"רופא פלסטי הציע לי ניתוח בשת"פ, עשיתי לו שיימינג"

אלונה סער מדברת מהר, מתקנת את עצמה, אבל בעיקר חוזרת שוב ושוב לאותה נקודה מפוספסת. החיים מבחינתה לא עובדים בכותרות. לא הגוף שלה, לא המקצוע שלה, לא הזוגיות והחתונה שבדרך, וגם לא הפוליטיקה שבה היא מוצאת את עצמה מרצון - אבל גם בעל כורחה. בעידן שבו כולם מחפשים סימני קריאה, היא מנסה להשאיר מקום לסימני שאלה או לשלוש נקודות, גם אם זה פחות נראה טוב.

אנחנו נפגשים בזמן שהשחקנית בת ה-28 מופיעה על המסך בדרמה הקומית החדשה של אדיר מילר, "ריסט", המשודרת בקשת 12 ובה היא מגלמת את מיקה, בתו של כוכב הסדרה - שהוא גם הבמאי והתסריטאי. גידי הוא נגד ממורמר בצבא שנקלע למשבר אמצע החיים, מקבל אבחנה של חולה סופני ומחליט לפרוק כל עול. לסער היה ברור לפני הכול שהולך להיות מצחיק: "אדיר באמת אדם מאוד נעים וקליל. גם כשיש לפעמים לחץ כי צריך להספיק עוד שתי סצנות בסוף היום, אתה לא מרגיש את זה עליו. יש בו משהו רגוע".

בסדרה, בדומה לחיים עצמם, היא משחקת את בתו של גידי מנישואיו הראשונים. כשהשיחה נוגעת באביה האמיתי, שר החוץ גדעון סער, כבר בשלב מוקדם של השיחה ובמה שנשאר בבית, היא דווקא מזכירה אותו ממקום אינטימי ויום-יומי: "הרבה מהחיבור שלי ושל אבא שלי מושתת על הומור. כשהייתי קטנה, כל הפן המשחקי והצחוקים היה מולו. הוא אדם קורע מצחוק וברור לי שאתם לא יודעים את זה. הרבה הגיע ממנו. כשהייתי עושה קולות ופרצופים, הוא היה הנמען הראשי אבל גם מההשראות הגדולות. היינו רואים ביחד 'ארץ נהדרת', 'מציצים' ו'החטא ועונשו' של קיציס ופרידמן. החלום שלי אז היה להיות בקהל. הוא הבטיח לי שייקח אותי מתישהו, ואז הם הודיעו שהתוכנית יורדת מהאוויר. זו צלקת שנותרה".

עבורה הדינמיקה המשפחתית בין מיקה לגידי בסדרה כאילו באה מהבית: "כשזה מגיע להומור, אין להם מבוכה אחד מהשנייה. אין דברים שאפשר או אי אפשר לומר כי אנחנו הורה וילדה, יש פשוט משהו מצחיק. זה משהו משותף גם בחיים האמיתיים".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

"המטרה היא לא שיגידו 'לא, את מהממת'"

בשנה האחרונה, עוד לפני צילומי "ריסט", היא לקחה הפסקה מצילומי סדרות והתמקדה בחזרות הקדחתניות ל"רוקדים עם כוכבים", שבה הודחה בשלב מתקדם יחסית של התחרות. זה אולי סעיף שולי בקריירה המבטיחה של סער, אך במהלך העונה היא העלתה סוגיה ששבה לאחרונה לכותרות: במקביל לריקודיה היא שיתפה בהערכה חיצונית ירודה כשאמרה "אני מבינה שאני מגיעה עם מטען מתגבר של דימוי גוף ודימוי עצמי - כולן כאן מהממות, הן דוגמניות. אני המידה הכי גדולה פה, לבוא פתאום בשמלה הרבה יותר קצרה ולהיות סקסית זה דבר שדורש המון אומץ".

בשבועות האחרונים קשה היה שלא להיזכר בדברים בעקבות סערת יעל פוליאקוב והמתקפה שלה בפודקאסט שלה ושל אסי עזר על "הפרות שמנצלות את השומן של עצמן" והמטרה "לגמור את השמנות" שמצלמות את עצמן מתלבשות. "אני זוכרת שנתקלתי בתגובה אחת שהכי אהבתי", היא מספרת. "כתבו לי: 'כמה הזוי זה שאת בפריים טיים מדברת על זה שאת המידה הכי גדולה, כשאת מידה ממש ממוצעת'. זאת אומרת, כמה אנחנו דפוקים שאני - מידה ממש ממוצעת - מדברת על זה שאני מרגישה גדולה ליד שאר הבנות. זה הדגש האמיתי. המטרה היא לא שיגידו לי 'לא, את מהממת', העניין פה הוא שמשום מה אנחנו כאילו מודעים לזה בתיאוריה אבל לא באמת מיישמים בודי פוזיטיב. בפועל, איפה המידות? אבל אני לא מתיימרת לשאת את הדגל הזה".

איך דבריה של יעל פוליאקוב נתפסו אצלך?
"קודם כל, באסה על השימוש במילה 'פרות', באמת. פשוט לא מדברים ככה על אנשים. אבל היה שם גרעין מעניין לשיחה שהם פספסו. הייתה שם הזדמנות להעלות שאלה שתוביל לדיון, והיא - אם אנשים שכל הזמן רק מעלים תוכן של כמה אנחנו אוהבים את עצמנו, זה באמת משאיר מקום לקבלה אמיתית? האם זה לא דוחק הצידה מורכבות שיש לנו מול עצמנו? אני יכולה להעיד על עצמי שיש ימים שאני מרגישה שאני הדבר הכי יפה וסקסי בעולם, ויש ימים שבלחיצת כפתור הייתי מחליפה פנים וגוף עם המון בנות. זו חוויה מורכבת ואני מאמינה שגם לאותן משפיעניות זה תהליך, אבל אנחנו מציגים כבר קו סיום, שאומר - זהו, אני שלמה ומרוצה".

"לפעמים זה איפה הייתי בנקודת ההתחלה, כשמאוד לא אהבתי את עצמי פעם, ואיפה אני היום, כשאני כן אוהבת את עצמי, ואיפה נשאר מקום לאמצע הזה - לבנות שהן עדיין בהתחבטות ולהגיד וואלה, זה בסדר. זה תהליך שאולי אין לו קו סיום, וזה גם בסדר. אנחנו לא חייבים להגיע כל הזמן לתוצאה".

האמירות האלה לא מחזירות אותנו 20 שנה אחורה?
"עובדה שהרשת געשה נגד זה, אז באיזשהו מקום אפשר להגיד שפעם לא היינו מגיבים ככה. פעם, אצל טיירה בנקס (המנחה, המפיקה והכוכבת של ריאליטי הדוגמניות האכזרי "הטופ מודל הבאה של אמריקה", ע"א) היו יכולים לקרוא למישהי 'פרה' וצורחים עליה כשהיא הייתה בתת-משקל ולאף אחד זה לא הזיז. היום, מישהי אומרת 'פרה' בפודקאסט וכולם נעמדים על הרגליים. למרות שזו לא הייתה חוויה נעימה לשמיעה, זה גם כן הצליח להראות שאנחנו במקום אחר ולא מקבלים את זה יותר. מהבחינה הזו השתפרנו והתקדמנו, יש עדיין עוד הרבה ללכת, אבל בעיקר אני מרגישה שאנחנו בעידן של תשובות וסימני קריאה, וקצת נעלמו לנו סימני שאלה ושלוש נקודות".

"הרופא הציע ניתוח בשת"פ, עשיתי לו שיימינג"

מי שעוקב אחרי סער יודע שאין לה בעיה לשתף בפתיחות בנושאים שונים ומגוונים. מתיעודיה בהפגנות ברחוב קפלן נגד הממשלה שבה חבר אביה, מחשבות על ניתוח פלסטי ונטילת רואקוטן לטיפול באקנה, השחרה של כל מי שקונה כלב ולא מאמץ, או סיפור על מחלת מין שבה אובחנה לפני עשור. "מציק לי משהו בסנטר שלי, אולי אשלים עם זה ואולי לא", היא אומרת. "הגעתי לפגישת ייעוץ וחטפתי רגליים קרות. אפשר גם בהזרקות לפתור את זה, אבל אני חושבת שהפחד העיקרי נוגע בעיקר לאגו".

"זו אולי לא דעה פופולרית אבל הפכנו את השיח על הליכים קוסמטיים לעניין ערכי. או שאת אישה חכמה ופמיניסטית שמקבלת את עצמך, מצליחה לראות מעבר ולא מתקרבת למזרק בחיים - או שאת פקאצה ויש לך שפתיים מהמצח עד הרצפה. וזה, אגב, גם סבבה. מי שאוהבת לעשות את זה, מה שורף לכם? הרי זה לא מפריע לכם שאני מחשמלת את עצמי בלייזר כדי שלא יהיה לי שיער ברגליים, וזה לא מפריע לכם שאנחנו מורטות לעצמנו את הגבות והשפם, וזה לא מפריע לכם שמחמצנים את השיער. פעם עשיתי את זה וזה ממש שורף בקרקפת. אף אחד לא מדבר על זה!"

"בקיצור, 101 דברים אחרים שאנחנו עושות שנחשבים לטיפוח, ופתאום נכנס משהו חדש - ואני מבינה גם למה הוא הרבה יותר אגרסיבי, אני לא חיה באילוז' - אבל זה גוף של נשים. יחד עם זאת, אני מרגישה שהסביבה האישית שלי מורכבת הרבה יותר מאנשים שמתנגדים לטיפולים, אז משהו בי מרגיש שאם אעשה משהו, אני כאילו אכנע או אפול לזה. כאילו הפסדתי לאידיאל היופי אם אתקן משהו בסנטר שמפריע לי. כל החיים צחקו לי על האף ואני בחיים לא אשנה אותו, אפילו שרופא פלסטי שלח לי פעם הודעה באינסטגרם והציע לי לעשות ניתוח בשת"פ!".

איך הגבת?
"עשיתי לו שיימינג. מה זה הדבר הזה? אסור. הבעיה האמיתית לדעתי זה שנשים מתביישות לספר ואז אנחנו יוצרות מציאות שקרית ואשליה לנשים אחרות שקו הלסת המטורף הזה הוא כל כך נפוץ ולכולן יש אותו חוץ ממני. בואו נהיה הוגנות ולא נאכיל אחת את השנייה בסרטים. למה שלא אהיה כנה ואגיד שעשיתי את ההליך הזה ובגלל זה הפנים שלי נראות קצת אחרת?"

"כיף לפעמים לשתף דברים שהם בטאבו"

ויש עוד עניין שלא הייתה לה מניעה לפתוח - הכלמידיה שתפסה אותה לפני עשור. "כולם אומרים 'מחלת מין', יאללה, זה סוג של דלקת בשתן עם שם עסיסי". אנחנו מעלים את כל העניינים האלה בשיחה איתה, כדי להבין היכן היא מציבה לעצמה את הגבול ומה היא בוחרת להשאיר מחוץ לתחום. "דלקת בשתן? זה לא נראה לי דבר כל כך אישי. כשנשבר הלב זה אישי. יש כיף לפעמים לשתף דברים שהם קצת מביכים או בטאבו, יש בזה משהו מאוד משחרר במיוחד כי אני יודעת שכל אדם שני מזדהה. וגם, סורי, זה מצחיק בעיניי, זה גם לא כזה ביג דיל בשבילי. רגש, לעומת זאת, זו חשיפה הרבה יותר משמעותית וכשאני לא יודעת מי הצד השני, אז אני לא פותחת".

איך את מתמודדת עם לב שבור?
"או-קיי, ככה: שבועיים-שלושה יושבים שבעה על הקשר. רואים ושומעים את כל הדברים שמזכירים לכם את האקסים, ממש זורים מלח על הפצעים וכואבים את זה עד הסוף. ואז, קמים ומתחילים לצאת ולבלות עם חברים. 'פייק איט אנטיל יו מייק איט' ומתחילים עם אנשים ונהנים. ובעיקר לא לסגור את הלב, כי בכל פרידה יש הזדמנות חדשה להתאהב. זה נורא מרגש אם חושבים על זה ככה".

"מגיל 15 תמיד יש לי בני זוג, ותמיד מערכות היחסים שלי הן ארוכות. לא היו לי הרבה תקופות של רווקות ופעם הייתי מתבאסת בקטע כזה שבא לי לחוות ולצאת עם אנשים ושיהיה סוער, ואז הבנתי שאני פשוט לא בן אדם כזה. אני לא נהנית מסטוצים או קשרים לא מחייבים כי כשאת מכירה מישהו שהוא גם מוצא חן בעינייך ואת גם נמשכת אליו, אז למה את פשוט לא בת זוג שלו? הרגיש לי לא משתלם כל העסק הזה. הגיעו בחורים מקסימים לפתחי והלבבות של שנינו בכל פעם נפתחו, אז קשרים נוצרו והחיים קורים".

"זה הקשיח לי את הלב, מאוד"

הארוס של סער הוא יותם ג'ונתן רבינו, AKA הראפר וודו דאדי, בן זוגה בשלוש השנים האחרונות, הצעיר ממנה בשלוש שנים. גם בקשר הזה, גם אם נדמה שאין בו קווים אדומים - לאור שיחה על קונדומים איתו ועם השותפה שלה לפודקאסט "פאסיב אגרסיב", השחקנית והקומיקאית טליה ברטפלד - סער מבהירה בדיוק ההפך: "כנראה שהדברים הפרטיים לאחרים הם לא הדברים שאני מרגישה שהם אישיים או אקסצנטריים, וזה בסדר".

אם הפעם מערכת היחסים של סער עם ארוסה קיבלה את אישורם של הטוקבקיסטים הרעילים, קשריה הרומנטיים הקודמים עם השחקן הערבי אמיר חורי וכוכב הרשת החרדי מלך זילברשלג תמיד עוררו, משום מה, עניין או סערה יתר על המידה בציבור. "מה שעשה באז בזמנו זה שלא הבינו איך א' עם ת', רק ראו את ההבדלים".

הרגשת שאת צריכה להיות במגננה כל הזמן?
"כן ולא. כן כי כשאת מותקפת את מפתחת שריון לצורך הגנה גם מבלי להתכוון, ולא, כי הבנתי שאין לי על מה להתנצל על זה שאני אוהבת מישהו. זה כן הקשיח לי את הלב, מאוד. ואגב, במיוחד כלפי התקשורת כי הרגשתי כל הזמן שמנסים להוציא ממני משהו. נתקלתי במקרים לא נעימים שעשו עוול אבל גם חוויתי אנשים נחמדים שבדיעבד אני יכולה להגיד שהייתי לפעמים גם לא הוגנת איתם. לא הייתי נחמדה מבלי שהם הספיקו אפילו לעשות לי משהו, פשוט כי הנחתי שהם באים עם כוונות רעות. יש כמה חבר'ה שאולי גם פגעתי בהם בדרך, ומול חלק כבר יצא לי להתנצל. זה היה לי מאוד מורכב, באתי מבית מסוים והיו כמה שגרמו לי להאמין שהם לא חברים שלי. באתי התקפית וזה לא תמיד היה צודק. גדלתי, עברו כמה שנים, ועם הזמן הבנתי שגם לי יש קצת שליטה על הדברים ושלא בהכרח תמיד באים לרעתך. אם את לא רוצה שייצא ממך רק קליקבייט, אז להיות לא נחמדה זה בטח להרוויח את זה".

חיכית שיותם יציע לך נישואים.
"מה זה חיכיתי, מאוד. גם הייתי מאוד סבלנית, כי הוא צעיר ממני. אם הוא היה בגילי, עם כל הכבוד, זה לא היה שלוש שנים וחצי של המתנה וסבלנות, ועכשיו יש חתונה ביוני".

ואיך היא הולכת להיראות?
"הלכנו על חתונת צוהריים כי יותם הביע רצון, ובכל פעם שהוא הביע רצון במשהו שקשור לחתונה, אני הולכת איתו. מבחינתו לא היינו חייבים להתחתן, זה בגלל שלי היה חשוב שתהיה חתונה".

כדת משה וישראל?
"לא, כדת אירוע ושמלה. חתונה אזרחית ואדם גבאי מחתן אותנו. כן היה לי חשוב שיהיה אירוע ואיזשהו טקס, ליותם זה לא ממש מדבר, אבל הוא אהב אותי מספיק כדי לעשות את זה ולכן בכל פעם שיש משהו שהוא רוצה - אז אני זורמת איתו כדי שזה לא יהיה כפוי לחלוטין".

"השיחות עם אבא שלי הן מחוץ לתחום"

מכיוון שאביך הוא שר, תהיתי אם פוליטיקאים יהיו אצלך בחתונה?
"לא, הם לא מוזמנים. זו החתונה שלי ואני לא רוצה אותם בחתונה שלי. אני לא אוהבת אותם. אני אוהבת את נעמה לזימי, אבל הוא לא יזמין אותה. אני לא רואה סיבה שאף חבר כנסת חוץ מאבא שלי יהיה שם. אני לא רואה אותם קשורים לאירוע".

מהמהפכה המשפטית ועד ימי המלחמה, יצאת להפגנות נגד הממשלה שבה אביך הוא דמות בכירה. יש ביניכם הרבה שיחות פוליטיות?
"הינה, אתה רואה. אלה הנקודות הפרטיות שלי. השיחות שלי עם אבא שלי הן מחוץ לתחום עניין הציבור. את הדעות שלי אין לי בעיה לבטא, גם אין לי בעיה עם זה שהדעות שלו בחוץ".

זה מפריע לו שאת לעומתית לממשלה?
"הוא בחיים לא אמר לי שלא לדבר, וגם בחיים לא יגיד את זה. זה לא סוג האדם וגם לא סוג הקשר. אני מאמינה שהוא מבסוט עליי. גם אם הוא לא מסכים עם הדעות שלי, אני בטוחה שהוא מעריך את זה שאני פועלת לטובת מה שאני מאמינה שהוא טובת המדינה. בסוף, אהבת המדינה זה כן ערך מאוד חזק בבית. בפרקטיקה זה יוצא מנוגד אחד לשני, אבל במהות זה לא".

הוא הותקף לא מעט ברשתות על כך שחזר לליכוד ולממשלת נתניהו. המילה אולי הכי עדינה שמכנים אותו היא "אופורטוניסט".
"אני לא קוראת, אבל טרחו להגיע עד אליי לטלפון. כל כמה זמן מפיצים את המספר שלי לבקשות הציבור. אנשים לפעמים חושבים שהמפתח לשינוי או להצלת המדינה נמצא אצלי בכיס, אבל צר לי, הוא לא. בחיי, הייתי משתמשת בו אם הוא היה אצלי. אני מבינה שזה מגיע ממצוקה וממקום נואש, אבל זה פשוט לא יעיל ובעיקר מאוד מטריד ומפר את הפרטיות שלי. אשמח אם זה יופסק".

את עונה להם?
"לא, פעם אחת עניתי למישהו שאני בדיוק רואה 'לאב איז בליינד' ושאלתי אותו מה הוא חושב על הפרק וכל מיני כאלה. הגל האחרון היה לפני כמה חודשים".

"אין לי ציפיות אלא רק תקוות"

אנחנו בשנת בחירות. יש לך כבר מושג למי תצביעי?
"עברנו מספיק מערכות בחירות כדי לדעת שזה ממש מוקדם לומר למי תצביע בהתחשב בעובדה שדברים משתנים עשר פעמים בכל שבוע, במיוחד ככל שמתקרבים לבחירות. אז בוא נראה רגע את כל המפלגות שיהיו, איך הן ייראו ומי הולך להתחבר עם מי, ואז".

מה את אוהבת בחברת הכנסת נעמה לזימי?
"אני אוהבת את זה שהיא בשטח. זה היה מאוד מחזק לראות אותה בהפגנות נמצאת איתך בלילה כשחם וקר וסיוט. מניסיוני, בתקופות בחירות כל אחד מוציא שפנים אחרים מהכובע ופתאום את מגלה שאנשים שחשבת שאת תומכת בהם עושים אקטים מטורללים כדי למשוך עוד קולות. אני לא מדברת על נעמה, אלא בכללי. נחכה ונראה".

בתקופה האחרונה, כשמתחילים להתבהר המספרים האמיתיים מאחורי בריחת המוחות ועשרות אלפי הישראלים שעוזבים - וחלקם גם לא חוזרים, סער מרגישה דווקא צורך להעמיק שורשים כשקורים אירועים איומים. "אין לי מקום אחר, אבל אני כבר לא יודעת אם אני אופטימית", היא אומרת. "היו כל כך הרבה פעמים שהיינו אופטימיים או לא אופטימיים, ואז קרה משהו אחרת ממה שחשבנו. אני לא מהמרת כבר, אין לי ציפיות אלא רק תקוות. יכול להיות אחרת ובסוף יהיה אחרת, השאלה כמה ארוכה תהיה הדרך לשם. היא כבר הייתה נורא ארוכה, אז אני רק מקווה שנשאר עוד קצת".