הסיבה המפתיעה שבזכותה איתי ואיתי צלחו את המשימה

בימים כתיקונם, ריקאפ "המירוץ למיליון" מגיע רק בסיומו של כל קטע מירוץ - עם התייחסות להתרחשויות הבולטות שקרו במהלכו, וכמובן גם להדחה שחתמה אותו. הפעם, לעומת זאת, לא הייתה ברירה אלא לחרוג מהמסורת - ולהתייחס באופן מיוחד לאירועים הדרמטיים שקרו בפרק של אתמול (שלישי). אז אם עדיין לא צפיתם בו, תחזרו לכתבה אחר כך, כי יהיו פה ספוילרים.

הפרק התחיל עם ההגעה של הזוגות לגאורגיה היפה, ועסק כולו במשימה אחת אכזרית במיוחד. לעתים קרובות, המשימות הראשונות של היום הן לא משימות מאתגרות באופן קיצוני - כאלה שמטרתן אינה לשבור את הזוגות, אלא "לחמם" אותם; קחו לדוגמה את משימת הגונג מקטע המירוץ הקודם, שגם לא הוקדש לה הרבה זמן מסך. אבל הפעם, קטע המירוץ נפתח עם משימה קשה מאוד - אולי המשימה הכי קשה של העונה עד כה. הזוגות התבקשו להפוך את עצמם לשולחן סופרה גיאורגי מסורתי, ולהשלים מסלול הליכה שבמהלכו מועמסות על השולחן עוד ועוד מנות. מדובר במשימה פיזית כמעט בלתי-אפשרית.

למעשה, רק זוג אחד הצליח להשלים את המשימה הזו בלי להתפרק לגורמים: באופן די מפתיע, מדובר באזי ודני - שממשיכים להוכיח (לקהל, לזוגות האחרים ולעצמם) שהם דווקא כן מתחרים שצריך לפחד מהם. אגב, ועם כל הכבוד לדני, את הקרדיט על ההצלחה המסחררת במשימת הסופרה צריך לתת בעיקר לבת שלו - שקלטה מהר מאוד את הטכניקה הנדרשת, ועודדה את אבא שלה לכל אורך המסלול. מלבד הסגולים, גם שלומי ואסף כבר סיימו את המשימה, אם כי הם סבלו לא מעט בדרך לשם. במקרה שלהם, לכאב הפיזי העז הצטרף גם כאב רגשי; מהסיבה הזו, הרגע שבו הם התרסקו על הרצפה בסיום המסלול היה רגע קתרטי של ממש - ואי אפשר היה שלא להתרגש מהדמעות שזלגו על פניו של אסף בטסטה.

ובזמן שהסגולים והשחורים כבר בדרך ליעד הבא, כמה וכמה זוגות עדיין תקועים במשימה האיומה הזאת. טום ואלמוג, למשל, שנוכחו לגלות שגם שנים של כדורגל לא יעזרו להם במקרה הזה; ספיר וספיר, שמלכתחילה היה ברור שזו ממש לא משימה בשבילן; ותום וסמנטה - שהגיעו אחרונים, קיוו לצמצם את הפער, והבינו שזה עומד להיות הרבה יותר קשה ממה שהם חשבו. וישנם כמובן גם עדי ואור, שדווקא הצליחו להגיע לשלב די מתקדם במסלול - ואז נפסלו בגלל כף אחת שנפלה מהשולחן, ונאלצו לחזור לנקודת ההתחלה. כבר כמה פרקים שלא ראינו את אור מתעצבן, אבל הרגע הזה הביא אותו לנקודת ייאוש - ומעניין יהיה לראות איך הוא ועדי יצלחו את המשימה הזו בפרק הבא.

ובכן, אין ברירה אלא לצלול אל הדרמה שבשבילה התכנסנו (או ליתר דיוק, שתי הדרמות). נתחיל בדרמה של איתי ועמרי, שבשלב די מוקדם של המשימה הגיעו למסקנה שהם פשוט לא יהיו מסוגלים להשלים אותה: הפרוטזה של עמרי לא מאפשרת לו לעשות זאת. תראו, כשמשתתפים אחרים במירוץ אומרים "אני לא יכול", אנחנו כצופים מיד מניחים שמדובר בהפרזה שנובעת מתוך תסכול (ובדרך כלל אנחנו גם צודקים). לעומת זאת, כשהמשפט הזה יוצא מהפה של עמרי, בחור שכולו כוח רצון, ברור שהוא מתכוון לכל מילה ומילה - ושצריך לקחת את מה שהוא אומר ברצינות.

כשכבר נראה היה שמדובר בבעיה ללא מוצא, מאי ואיתי נחלצו להציל את המצב. הם בעצמם סיימו גמורים את המשימה - וכידוע, הם היו אמורים לצאת ממנה ראשונים - אבל המצפון שלהם לא אפשר להם לתת לכתומים להיתקע שם. בסופו של דבר, בקרב בין הראש ללב, הלב ניצח: איתי (המנטה), במחווה מרגשת, התנדב לעשות את המשימה ביחד עם איתי (הכתום), כלומר להחליף את עמרי.אני לא יודעת עד כמה מהלך כזה עומד בספר החוקים של "המירוץ למיליון" - כבר ראינו בעונות קודמות מתמודדים שעוזרים ליריבים - אבל מצד שני, ייתכן שמלכתחילה היה עדיף שלא לאשר משימה שאחד המשתתפים כלל לא יוכל לבצע.

עכשיו כשסגרנו את הפינה הזו, אני רוצה להתעכב עוד רגע על הבחירה של איתי. הציניקנים שבינינו אולי מטילים ספק במניעים שלו, וחושדים שהוא עזר לכתומים לא בגלל שיש לו ערכים טהורים - אלא בגלל שהוא רוצה לצאת טוב בטלוויזיה. גם אם זה נכון (אני אישית מניחה שזה לא נכון), צריך לזכור דבר חשוב: "המירוץ למיליון" היא לא תוכנית שבה ההתקדמות שלך כמשתתף תלויה באהבת הצופים. הצורך "לצאת טוב" הוא פחות מהותי בתוכנית הזו מאשר בתוכניות אחרות שמשודרות כרגע, שבהן הקהל מצביע ומשפיע.

ברשותכם, נקודה אחרונה בעניין איתי ואיתי - והיא קשורה לפקטור הלא כל כך צפוי שגרם להם לסיים את המשימה במהירות יחסית. הפקטור הזה הוא אי-נעימות. איתי ואיתי הם בסך הכל מכרים (אולי ידידים), הם לא חולקים קרבה או היסטוריה משותפת - וכפועל יוצא מכך הם הרגישו פחות בנוח להישבר אחד ליד השני, "להרוס" אחד לשני. מה גם שאיתי (הכתום) הרגיש מחויבות יתרה כלפי איתי (המנטה). הוא הבין שעושים לו טובה ענקית ושאסור לו להפיל את השולחן, כי אז הוא גם יעכב זוג וגם יוצף בתחושת אשמה. בסופו של דבר, ה"לא נעים" הזה הוא שגרם לשני האיתי-ים לתקתק את המשימה (וכן, ברור שהעריכה גם היא תרמה לתחושה הזו, אבל עדיין).

ועכשיו, הגיע הזמן לדבר על הדרמה השנייה של הפרק - הפרישה של חן ויוסי, אחד הזוגות האהובים של העונה. הסיבה: חן הרגישה רע במהלך הלילה, קמה תשושה בבוקר, ולאחר מחשבה רבה (ועירוי נוזלים) הבינה שהיא לא מסוגלת כרגע להמשיך במירוץ. שלא כמו הפרישה הכואבת של ספיר וליאור בעונה הקודמת, הפרישה הזו הרגישה קצת תלושה ומוזרה. הרי את ליאור ראינו כשהוא נלחם בשדים של עצמו, מנסה שוב ושוב, ומבין לבסוף שהגיע הזמן לוותר; המאבק של חן, לעומת זאת, התרחש בחלקו הגדול בהיעדר מצלמה. ועוד דבר: בעוד הסבל של ליאור (פחד גבהים משתק) מקורו היה במשימה ספציפית, הסבל של חן היה כאילו מרחף באוויר - מנותק ממקור ממשי שאנחנו כצופים יכולים למקם את עצמנו ואותה ביחס אליו. לכן, למרות הידיעה שהסיפור של חן ויוסי הסתיים, הוא עדיין מרגיש לא גמור. ובכל זאת - ברור שזו באסה רצינית לראות את האקסים הצהובים מחוץ למשחק. נתגעגע.