"הם ישלמו אחד-אחד, כל מי שהילד שלי שמע אותו צועק מחוץ לדלת"

אמש (שני) התקיים במרכז פרס לשלום וחדשנות טקס לנשים פורצות דרך, במסגרתו קיבלו לוסי אהריש, לאה גולדין, גילה אלמגור, נגה ארז ונשים נוספות את אות האבירות. הטקס, שהתקיים יומיים בלבד לאחר שהעבריינים המורשעים מרדכי דוד ורמי בן יהודה הפגינו בכניסת ביתה, מה שגרר גם עימות עם בעלה, השחקן צחי הלוי.

כשאהריש עלתה לבמה כדי לקבל את הפרס, האולם כולו התגייס לסמן את תמיכתו, מה שריגש אותה במיוחד. "אני עוברת ימים לא פשוטים, רבין אמר שהאלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה, ומישהו כרסם את הביטחון האישי שלי בימים האחרונים", שיתפה אשת התקשורת. "אני לא מורידה את הראש בפניי אותם גזענים ובריונים. אני אמא, ויש פה שתי אימהות שיקרות לי מאוד, לאה גולדין ויעל יהוד, שלימדו אותי שאסור להיכנע ולאבד תקווה אף פעם. במשך שנתיים וחצי אחרי שטבחו ורצחו בנו, רוצים לרצוח את התקווה כאן, זה לא יקרה - לא במשמרת שלי, לא כשאני נמצאת פה. אינשאללה יבוא שלום על כולנו ועל כל עם ישראל, אמן".

כמה מכעיס אתכם שלא היה שום גינוי מצד מקבלי ההחלטות.
לוסי: "די בחיאת, למה שיתקשרו אליי? הם לא התקשרו למשפחות של נרצחים בשבעה באוקטובר. הם לא הביעו צער, לקחו אחריות, לא אמרו סליחה על זה שבנות נאנסו בשבי של חמאס, לא נאמרה המילה סליחה - אז שיתקשו אליי?".

צחי: "זה בעיקר מדאיג שזה המצב, לאף אחד אין את הרצון לעצור את זה או את התעוזה. יש התנהלות מפוחדת מכל הכיוונים, אז מה יש לנו הנהגה פחדנית? שמכוונת למקומות האלה ורוצה להגיע אליהם?".

לוסי הזכרת את כיכר ציון וההשלכות שקרו לאחר מכן, את מרגישה ככה?
"רמי בן יהודה ומרדכי ווטאבר לא מעניינים אותי, הם כלום ושום דבר, תת-רמה. מי שמעניין אותי זה אותו יגאל עמיר, שהיה בבית ושמע את כל ההסתה שהכשירה את הדם של יצחק רבין בזמנו. שאמרו לו שהוא בוגד, שראש הממשלה שלנו הלך אחרי ארון קבורה, והוא לא ראה שמע או ידע. רמי בן יהודה ומרדכי לא מעניינים אותי, מעניין אותי מי שמקבל השראה להתעלות עליהם - כי אם אנחנו נמשיך בקצב הזה, זה ייגמר ברצח. וגם אחרי שיירצח פה מישהו, זה לא יזיז לכל השונאים, כי השנאה כבר בנשמה שלהם, זה לא ישתיק אף אחד. אנחנו במלחמת אחים כבר מזמן.

"אני רוצה להגיד לכל המתלהמים, שכשאני מגינה על המדינה שלי, אני מגינה על הבית שלי, אני לא מגינה על הממשלה הזאת - שהיא ממשלה גזענית שמדירה מיעוטים ולא רואה את העם שלה. אני מגנה על הבית הזה, שהוא בית מדהים ומדינה מדהימה, שיש בה אנשים טובים שהם מלח הארץ, גיבורים שמתהלכים בנינו ושילמו מחיר כבד במלחמה הזאת - עליהם אני מגנה. אני מגנה על הבית והילד שלי, כי אין לי ארץ אחרת, אין לי בית אחר. הם ישלמו אחד-אחד, מי שהילד שלי שמע אותו צועק מחוץ לדלת. הם ישלמו במיטב כספם ובאופן חוקי, אני מחכה שימוצה הדין - והוא ימוצה".

צחי איך אתה הבוקר הזה?
צחי: "האמת שקמתי בבוקר, הסעתי את אדם לגן וחשבתי שהאירוע כבר מאחורינו, אבל פתאום זה צץ לו. כשהם עלו אלינו הביתה בדיוק ניסיתי להרדים אותו, הוא היה ער ושמע את הגידופים והקללות, ראיתי שהוא נבהל. איכשהו הסחנו את דעתו, אמרתי שזה כנראה עבר, אבל אין מה לעשות, ילדים מרגישים הכל. דיברנו כל הדרך והמצאנו סיפור שמסביר למה ירדתי למטה ולמה המשטרה הגיעה, אבל ילדים מרגישים הכל".

המטרה של אותם עבריינים שהגיעו לפתח ביתה הייתה ברורה - לסמן ולהפחיד אותה, ובאמצעותה את כל מי ששוקל להשמיע קול או ביקורת. מי שמכירה את התחושה מקרוב היא השחקנית גילה אלמגור, שידעה כמה סערות דומות בחייה.

גילה זה גורם לך לחשוש להביע את דעתך לפעמים?
"אני לא חוששת משום דבר, מי שמכיר אותי יודע שאני חוששת רק מאלוהים. יחד עם זה, הרוע והאלימות בין אדם לאדם הגיעה לרמה שלא הייתה. איך זה יכול להיות? איפה ראש הממשלה והשרים שיש להם הרבה מה להגיד? בריונות כזו זו סכנת חיים, זה יכול להגיע לאסון. חברים תתאפסו, יש פה מישהו טועה ופושע, יש בית דין ובית סוהר, אבל אי אפשר שאדם יעשה טרור, ועוד למי? לשופט ברק? ללוסי אהריש? מה היא עשתה לו, מה היא אמרה 'אינשאללה'?".

מונולוג ה'אינשאללה' של אהריש עבר עריכה מגמתית שעשתה לה דמוניזציה מכוונת, בהתאמה הסרטון בכיכובה הוטס על ידי אלגוריתם השנאה ותפס כאש בשדה קוצים. כשהיא מקבלת חיבוק מאלמגור, אהריש מתרפקת ובוכה. "זה לא ברור מאיליו לקבל תמיכה מגילה, שראתה דבר או שניים, שחטפה לא פעם ולא פעמיים", אמרה אהריש ואלמגור הוסיפה: "חטפתי הרבה כאפות, אבל החוכמה היא לקום על הרגליים ולהגיד: 'אני מי שאני ולא תנצחו אותי'. אני ראיתי את צחי, הרי הוא יכול היה להפליק לו אתמול, אבל החוכמה היא לא לתת לו את הכאפה, כי את זה הוא רוצה. הרי כל החברים של צחי היו באים וגומרים אותו ב'פו'". אהריש השלימה אותה: "הוא אמר לו שהוא לא שווה את זה, הוא באמת לא שווה את זה".