"לפעמים לבן אדם נשאר רק את עצמו. זה שיר שמחזק אותך": הסיפור שמאחורי "שקיעות אדומות"

"שקיעות אדומות" הוא אחד הלהיטים הכי גדולים של עדן חסון, אבל ההתחלה הייתה רחוקה מלהיות בטוחה: "לא זיהיתי את הפוטנציאל. מודה באשמה. הסשן הראשון היה בלעדיי. אמרתי שאני לא יודע אם אני רוצה את השיר הזה. הוא הרגיש לי קצת מתחנחן ואני לא אוהב לצאת מתחנחן. זה הרגיש לי סחי קצת. באותה תקופה הייתי נורא במקום של להוכיח, והיה חשוב לי שכל דבר שיוצא הוא יהיה וואו. נורא פחדתי מלהיכשל".

"אמרתי שאני רוצה להוציא 'סיבובים סיבובים', שאני לא יודע אם אני רוצה טקסטים גדולים כאלה. יעקב למאי, אחד מהיוצרים, אמר שאני צריך להיות טיפש כדי לוותר כזה על שיר. אמרתי לו שיש לו יותר ניסיון ממני ושאני מקשיב לו", מוסיף חסון. השיר נולד בשיאה של מגפת הקורונה. "השיר הזה נכתב בתקופה שאנשים היו מסוגרים בבתים ונורא פחדו לצאת החוצה", מספר עדן. "הייתי מאלה שהיו מסתכנים וקצת יוצאים ומסתובבים. הייתה אווירה של סוף העולם בגדול".

למרות שהוא נתפס כשיר אהבה, חסון לא רואה בו ככזה. "זה לא שיר רומנטי. מה רומנטי בשיר הזה? אני שר אותו רומנטי, הלחן שלו רומנטי. זה שיר שמחזק אותך. השיר מתאר דרך. לא לבחור בדרך שכולם הולכים… לפעמים אנשים בסיטואציות כאלה צריכים שיגידו להם 'הלו, אתם עושים משהו נכון'. לפעמים בן אדם - נשאר לו רק את עצמו".

היוצרים שעבדו איתו זוכרים את הספקות. פן חזות אומר: "זה לא היה בדיוק 'אני לא רוצה את השיר הזה' אבל הוא לא היה סגור עליו במאה אחוז שלו. גם אני באותו זמן, אמרתי אולי הוא צודק. כתבתי לו 'שמע זה שיר טוב, שמביא אותך באור אחר לגמרי מה שעשית עד עכשיו'. הסקיצה והשיר עצמו - הם שני עולמות אחרים לגמרי". דולב רם מוסיף: "רצינו ללכת יותר לכיוון של הרוק. יכול להיות שקצת הגזמנו". למאי מסביר את הצד של חסון: "אני לא מאשים אותו. הוא היה רגיל להוציא שירים שהוא היה כותב. פתאום באו כמה חבר'ה שכתבו איתו שיר… הזיזו לו את הגבינה. אמרתי לו שלא חייבים תמיד לעשות דברים שאתה בטוח בהם במאה אחוז. תזרום".

עם הזמן, המשמעות של השיר השתנתה עבור חסון. הוא נזכר בשיר אחר שלו, 'גדל לי קצת זקן', שגם בו לא כולם האמינו: "זה שיר שכשכתבתי אותו אנשים אמרו לי שזה נשמע מתבכיין, לא תפסו אותו. אני אמרתי שלא משנה מה יגידו על השיר הזה, אני לא מוותר עליו. לא הייתי באותה רגע בסטייט אוף מיינד שלי, במצב של להרים את הראש ולהגיד שאני צריך לראות את הטוב ושאסור לעצור את השמש עכשיו. אבל אחרי זה הייתי שם כמה פעמים בסיטואציות האלה בחיים שלי. השיר הזה קרקע אותי, גרם לי להבין שבתוך עמי אני חי. בשנתיים האחרונות הכנסתי איתו אנשים לחופה, שרתי אותו גם בהלוויות, שלא נדע. שרתי אותו בהלוויה של איתי חן".

כשנשאל איך אפשר לשיר "לראות את הטוב" בהלוויה, הוא עונה בכנות: "אתה מרגיש שאתה מרמה כשאתה אומר משפט כמו 'תראו את הטוב' לאנשים שחווים סיטואציה כזאת. מצד שני, יש לך משהו יותר טוב לעשות? יש לך משהו יותר טוב להגיד? אני דיברתי עם אמא של איתי חן וזה היה השיר שלה, זה היה השיר של איתי, זה היה השיר שהם סוף סוף יכלו להתאבל עליו. בדיעבד אתה מבין שכמה שאתה חושב שאתה מבין גדול, אתה לא מבין שום דבר. לפעמים אתה נוגע באנשים במקומות שבכלל לא חשבת שקיימים".

"השיר הזה היה פותר לי את הבעיות"

הכוח שמעניק השיר הגיע אל לירי אלבג, התצפיתנית שנחטפה בשבעה באוקטובר ושרדה את שבי חמאס. בפגישה ביניהם היא אומרת: "זו סגירת מעגל בשבילי לשבת לידך עכשיו ולהגיד מה המשמעות ומה זה עושה לי". עדן מגיב: "לא ידעתי אם אני אזכה לסיטואציה כזאת. לדעת שהשיר שלי הוא זה שחיזק אותך - זה דבר מדהים".

"זה שיר שכאילו באמת כשאתה עצוב, אתה מקשיב למילים והן מרימות אותך למעלה. אתה אומר: 'עדן צודק'. השיר הזה פותר לי את הבעיות. השיר הזה היה שלי ושל אח שלי הקטן. כל הזמן צורחים אותו באוטו. בחודש מאי 2024, בשבי, האחיות שלי התראיינו בגלגלצ עם הרבה שירים. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי משהו ממנו על איך הוא ואיך הוא מרגיש. הייתי ממטרה", היא מספרת.

עוד היא מוסיפה: "היה לי פחד של מה עובר למשפחה שלי בראש. אז פתאום לשמוע שזה השיר שמוקדש לי, זה נתן לי עוצמות. אמרתי אוקיי, הם אופטימיים". היא ואגם ברגר אפילו שינו את המילים בבדיחה פנימית עצובה: "יש משפט אחד שהייתי אומרת לאגם כל הזמן בעזה, זה 'מי מחבל ומי נותן חיים'. בשיר זה 'מחבר'. היינו צוחקות על זה. מי מחבל ומי נותן חיים…".

השיר ליווה אותן בכל יום: "שרתי אותו כל הזמן. זה אפילו לא שרות בקול, זה שרות בראש. הייתה לנו מחברת ועשינו פלייליסט של כל השירים שנשיר אחת לשנייה ביום שנשתחרר, אני ואגם. 'שקיעות אדומות' מופיע שם. אגם הייתה מלמדת אותי מקצבים, אבל בגלל שאין לי חוש קצב זה נורא קשה. בדירה האחרונה שהיינו בה, היה לנו תא בשירותים שהיה לכיוון הים. בכל שעת שקיעה, היינו פותחות את החלון - השקיעות היו מה שעושה לנו את היום".