אביהו פנחסוב חושף את הסודות: "אלה התחתונים שעשו היסטוריה"
עד לאחרונה אביהו פנחסוב היה מוכר בעיקר כ"ילד הפרוע" של המוזיקה הישראלית. אבל שני תפקידי משחק משמעותיים חשפו שפנחסוב הוא הרבה יותר מזה. ב"מקום שמח" הוא הבעל של נועה קולר, ב"רצח בים המלח" הוא חשוד ברצח שמניח תפילין. אז מי אתה אביהו פנחסוב - הזמר שמופיע על שופל בתחתוני פאייטים, או האבא שאוסף את הילד מהגן, קונה לבת שלו סוס - ונשוי לזמרת אופרה?
אולפן שישי
פורסם: | עודכן:
בחודשים האחרונים קשה לפתוח טלוויזיה בלי לראות את אביהו פנחסוב. הוא בעלה של נועה קולר ב"מקום שמח". הוא דמות מרכזית ב"רצח בים המלח". שני תפקידים שבהם גילינו פנחסוב אחר. הרבה יותר רגוע ממה שאנחנו רגילים. ועדיין סוס דוהר כמוהו לא באמת ניתן לאלף.
אנחנו הולכים לרכוב יחד. "זה שלנו", הוא מראה לי את הסוסה באורווה. "זה סוסה שאנחנו רוכבים עליה. סוסה שגם קניתי לבת שלי. אני רוצה לדאוג לך, שנייה". הוא הולך ומביא לי כובע. "זה כובע ב'".
"דני, אתה מוכן?", אביהו שואל.
אני כבר, אני על הסוס, מה שנקרא.
"קודם כול, דני, אתה נראה פגז".
זה מה שחשוב. איפה הגז פה?
"תגיד, דני, אתה רציני? איפה הגז?".
כן, זהו. העיקר את הלוק יש לנו.
"דני, זקוף, זקוף. אתה קאובוי".
יש לי תנאי, אחי.
"מה?"
שאתה מתנהג כמו בן אדם.
"אני ציפור".
לא, כי יש טענה אצלנו באולפן שישי שלפני כמה שנים ניסו לעשות איתך כתבה, לא הצליח. אמרת "אני לא רוצה יותר להתראיין".
"הכול לטובה. כל סוס מגיע יומו".
הייתי שאל אותך, אז מי אתה אביהו פנחסוב? אבל זה בכלל לא השם שלך.
"זה נורא פשוט, אין פה מה להסתיר. היה לי חבר טוב, מוזיקאי מדהים מאזרבייג'אן, מארק פנחסוב, ועבדנו הרבה ביחד, והיה לנו חיבור מאוד חזק ביחד. ואז נהיה משהו נורא מגניב, מין פולקלור, אזרבייג'אן, קווקזי, דיסקו, רוקנרול, פאנק, יווני. ואני רציתי שם שייצג את כל הדבר הזה, אז קראתי לעצמי פנחסוב, ואז רבנו, הוא עזב את הארץ".
אבל אתה נשארת בפנחסוב?
"כן".
והשן זהב שלך?
"שן זה חלום ישן, אבל זה גם פתרון דנטלי מדהים. ככה הרופא שלי אמר לי".
מה אשתך אמרה?
"זה מה שמפריע לך, השן זהב? אתה יודע איזה דברים היא עברה איתי".
אבל יום אחד אתה בא לה עם שן זהב.
"יום אחד היא התעוררה בלילה, והיא ראתה בן אדם שמן עם שערות בגב, שפם ושן זהב. היא לא הבינה איך היא הגיעה לשם. מה קרה בדרך? זמרת אופרה, והיא באה מבית מעודן. אימא שלה תמיד אמרה שהיא מלכה, היא צריכה מלך. אז אבא שלה אמר: 'הוא גם מלך, הוא מלך השוק'".
"אני תמיד מדמיין את הבית חשוך"
הוא נולד לפני 43 שנה כאביהו לנדוור, מיקס הכי ישראלי שיכול להיות עם אבא ממוצא אוסטרו-הונגרי, ואימא יוונייה-טורכיה, עם ילדות לא פשוטה, בשכונת כפר שלם בתל אביב.
"בית שתמיד הייתי מדמיין אותו חשוך", הוא נזכר. "השכונה הזאת והחיים האלה היו נראים כל כך חסרי סיכוי. היה נראה כמו תחתית של התחתית. היה לי קשה. אני לא יכול להגיד לך מה זה, אתה מבין? אבל בבית היה קשה. היה בית לא מתפקד. אבא היה קשה, הוא לא ידע איך להתמודד עם דברים, והתוצאה של זה שהוא היה פשוט שותה, ויוצאת מזה הרבה אלימות. והרגשתי שיש לי הרבה אחריות לשמור על הבית. על אימא, על אחותי".
פרסומת
"הייתי נכנס לחדר ובונה לעצמי קצת את מועדון הקצב", הוא ממשיך. "הייתי מול המראה, הייתי שם את הקסטה של ג'יימס בראון והייתי קאובוי. הייתי עומד מול המראה, עובד על התנועות, עובד על הפרפורמנס, אבל משאיר את הדלת קצת פתוחה, לא לגמרי סוגר אותה, שאני אשמע שאם יש איזה משהו שקורה, שאני אוכל לשמוע, ואני אהיה שם".
"כעסתי עליו הרבה שנים, כשגדלתי. לא סלחתי לו, לא הייתי איתו בקשר הרבה שנים", הוא מודה.
את בן 43, זה עדיין שם, אני רואה לחלוחית בעין.
"אני אגיד לך משהו, ברגע שהוא נפטר משהו נפתח לי שם. מחקתי את הילדות שלי במקום הזה. פתאום חזרה לי פעם ראשונה אהבה אליו. אחרי שנים שהדבר הזה היה סגור. דני מוציא ממני דברים נוראיים".
לעומת היחסים המורכבים עם אבא, היו לו יחסים אחרים לגמרי עם אימא.
"כשאימא שלי חלתה, לפני חמש-עשרה שנה, הייתי מנגן לה בבית חולים".
מה היית מנגן לה?
"שירים שהיא הייתה אוהבת. שירים ביוונית, בבולגרית. שם גם הבנתי פעם ראשונה שאני לא אמריקני. שאני חייב לעשות משהו, לחזור למקומות שאני התביישתי בהם. כל המוזיקה של אימא, כל היווני, כל הבולגרי והכול".
פרסומת
"אהבתי אותה מאוד, היא גם הייתה... היא הייתה הכול, היא הייתה הגב שלי. היא האמינה בי", הוא אומר.
אבל היא לא הספיקה לראות אותך מצליח.
"לא. זה כמו משה ובני ישראל, אתה צריך להביא אותי עד מקום מסוים, ומשם הייתי צריך להמשיך לבד".
"אני אסביר לך, מה זה דמות"
ועכשיו תשכחו את הילד העצוב מכפר שלם וקבלו את התופעה. שנקראת מועדון הקצב של אביהו פנחסוב.
יש מצב שאתה מוריד את המשקפיים?
"מה הבעיה?", הוא שואל ומוריד את המשקפיים. "בבקשה".
אולי זה מחסום הזה שאתה שם לעצמך כל הזמן? יותר קל לך עם התחפושת?
"תחפושת?"
עם המשקפיים, עם הפרנזים, עם ה...
"אה, דני, אני מתפלא עליך".
מתפלא? איפה הגבול בין הדמות לאביהו?
"אז אני אסביר לך, מה זה דמות".
אתה ככה הולך בבית, עם הכובע הזה ועם הפרנזים?
"קודם כול, ברור".
כן?
"אבל הרבה אנשים שואלים אותי, מחפשים תמיד איפה..."
זאת השאלה הכי מעצבנת מבחינתך?
"תן לדבר, דני, אה? קושמרו. אולי ניתן לו לטפס על משהו עוד פעם או להיכנס לאיזה מנהרה, שהוא יירגע קצת".
"הרבה שואלים אותי איפה אני מתחיל ואיפה אני נגמר", הוא ממשיך. "אבל בעיניי זה שטויות, כי זה לא עובד ככה אצל בני אדם, איפה הם מתחילים ואיפה הם נגמרים. יש לנו הרבה צדדים. זה נוזלי, כל הסיפור הזה. זה לא מתחיל ונגמר. החיפוש הזה של... זה אמיתי, זה לא אמיתי. אני עם הכובע וכל הדברים, אני כל יום, גם בקפה".
אתה "בבון של יפו" כמו בשיר שלך, אני אומר לו ואנחנו נכנסים למכונית שלו, מרצדס ישנה עם גג פתוח.
לאן נוסעים?
"לאסוף את הילדים"
כן? תן לי לנהוג?
"לא, אבל קח כובע".
איזה בן אדם.
"אם אתה נוסע איתי..."
חשבתי שבנינו יחסי אמון.
"יצאנו?"
יצאנו.
"חושבים שהוא מעולם אחר, חייזר"
אביהו לא סתם שר על הבבון של יפו. הוא באמת גר כאן עם אשתו שירה ושני הילדים, יהלי בן החמש ואליה בת השתים-עשרה. יהלי אפילו הולך לגן מעורב, דו-לשוני.
פרסומת
ככה אנשים הולכים לקחת את הילדים שלהם מהגן, זה הגיוני בסך הכול.
מה קורה? אני דני. יהלי, אמרו לי שאתה יודע לשיר.
"הוא גם רקדן מעולה", אומר אביהו. "הוא רקדן מטורף. הוא יודע את הגרוזיני, הוא יודע את הפאנקי".
כן?
אביהו: "אתה רוצה להראות לו בבון?".
יהלי: "אני לא יכול להראות על הרצפה".
רוצה לראות לו בבית?
"כן".
אני שואל את אליה, בתו: גם אימא שלך שרה, מי שר יותר יפה?
אליה: "זה בעצם סגנונות אחרים. אימא שרה אופרה", היא עונה.
והכובע, הוא רק בשבילנו, או שהוא באמת בבית איתו?
"לא, הוא באמת מסתובב עם הכובע הזה. הוא יכול מאוד להביך. רואים פתאום בן אדם עם שן זהב, עם כובע קאובוי, עם מגפיים, חושבים שהוא מעולם אחר, חייזר. מצד שני, לא לכל אחד יש אבא כזה. אף פעם לא משעמם לי להיות עם אבא. ואני הכי גאה בו בעולם. אני מאוד אוהבת אותו".
אליה: "דני, אתה יודע שגם הופעתי איתו?"
אביהו: "היא הייתה מדהימה, באמת. לא ידעו שזה הבת שלי, אבל הם אמרו לי, כולם הסתכלו עליה".
עכשיו הוא הרבה בטלוויזיה, בסדרות.
אליה: "כן, אני עכשיו בדיוק באמצע של 'רצח בים המלח'".
תגידי, יכול להיות שאבא שלך הוא הרוצח?
"אני לא יכולה להגיד".
את יודעת?
"כן".
גילה לך?
"רק לי".
"זה כל התחתונים שלי"
"אני רוצה להראות לך משהו שעוד אף אחד לא ראה", אביהו לוקח אותי למגירה הסודית שלו בבית ומוציא תמונה.
זה ראובן עטר?
"הכי חשוב זה ראובן עטר".
ותחתיו, מה זה?
"זה כל התחתונים שלי".
זה תחתונים?
"כן".
את זה עוד לא עשיתי בכתבה, לראות את מגירת התחתונים של האומן. זה היה על השופל.
"נכון. אלה התחתונים שעשו היסטוריה".
זה מה שהעיף אותך מצה"ל.
"נכון".
"הדבר היחידי שהציל אותי, 7 באוקטובר, זה להופיע לחיילים, מה שעשיתי", אביהו מספר על סרטון התחתונים והחיילים. "זה הציל, זה לא רק הציל אותם, זה הציל גם אותי, הדבר הזה. הם היו כל כך שם שבורים בתוך המקום הקטן הזה, וזה שיא הקור בחרמון, והגעתי עם השופל, זה היה נראה כאילו המשיח הגיע. פשוט... זה היה פשוט משהו, זה היה פשוט קוסמי. טסנו לכוכבים".
פרסומת
אקסטזה.
"זה היה אקסטזה".
החיילים מאוד נהנו, המפקדים פחות.
"סרטון אחד עלה לזה, וכל החיילים התחילו לשתף, הדבר הזה הגיע ל-10 מיליון צפיות. הגיע לכל העולם, הגיע לאיראן, לארה"ב. עלתה כתבה בסין, באיטליה, בלונדון, חלק גם ניצלו את זה לרעה, כל התמונות האלה. הדבר הזה נהיה הדבר הכי ויראלי שיכול להיות, התמונות מההופעה הזאתי. וזה הידרדר, ואז העיפו אותי... לא נתנו לי יותר להופיע בפני חיילים".
פנחסוב, שמבין דבר או שניים ביחסי ציבור, הפך את הפרשה הזו לשיר חדש.
"זה החיים, לא מפחד לחיות, כן מפחד לחיות".
אסור לך להופיע בפני חיילי צהל?
"אני מקווה שזה יסתדר".
אז הנה פנייה מרגשת. צה"ל, בבקשה, יש פה זמר. מצליח. מביא שמחה לחיילים. אנא קבלו אותו. זה בסדר? עשיתי את זה טוב?
"זה היה לא משכנע".
דובר צהל, בבקשה. באימא.
"אנחנו נעשה את זה מבוקר יותר. נעשה הופעה אקוסטית".
"יעופו באוויר, ייצאו דברים מהאדמה"
ועד אז פנחסוב מתכנן עכשיו את הדבר אולי הכי רחוק מהופעה אקוסטית. ההופעה שלדבריו, טרם נראתה כמוה בארץ, תעלה בשיתוף toMix ב-19 וב-20 במרץ באקספו תל אביב.
פרסומת
"זאת פנטזיה בימתית. אי אפשר להגדיר את הז'אנר", הוא אומר. "זה, מבחינתי, איזה עירוב של כל מה שאני אוהב. זה אופרת רוק, זה מחזמר, זה מופע מוזיקלי, זה בלט גיאורגי באוויר. כוריאוגרפית של סירק דה סוליי תעשה לנו את כל הכוריאוגרפיה, יעופו באוויר, ייצאו דברים מהאדמה. זה לקחת את הדברים לקצה, עד שמישהו נופל ומתרסק".
מישהו באמת התרסק, בחזרות ל"קאקאמייקה" - הגיטריסט האגדי חיים רומנו בן 74 נפל ונפצע."זה נושא כאוב", אומר פנחסוב. "כי חיים הוא באמת הג'וקר של המופע, וגם תפרנו לו חליפה מדהימה מעור לטקס ורוד מבריק והוא בא עם כל האאוטפיט, עם שפם ופאה מדהימה, עם שיער כמו שהיה לו כשהוא ניגן בצ'רצ'ילים. וואלה והיה חשוך והוא לא ראה והיה גם שלג והוא החליק.
"פתאום שמענו צרחה ואני לא הבנתי מה קורה. ופתאום החליפה הוורודה שלו, ופתאום אני רואה מסטיק בזוקה ענק מרוח על הרצפה, ואז אני מסתכל ורואה שהבזוקה הזה לא זז. רצתי שם לראות מה קורה ואני אומר לו 'חיים, חיים, חיים' והוא לא מגיב. וכל מה שאני מתפלל לאלוהים זה שהוא לא ילך ככה, שזה לא יהיה הסוף עם החליפה הזאת, והשפם והפאה והוא שבר את היד, עכשיו הוא עובר ניתוח מאוד רציני".
"והוא יגיע ל'קאקאמייקה' גם אם הוא יהיה תאורן בהופעה. הוא יגיע ל'קאקמייקה'. גם אם הוא יגיע עם יד מעץ".
אתה יודע מה הכי בלט לי בהופעה שלך? כולם עם חיוך, כולם שמחים.
"אנשים באים אליי לא רק למוזיקה, הם באים לחוויה, הם באים כדי שזה ייגע להם בכל החושים. וזה יערבב אותם למקומות שהם בכלל לא חשבו. הם כל פעם מקבלים סטירות כל פעם למקום אחר. הם לא באים לשמוח דני, הם באים לקבל כל מיני דברים".
פרסומת
היה מישהו בשורה הראשונה, שלפת לו את החולצה וזרקת לצד השני.
"הוא היה צריך את זה".
לא בטוח.
"אתה יודע למה? בארבע-חמש דקות שאני שר, הוא רק צילם. הוא לא היה ברגע. הוא רק צילם צילם צילם. אז הוא היה חייב שיזרקו לו את הטלפון קיבינימט, הוא היה צריך פוס. הוא צריך להיות ברגע. הוא לא נהנה מהדבר עצמו".
"ראיתי את עצמי איך אני קופץ מקומה עשירית"
בכוכב הבא 2020 הכרנו את סבתא שלך, זאת באמת סבתא שלך?
"זאת סבתא שלי שרצ'י, זאת אימא של אימא שלי, כל השירים מיוון, בולגריה, טורקיה. אימא שלי נורא אהבה לשיר. סבתא שלי הייתה זמרת טובה, אימא שלי לא. היו שרות בשני קולות וזיופים שאי אפשר לתאר. בצרחות".
ברצח בים המלח התעלפת שם על הסט ופונית במסוק. מה קרה?
"אכלתי יותר מדי המבורגרים".
לא באמת.
"אמיתי. והוספתי גם... עוד כמה תוספות שומניות לסיפור. ומסתבר שהיו לי אבנים בכיס מרה. ועליתי לחדר, התחילו לי דקירות בכיס מרה וראיתי את עצמי איך אני קופץ מקומה עשירית ואחרי עשר דקות התעלפתי ואשתי הגיעה עם מסוק".
פרסומת
"הרופא אמר לי שעם שעה איחור זה היה מתפזר לי בכל הגוף", הוא מוסיף.
יכולת למות גם באירוע הזה.
"לא יודע, מה אני יודע דני".
שינית משהו? בתזונה שלך? בספורט?
"לאן אתה חותר, דני?"
רזית, נהיית חתיך.
"קודם כול אני רוצה להגיד לך שכל החיים הייתי רזה".
וחתיך.
"וחטוב. אבל רק כשנולדו לי ילדים... אז הכול הלך פייפן, שחררתי את הרגל מהגז. עזבתי ידיים מה שנקרא. אבל עכשיו אני חוזר לעצמי".
"פחדתי ממנו פחד מוות"
אנחנו נפגשים עם נועה קולר, שאיתה שיחק ב"מקום שמח".
איך זה התחיל? אתה הרי יותר זמר משחקן.
נועה: "אמרתי לו את זה המון פעמים, אתה לא שחקן".
זה הסדרה שלך, איך הגעתם אליו?
אביהו: "שלה ושל רם נהרי".
נועה: "נכון, רם וגלית אשכול המלהקת, הם היו בעניין של אביהו. ואני פחות הייתי", היא צוחקת. "אני פחדתי ממנו פחד מוות. אבל לא יכולתי להתכחש לזה שהמאץ' הוא טוב. ראיתי שזה כן נתן איזה פיצוץ".
יש בו משהו שמזכיר את בעלך האמיתי.
"כן, זה טייפ של גברים משופמים עם ביטחון עצמי מופרז", היא צוחקת. "לשמחתי בעלי האמיתי הוא מאוד שונה מהדמות. פיזית הם מאוד דומים, אבל הם מאוד שונים, כל אחד מהם זה אירוע אחר".
אביהו: "הדליק אותי לעשות אותו, כי יש בו איזה צד שלא רק שרחוק ממני כרגע בחיים, אלא גם שמפחיד אותי לגעת בו. זה צד שהוא כבוי, קצת שם את עצמו בתחתית השרשרת, ונעלם קצת".
נועה: "זה שהוא זכר בעל פה הרשים אותי, זה שהוא בכלל ידע לדבר..."
איזה שחקן הוא אביהו?
נועה: "אדיר. הוא שחקן מדהים, אני אגיד דברים שיעצבו אותו עכשיו נורא. הוא לא אוהב את זה והוא לא יכול לשאת את זה. אבל אין כזאת כריזמה. זה...".
אביהו: "אני דווקא אוהב לשמוע".
נועה: "שקט, שקט".
אביהו: "אני חושב שנועה היא כישרון ענק וגם בן אדם מאוד צנוע".
והייתה לה הזכות...
אביהו: "את לא חושבת שדני זוהר?"
נועה: "בטח, אני בונה עליו לעונה שתיים. אתה כבר ההיסטוריה שלי, אני כבר עם הפנים קדימה. מה קורה, דני?"
אני מרגיש כמו המטפלת הזוגית שלכם. הנה נקניקיות. תאכלו, בבקשה.
נועה: "טיפול זוגי צריך להסתיים בנקניקייה. זה מה שאני ובעלי עושים אחרי טיפול זוגי. הולכים לאכול נקניקייה".
אה, באמת?
"כן. ואז כתבתי את זה. בוא נגיד שהסיפור על הנקניקיות אני מכירה אותו. מבוסס על נקניקייה אמיתית".
"אני רוכב על הסוס! אני קאובויי"
ולסיום חזרה לרכיבה: "הכי מפחיד אותי זה להירדם, אתה מבין?", אומר אביהו כשהוא רכוב על הסוס שלו. "כשאני על הסוס, אז אני רוכב".
כשאתה על הסוס, תרתי משמע.
"אני רוכב על הסוס! אני קאובויי. קשה לי. החיים זה... חיים קשים".
לא דבר קל.
"למה אני צריך את המשקפיים, אתה חושב?"
כל פעם שנהיה קשה, אתה שם את המשקפיים?
"החיים קשים, אני חייב... אני חייב את הסרט, אתה מבין? בשביל... בשביל לשרוד. זה שומר אותי. אני לא מוכן לחיות את החיים כמו שהייתי ילד שם בכפר שלם. אני לא מוכן. אני רוצה את החלום. אני רוצה לחיות את החלום".
המופע קקמייקה יתקיים ב-19 וב-20 במארס
תחקיר: מעיין נווה
מצאתם טעות לשון?