"אין לי שום נשיקה בתסריט": מאור זגורי וחן אמסלם שוב אימפריה

"הבית שלנו רועש", מסכימים בני הזוג מאור זגורי וחן אמסלם בביתם, כשהילדים מסביבם. "הוא רועש, בעיקר הודות לשחקנית הראשית", אומר זגורי ומצביע לעבר אשתו. "הוא רועש", היא מסכימה. "יש ילדים, יש לי טמפרמנט גבוה ואני גם אוהבת להרים", היא מוסיפה. "תמיד יש פה אנשים, בעיקר בסופי השבוע, אני יכול לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שעשינו פה שבת לבד", הוא אומר.

עשר שנים לקח למאור זגורי להרכיב את המנה הזאת, שנקראת "זגורי אימפריה", מחדש. הוא יודע, אולי הכי טוב מכולם, איך להגיש אותה. ממש כמו ברשת הפלאפליות שלו "האק" – בצורה הכי ישראלית שיש. "עד היום זו היצירה הכי גדולה שלי. בטח העונה הנוכחית", מצהיר זגורי על העונה החדשה, שמשודרת ב-HOT, ומגדיר אותה כ"אירוע מכונן" בקריירה שלו. "הפרויקט הבא יהיה יותר גדול. הוא חייב להיות", הוא מבטיח.

חמש שנים עברו מהרגע שמצאנו אותו מול הגרסאות הראשונות של התסריט, ומאז אנחנו מלווים אותו. כבר אז ניסה להפיח חיים חדשים במשפחה, שהפכה לאירוע התרבותי הכי גדול בטלוויזיה הישראלית. "זגורי אימפריה" הייתה הרבה יותר מדרמה יומית על קללה של סבא ודוכן פלאפל. היא לקחה את החפלה המשפחתית, והפכה אותה לאופרה יצרית שכבשה מדינה שלמה. "לכתוב את העונה הזו בתור אבא, זה שונה לחלוטין מלכתוב אותה איך שכתבתי אותה בתור רווק תל אביבי בן 30", מבהיר זגורי. "זו אותה משפחה, אבל אני מסתכל עליה מנקודת מבט אחרת".

"לעשות סופרנוס בלי טוני"

אביאל, שוגי ואימא ויויאן תרגמו את ה-DNA המרוקאי לשפה ישראלית שכל אחד הצליח למצוא בה את עצמו. והלב של הכול פעם סביב דמות אחת - האב הכריזמטי בבר, שאותו שיחק משה אבגי. כשהסתיימה העונה השנייה, הכול כבר היה מוכן להמשך הטבעי של הסיפור, אבל אז האימפריה רעדה – כאשר הגיעו התלונות על הטרדה מינית של השחקן. "התחלתי לכתוב עוד עונה, אבל אז בעצם התפוצצה הפרשה וב'הוט' ביקשו ממני להקפיא את הפרויקט ולכתוב משהו אחר", מספר זגורי. "כשכתבתי את העונה החדשה הייתי כבר צריך לחשוב עליה כעונה שבה אין לי את השחקן הזה, אין את השחקן הראשי, מי שבעצם הוא עמוד התווך של הסדרה, מה שנקרא, לעשות סופרנוס בלי טוני", הוא מוסיף.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

כמה שנים עברו מהעונה האחרונה?
"עשר וחצי שנים. כמה עברנו מאז...".

חשבת שתהיה עוד עונה?
"לא. לא רציתי לעשות. אמרתי 'אני לא רוצה. אני אנסה לעשות דברים חדשים'. ואז שכנעו אותי לנסות".

איך שכנעו אותך?
"תראה, התשובה הקלה תהיה 'הציעו לי מלא כסף', אבל זה לא נכון. העם רצה זגורי".

האיום הכי גדול על אימא

העם חיכה והעם קיבל חוויה אחרת לגמרי. עשר שנים של התבגרות הפכו כל פרק באימפריה של המשפחה מבאר שבע לסדרה עם פרקים באורך 80 דקות ושפה ויזואלית שיוצאת מגבולות האולפן. "בפעם הראשונה שנכנסתי שלשום, זה היה ממש צמרמורת", אומר זגורי כשהוא על סט הצילומים של העונה החדשה. "אין כמו בבית", הוא מוסיף. "התפתחתי בעשר שנים האלה, והרצון שלי היה לעשות את סוג התכלית של הכול. שאלו אותי למה הפרק ארוך, למה יש כל כך הרבה סצנות. בסוף אני מרוקאי. כשאני בא לשולחן לאכול, אני רוצה שיהיו 40 סלטים. אני אולי אוכל רק שניים, אבל אני צריך שעל השולחן יהיו 40".

"העונות הקודמות היו על האבא, והעונה הזאת תהיה על האימא ועל לצאת לחופשי, לצאת מהבית, והאם היא תשחרר אותך אי פעם", אומר זגורי על העונה החדשה. "אימא שלי, לזכותה ייאמר, שהיא מגבה את הבחירות האמנותיות שלי תמיד, גם אם זה על חשבונה. אנחנו אומרים הכול, רבים את זה, ואז אפשר למצוא סיבות חדשות לריב".

וכאן נכנסת צלע השלישית: האיום הכי גדול על הממלכה של ויויאן. "אימא שלי אף פעם לא התערבה לי בזוגיות או בחברויות, אבל כשאמרתי לה שאני התחלתי לצאת עם חן אז היא אמרה לי: 'אתה בטוח? נראה לי שהיא קצת יותר מדי קשוחה בשבילך'", מספר מאור כאשר אימא שלו על הקו. בשלב הזה היא מתערבת ואומרת: "בגלל הסדרה, היא הייתה נראית לי אחת ששולטת".

חן, את הרגשת פעם במקום השני?
"אני אף פעם לא הרגשתי במקום שני, אבל אני גם בן אדם שיודע לקחת. זאת אומרת, אני יודעת לתבוע את מקומי. אבל היא כן יושבת לידו בקידוש, ואני יושבת לידה".

בבית זה כמו בסדרה? הוא מביים אותך?
מאור: "בבית זה הפוך".

בעונות הקודמות לא הייתם זוג נשוי, התסריט יותר מותאם עכשיו לסטטוס שלכם?
חן: "חד משמעית כן, אין לי שום נשיקה אפילו"

מאור: "אה כזה?"

חן: "כלום, רק עם עוז זהבי".

מאור: "רק מה שהדמות דורשת ואז מה שהשחקנית רוצה, נכון?".

חן: "לא"

מאור: "יש מקום אחד שההירארכיה ברורה אל תבזבז לי אותה".

"קול צעיר שאני לא הכרתי"

"אני מרגישה קצת כמו התינוקת של הבית", מספרת אריאל סיטבון, שמגלמת את מרסל בסדרה. על הסט היא התינוקת של הבית, אבל בתוך הסיפור היא לא באה שיחזיקו לה את היד. היא עומדת לבדה מול כולם, ומטיחה בהם בלי פילטרים ובכל הכוח את מה שהיא חושבת. "מרסל מייצגת קול שאני לא הכרתי", אומר זגורי. "האישה המזרחית, האותנטית, ובתוך זה גם יש לה אג'נדות שהן לא הטבעיות לכאורה שהיית מצפה ממנה", הוא מוסיף. "היא מייצגת קול צעיר של אוכלוסייה גדולה שרוצה מציאות אחרת".

מרסל מסרבת להוריד את הראש בפני המוסכמות של האימפריה, וכשזה נשמע כמו ביקורת חריפה מבפנים, מאור זגורי לא ממהר להדוף. "זו ביקורת לגיטימית, לכאורה נגד האנשים שלי. אבל איזו מתנה יותר טובה לאנשים שאתה אוהב מביקורת?", הוא אומר. הביקורת שזגורי מדבר עליה קשורה גם לשיח על קיפוח מזרחי. "אני חושב שהרבה אנשים, הרבה פעמים, משעינים כישלונות גם על זה", הוא אומר. "אני לא עושה בזה שימוש. תמיד אומרים לי 'איזה קיפוח? על מה אתה מדבר? תראה אותך, כמה אתה מצליח ואהוב'. זה שאני הצלחתי לא אומר שאין קיפוח או שלא היה מעולם, או שאין אפליה".

יש תחושה בציבור של 'חלאס עם השיח הזה'. השיח העדתי. התקדמנו. ואז אתה משחרר פרק שהוא הצלפה חדה בנושא הזה.
"אבל אני אגיד לך מה, כשאומרים לך שצריך להפסיק לדבר על משהו - שם צריך לדבר. אם משהו מטריף אותי וגורם לי דווקא כן לעשות משהו, זה כשאומרים לי אל תעשה אותו. מה אכפת לכם? אני רוצה לבטא את מה שישב עליי, מה שכאב לי, לאימא שלי, לסבתא שלי, לדודה שלי. מה אכפת לכם? תנו לי לדבר על זה. ברגע שאני אפרוק את זה, תאמינו לי שיהיה יותר טוב לכולם".

"אשכנזי ומזרחי זה עדיין קיים"

עוז זהבי לא גדל בבית מרוקאי, אבל בכל זאת התאקלם מאוד בקלות באימפריה. "אני חצי רומני חצי פולני", הוא מתוודה. "אבל גדלתי בראשון לציון. אנחנו משפחה מאוד-מאוד חמה, שמדברת מאוד-מאוד חזק. זה הבית שאני באתי ממנו. מדבר את השפה של עם ישראל, אתה יודע, אין מה לעשות". זהבי מוסיף כי "אשכנזי ומזרחי זה עדיין קיים. יש עם מה לעבוד. כל הפילוג וכל הדיבור, הוא דיבור בתכלס עדתי. השמאלנים הטייסים, נגד העמך ישראל, ישראל השלישית, זה דבר שהוא קיים. שיש לך אנשים שמפגינים ואף אחד לא מקשיב להם, כי רוצים להחזיר להם. מכניסים את כולם תחת מטריה אחת של אשכנזים ומזרחים, זה לא שהוא לא קורה".

יש דמות שנוכחת מאוד בעונות הקודמות, וגם בעונה הזאת, כבר בפרק הראשון. ואני לא מדבר על אבגי.
"על מי?".

בוא נגיד, התמונה שלו תלויה על הדלת.
"אה, הדמות הזו".

מה בעצם רצית להגיד שם?
"אני לא אגיד לך מה רציתי להגיד. כוונותיי שמורות עמי".

מה רצית להגיד?
"שזה כלי. אני לא חושב שאפשר להתייחס היום לישראל בלי להתייחס לקרב הפוליטי שבה. הקרב הפוליטי הוא כבר לא בין פוליטיקאים, הוא בין המצביעים. אתה יודע שיש בארץ מיליון מרוקאים ומיליון רוסים. שניהם הגיעו ממדינות של דיקטטורה. החינוך שהם קיבלו הוא חינוך שיש מנהיג, ואליו אנחנו שואפים. אנחנו עובדים בשביל המנהיג, לא המנהיג עובד בשבילנו. ואני חושב שלא עברו מספיק דורות כדי שזה ישתנה לגמרי".

זה כלי? אין שם דעות? אין שם את מאור בתוך כל הדבר הזה?
"אתה יודע, יש לי קבוצות של חברים מבאר שבע בווטסאפ, שהם כולם כאילו ביביסטים ומעלה, ויש לי קבוצות מתל אביב, שהם כולם קפלניסטים ומעלה. ואני יכול להתווכח בשתי הקבוצות עם שניהם. ואני לא מנסה עכשיו להיות כזה מאוזן. אבל אני שומע את כולם מתווכחים ואת כולם אומרים הכול, אני שומע את כל הקולות, אני לא חושב שכולם טועים, אני חושב שכולם צודקים. אני לא מקבל את זה שאני לא יכול להגיד שום דבר בלי להיתפס כמשהו אחד. לא מעניין אותי להיות דבר אחד".

גוצ'י ופראדה במקום גורמטים

מאור זגורי ואשתו גרים בצפון תל אביב. רמת אביב החדשה ליתר דיוק. "האמת שאני חייב להגיד לך שאחרי הרבה שנים בתל אביב, אני מרגיש מאוד שייך כאן. אני לא מרגיש אאוטסיידר".

אני אגיד לך את האמת. שקט לי מדי. איפה כל ההוואי, כל הלאפל. איפה זה קיים פה?
"אני זוכר שאמרו לנו: 'אל תדאגו, השכנים פה רגועים, שקטים. לא תראו פה גוצ'י ופראדה בגינה'. זאת אומרת שאם פעם העלבון היה 'לא תראו שרשראות זהב וגורמטים וסובארו', אז היום זה 'גוצ'י ופראדה'".

אתה מפחד לשכוח מאיפה באת?
"כן. כשאני הלכתי לעולם הגדול לא הפניתי לו עורף, הוא פשוט לא יצא ממני אף פעם. זו הדוגמה המושלמת ל'הוצאת את הילד מבר שבע'".

אבל זה בא עם איזה פחד? כשאתה הולך פה לאיזה מסעדה מפונפנת. לא נעים מהמלצר עכשיו להזמין...
"מה, סשימי? לא, לא, לא. אני פלצן בדברים האלה. אני פלצן".

תעדיף סשימי על שווארמה?
"ברור. אוכל ביתי לא עושה לי את זה. אני אכלתי את האוכל הביתי הכי טוב בעולם, אני לא צריך אוכל ביתי. אני רוצה חתיכת טונה קטנה עם רוטב יוזו".

בלי "מנעול על הלשון"

זגורי מעיד על עצמי כמי ש"יודע להסתדר" בסביבות שונות. "להיות זיקית" כהגדרתו. אשתו חן, לעומתו, פחות שומרת את דעותיה לעצמה. "אין לה מנעול כאילו על הלשון", מגדיר זאת זגורי. "היינו בבית הנשיא, הזמינו אותנו הנשיא ורעייתו. אכלנו ארוחת צוהריים, היה מה זה נעים, דיברנו ואז אנחנו נכנסים למשרד הראשי שלו", הוא משתף. "על הקירות יש כזה תמונות של קלינטון ובן גוריון, היא מסתכלת על הספה ואומרת לו: 'פה קצב זה?'. אני לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אבל מה שגיליתי, זה שאנשים אוהבים שמדברים איתם ככה. אז הנשיא אמר לה: 'כן, אבל החלפנו את הריהוט. אל תדאגי".

אחרי לאב והירו, שני ילדיהם, חן שוב בהיריון, והשם של הילד השלישי עוד לא הוחלט. "כל ילד בגן של הירו קוראים לו שון, דון, ג'יי, מילה, איה, אנה. מה הבעיה בלאב והירו? אני לא מצליחה להבין את זה".

זה הכי רחוק מבבר ויוסף. קצת לתת להם דף חלק.
"יכול להיות, יכול להיות. אני אגיד לך מה, הדבר היחיד שמפחיד אותי זה אם הם לא יתחספסו מספיק לפני שהם יעזבו את הקן. אני עזבתי את הקן כשאני כבר מספיק מחוספס. אני כבר הרגשתי שאני מוכן לעולם".

היית רוצה שהילדים שלך בכלל יכירו מושגים כמו קיפוח?
מאור: "אם הנושא הזה ירגיש בוער וער, שידברו עליו. אם זה יהיה רלוונטי להם והם ירצו לדבר על זה, שידברו".

חן: "הילדים שלי נמצאים ביותר חינות מאשר בימי הולדת של הגן. אנחנו משפחה, תודה לאל, גדולה וזה מה שהם צוברים. זאת אומרת, אני לא הודפת וגם לא כופה".

מאור: "נגיד, יש לי חברים שמהבוקר עד הלילה הילדים שומעים ביטלס. הם החליטו שחשוב להם להעביר את המורשת הזאת. אז לי אין כזו, אין לי מתודה. אין לי איזו אג'נדה מגובשת, לא של הורות ולא של תרבות, שאני מנסה כאילו להעביר אליהם".

תחקיר: מעיין נווה