרסמת?
"אולי נהייתי קצת יותר חרדתית לפרטיות שלי ויותר שושואיסטית. יותר מרוחקת ושומרת על הלבד".

את מרגישה שמפרגנים לך בתעשיית המוזיקה הישראלית?
"אני מרגישה שכשהתחלתי אז היה ממש הרבה פירגון ולאורך הזמן, ככל שהשם זיכה אותי להצליח ולגדול ואולי באיזשהו מקום אפילו עקפתי הרבה זמרים, עקפתי בסדר גודל של הצלחה של במות גדולות או שירים שהצליחו, אז נהיה פחות פירגון. זה טבעי ואני מבינה את זה, לא כולם לא מפרגנים, יש הרבה אנשים שמפרגנים לי ואוהבים אותי ואת העשייה שלי. באופן כללי יש יותר פירגון מגברים מאשר נשים. את גבר זה פחות פוגש כשאישה מצליחה, זה לא מאיים עליו כל כך. גם בי יש תחושות לפעמים של קנאה, של גם אני רוצה, זה טבעי וזה הגיוני, אנחנו תחרותיים".

האם קרה שגברים כיבדו אותך פחות כי את אישה?
"מעולם לא הרגשתי שגברים מתנהגים אליי בזלזול כי אני אישה, בחיים לא. אולי זה עניין של גישה, כשאני מגיעה עם ביטחון ולא נותנת לבן אדם בצד השני להקטין אותי או למשוך אותי לעולם שלו אז אי אפשר לנצח אותי. זה לא משנה אם יש מולי גבר או אישה, אף פעם זה לא פגש אותי".

למה את לא משפרת את הדיקציה שלך?
"אני חושבת שאני משפרת אותה, אני עובדת על זה. אני לא ידעתי שאין לי דיקציה בכלל עד שלא קראתי את זה בתגובות. אולי זה כי אני כותבת הכל צפוף, כל בן אדם שלוקח ממני שיר צריך בלון חמצן כי זה באמת אחד הקשים. יש לי כל כך הרבה מה להגיד שאני דוחסת הכל ואז כמעט בלתי אפשרי לשיר את זה בבהירות".

את מקבלת תגובות על זה שאת מקללת בשיר "פאפי"?
"מלא, כי הרבה ילדות מגיעות להופעות והרבה פעמים להורים זה לא נעים לשמוע את הילד מקלל. אני יכולה להבין את זה, פשוט כשאני בתהליך יצירה אני בסערת רגשות ומה שיוצא יוצא".

מה המשמעות של השיר שלך "אינטלקטוערס"?
"זו סוג של אינטליגנציה גבוהה עם ערסית. לפני כמה שנים בתקופה שכתבתי את השיר, הרגיש לי שיש מלא אנשים כאלה ושאני גם לא בדיוק ערסית, אבל קצת שכונה וקצת אוהבת ספרים".

מה אף אחד לא יודע עלייך?
"שאני פעילה בשתי הידיים, שאני כותבת בשמאל ואוכלת בימין".

מה את אוכלת לפני הופעה?
"אני אוכלת מלא ג'אנק, אני מזמינה מלא. סושי והמבורגר ופסטות ופיצות".

מה הדבר הכי יקר שקנית?
"תיק של שאנל".

מה הפחד הכי גדול שלך?
"הפחד הכי גדול שלי זה המוות".