"אם גם חגיגות העצמאות יבוטלו, זה בור של מאות אלפי שקלים"

"דיירים יקרים, בשל המצב ועל מנת לסייע, נעניק לכם החודש הנחה של 50% על שכר הדירה. בתקווה שהמלחמה תסתיים בהקדם ושיגיעו ימים שקטים". את ההודעה הזאת קיבל דורון יהל, חצי מצמד המוזיקאים גיא ויהל, ממנהל הבניין שבו ממוקם האולפן שלו. "תבינו", הוא כתב לעוקביו באינסטגרם, "להיות עצמאי בישראל ובטח בתחום המוזיקה, זה אומר שאתה הראשון שמנתקים לו את צינור החמצן, והאחרון שמאפשרים לו לחזור לנשום. בשש השנים האחרונות, בין מגפות, סגרים, 7 באוקטובר ומלחמה שלא נגמרת, להיות עצמאי זה להיות שורד אמיתי".

אל דבריו של יהל יכולים להתחבר עצמאים רבים בישראל, ולא רק בתחום התרבות והמוזיקה. שותפים מלאים של המדינה ברווחים, אבל לבד במערכה כשזה נוגע להפסדים. "לתכנן את השנה קדימה, ולדעת שהחדשות יכולות למחוק לך את היומן תוך דקה", שיתף המוזיקאי. "לשלם הכי הרבה ביטוח לאומי, ולדעת שהם לא שם בשבילך כשאין עבודה. להתמודד עם תשלומי שוטף 90-60 כשבחוץ הכל נעצר (...) לחכות למתווה פיצויים (אם יהיה) שלהבין אותו זה כמו לפצח את האטום (האיראני)". ברגעים כאלה, לדבריו, הוא אפילו מוצא את עצמו מקנא בסתר באנשי ההייטק שיכולים לעבוד מכל מקום בעולם, בזמן שהפרנסה שלו תלויה לחלוטין במדד הביטחון של המדינה. לכן, אותה הודעה על הנחה בשכר דירה ריגשה אותו. לא בגלל המספרים בבנק, אלא כי "מישהו סוף-סוף אמר לי את המילים שכל עצמאי במדינה הזו צמא לשמוע: 'אני רואה אותך'".

המלחמה באיראן מציינת בסוף השבוע הזה שלושה שבועות לתחילתה, ועל פי הערכות עוד עשויה להימשך שבועות קדימה. האולמות, התיאטראות ובתי הקולנוע עדיין סגורים, וגם בשלב זה לא גובש מתווה סיוע ממשלתי לעולם התרבות, לא לעצמאים ולא למוסדות הנתמכים, בגין החזר הפסדים. חמי סל, מפיק ותיק בענף התרבות, הוא למוד ניסיון של שנים במציאות ביטחונית שמאיימת על קיומם של אירועים ומופעים. בשש השנים האחרונות, מאז פרצה הקורונה ועוד שלל מבצעים ומלחמות בשמות שונים, הדחיות והביטולים עלו על מסלול מהיר שבו אנשי הבמה הפכו מבעלי מקצוע מתפקדים לשורדים.

בתחילת יולי האחרון הוא הפיק בפעם השלישית את פסטיבל ירושלים מזרח ומערב, ובזמן שאירועי תרבות התפיידו בזה אחר זה בעקבות מבצע "עם כלביא", סל החליט להסתכן ולא לבטלו. למרבה המזל, המבצע הסתיים כשבוע לפני הפסטיבל והוא התקיים כסדרו בבריכת הסולטן. שמונה חודשים קדימה, ב"שאגת הארי", המערכה היא לכאורה אותה מערכה נגד המשטר האיראני, אבל התמונה שונה. שיגורי הטילים לעבר ישראל נמשכים כבר הרבה יותר מ-12 ימים, והטיזינג וחרחורי המלחמה של טראמפ בשבועות שקדמו לכך, לפני שהחלה המתקפה המשולבת בטהרן, הובילו את המפיק לבטל את הפסטיבל "מדרום תיפתח הטובה" שהיה אמור להתקיים בעוטף.

הפסדים המוערכים בכ-600 אלף שקלים

"רצינו לקיים פסטיבל אופטימי בדרום אחרי החזרת החטופים ותושבים לבתיהם, שכל הכנסותיו ורווחיו יועברו לקרן תרבות במועצה האזורית אשכול", אומר חמי. "אבל הרגשנו את רוחות המלחמה באף ובעיניים שלנו, ורגע לפני שהתחלנו להקים את כל הצד הטכני, הודענו על הדחייה. לא רצינו להגיע למצב כמו עם דפש מוד במלחמת לבנון השנייה, שהכל כבר היה מוכן בפארק הירקון ובסוף לא קרה כלום. אבל גם בהחלטת הדחייה הזאת ידענו שלא ברור מי יחזיר את הכספים ומי ישלם את ההוצאות שהיו עד עכשיו, והיו הרבה מאוד. אנחנו נמצאים במצב שלא יודעים מה יקרה, אבל עדיין משלמים לכל מי שעבד כבר לצורך הפסטיבל. הם לא אשמים".

הפסטיבל היה אמור לכלול הופעות של גליקריה, עמיר בניון, אהוד בנאי ונגני התזמורת לצד יריד אומנות וקולינריה של תושבי העוטף. לאחר חזרות, תיאומים מול ספקים ואישורי תוכניות בטיחות ואבטחה מול הגורמים השונים, את הוצאות הביטול מעריך חמי בכ-600 אלף שקל. למרות שמדובר באירוע למען תושבי העוטף שאפילו לא היה למטרת רווחיו האישיים.

אם ב"עם כלביא" פורסם בתוך עשרה ימים מתווה סיוע לתרבות שעמד על 20 מיליון שקל, כיום, השר מיקי זוהר אפילו לא הרגיש צורך להביע הזדהות פומבית עם תעשייה שלמה שנכוותה מספיק, וכמו תמיד - נסגרת ראשונה ונפתחת אחרונה בעתות חירום. במקום זאת, בערוצי השר אפשר למצוא פוסטים וסיסמאות כמו "זמן לניצחון" ו"שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה".

ח"כ שלי טל מירון (יש עתיד) אמרה השבוע מעל דוכן הנואמים במליאת הכנסת: "איפה שר התרבות מיקי זוהר? איך יכול להיות שעברו יותר משבועיים מתחילת המבצע ואין אפילו פוסט אחד שלך או של המשרד שמתייחס אליהם? איך יכול להיות שוועדת הכספים ממשיכה לקדם תקציבים פוליטיים מגזריים בזמן שאומנים לא יודעים איך יביאו אוכל בערב החג?".

"לא הכריזו על המבצע הזה כמלחמה ולכן זה לא תופס – לא בביטוח, לא בפיצויים ולא בשום דבר. אנחנו נמצאים במצב שלא יודעים מה יקרה, אבל עדיין משלמים לכל מי שעבד כבר"

חמי סל, מפיק

"אין עם מי לדבר ואף אחד לא מנסה לעזור", אומר חמי, "ניסיתי לגשש בכל מיני מקומות והתשובות שאנחנו מקבלים זה 'מצטערים, אין לנו תשובות'. לא הכריזו על המבצע הזה כמלחמה ולכן זה לא תופס - לא בביטוח, לא בפיצויים ולא בשום דבר. זו הרגשה מחורבנת, ובמצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו יש אי-ודאות כמה זמן זה עוד יימשך. מפיק כמוני אומר לעצמו 'טוב, אז האירועים הבאים יחזירו לי חלק מההוצאות ומהבור התקציבי'. והנה, יש אירועי זיכרון גדולים בעוד ארבעה שבועות וגם הם לא בטוח יתקיימו".

יש מי שמעריך שהמלחמה תימשך עוד שבועות. איך אתה מתכונן לתרחיש כזה?

"אני אומר לעצמי שזה המצב, זו מדינת ישראל, ואל תתייאש. עוד נחזור לקיים אירועים, כולל האירועים שעכשיו אנחנו מפסידים. אני שומר על אופטימיות כי אחרת אני איכנס למראה שחורה ושום דבר לא יעזור. אני באמת מאמין שאחרי המלחמה הזאת, שאף אחד לא יודע איך היא תסתיים, משהו טוב יקרה בישראל ובמזרח התיכון וזה מה שמחזיק אותי בתקווה".

השנים האחרונות הן מכה אחר מכה לעולם הבידור והתרבות. איך שומרים על חשק להישאר בתחום הזה בכלל?

"אשתי וחבריי הטובים כל הזמן אומרים לי 'די, חמי, אתה לא יכול להיות במתח ובאי-הוודאות האלה'. זו לא הפעם הראשונה וזה עולה לי בבריאות, אני מרגיש את זה אצלי, אבל מדובר בחיידק שאין לו תרופה. יש אירועים, כמו זה שתכננו בעוטף, שאתה יודע שאם לא תרים אותם - אף אחד לא ייזום כאלה. אחריות של ממשלה ולא משנה איזו, נמדדת ברגעים כאלה של סולידריות וערבות הדדית. התרבות היא לא פחות חשובה מכל כוח אחר בקיומה של מדינה, וזה מגזר גדול בלי ייצוג. איכשהו, כל פעם זה צץ מחדש".

גיא יערי, בן 25 מתל אביב, מפיק הופעות לאנה זק, מנגן עם סטטיק וגם לקח חלק בהפקת הפסטיגל ובמופעים של עומר אדם. "כשהתחלתי לעבוד פרצה הקורונה, עברתי את זה, אחר כך הגיע 7 באוקטובר, הצלחתי להתעשת ולהגדיל את העסק, אבל עכשיו אחרי שבוטלו אירועי פורים זו מכה שאני חושב לרדת מהארץ בגללה".

"זו כבר לא רק תקופה, ועצם העובדה שאני לא מקבל פיצוי כרגע זו תמונה להתנהלות של מדינה שלמה ושל מדיניות חזירית", אומר יערי. "זה לא קשור רק למוזיקאים או לאומנים. אין פה תוכנית כלכלית ליציאה מהמשבר, לא הייתה גם אחרי הקורונה, וגם לא הייתה תוכנית איך לתחזק משק בזמן מלחמה. ובכל פעם שפורצת מלחמה וצריך לסגור את המשק, רואים כמה הפגיעה היא אנושה וטוטאלית. אצלנו בכל פעם הבריחה היא גדולה יותר, הרי קודם כל מחזירים את החינוך והתחבורה הציבורית. יש צרות גדולות יותר, יש לוחמים בלבנון או הורים שתקועים עם הילדים בבית, אבל יש כאן מערכת שלמה של עצמאים שמניעה את הכלכלה - אנחנו בעלים של חברות ועסקים. אנה זק אולי נמצאת בפרונט אבל היא מפרנסת מאחוריה עשרות משפחות - אם זה נגנים, רקדנים, תאורנים, סאונדמנים ובמאים".

"אנה זק אולי נמצאת בפרונט אבל היא מפרנסת מאחוריה עשרות משפחות - אם זה נגנים, רקדנים, תאורנים, סאונדמנים ובמאים"

גיא יערי, נגן ומפיק הופעות

יערי מספר כי הם עבדו במשך חודשיים על מופע חדש לזק בפורים, שלא יצא לפועל בסופו של דבר: "היו צריכות להיות לה 8-7 הופעות כאלה. בהסכמים שאני עושה בדרך כלל עם אומנים, אני מחייב אותם על העבודה רק לאחר שהמופע עולה ואנחנו רואים שהכל בסדר. אין תאריך למופעים החדשים ואנחנו לא יודעים מתי זה יקרה, ואני יכול להגיד לך שהפסדתי עשרות אלפי שקלים רק על שבוע פורים ההוא. אם חגיגות יום העצמאות יתבטלו, זה כבר יהיה בור של מאות אלפים".

הוא סבור שהתעשייה לא תשרוד עוד מהלומות רבות: "כבר אי אפשר לחזות את זה, יש שחקנים שיוצאים מהתחום. אני גר בשינקין, ושומע כאן צעירים בבתי קפה שאומרים שאין להם מוטיבציה כבר לעבוד. הדור שלנו כל הזמן במילואים, בקושי מצליח לסיים תארים וכבר לא מתכנן קדימה, אלא רק מנסה לשרוד מציאות קיומית ומסתמך על ההורים".

"אני מפיקה, יודעת לעבוד בסביבה של תרבות ומוזיקה. בלי זה אקמול לתוך עצמי"

אילת שולי מגר, מפיקת אירועים וסוכנת בוקינג לאומנים מובילים בישראל, מסבירה איך נראית שגרה בתחום ההופעות: "מנהלת הצגה, סאונדמן או איש תאורה מרוויחים 1,500 שקל בממוצע לאירוע. בשנה שבין הקורונה למלחמת 7 באוקטובר, עבדתי עם אחת האומניות הבולטות בישראל והייתה לנו שנה טובה מאוד עם יותר מעשר הופעות בפורים. כלומר, זה 15 אלף שקל לפחות רק לעובד הבמה. גם בוקינג שעושה סכומים מאוד יפים במכירת הופעות יכול להגיע למאות אלפי שקלים, אם לא יותר".

"כל מתווה שהיה עד עכשיו, הסתכל על תקופת זמן שוות ערך לשנה שעברה", היא מסבירה את הפער. "מה שהם שוכחים זה שהתחום שלנו עובד בשיטת שוטף פלוס 30, לפעמים פלוס 60. גם אם היו לי 16 הופעות במרץ שעבר, הכסף נכנס לרוב בתחילת מאי. אז גם אם השוו לי את מרץ למרץ אשתקד, זה לא רלוונטי. משרדי בוקינג עובדים על מסות ועל תזרים שוטף של הופעות, אבל זה פוגע בעובדים הפשוטים שמועסקים באירועים נקודתיים. כרגע אני חיה על כספים שנכנסו הרבה לפני ומנסה כל כיוון אפשרי".

"צפיתי בקרן מרציאנו מראיינת את מוטי לסרי, מנכ"ל חברת חוגגים הפקות, והיא אמרה לו שבתור מישהי שמכירה את ההתנהלות במשרד האוצר, הדבר האחרון שמטריד אותם זה כמה אתה תרוויח או לא תרוויח כי הם יודעים שבסופו של דבר תמצא את הדרך לעמוד בחזרה על הרגליים", נזכרת אילת. "זה היה קשה וכואב לשמוע, ורק ממחיש כמה לא סופרים אותנו. זה מה שאני יודעת לעשות. אני מפיקה, אני יודעת לעבוד בסביבה של תרבות ומוזיקה, ובלי זה אקמול לתוך עצמי. כרגע אנחנו מחכים שזה ייגמר. ממתינים לטראמפ, עד שהוא יחליט אם בא לו להפסיק או להמשיך".

"מאז 7 באוקטובר אתה בטירוף ואקסטרים או שאתה יושב בבית", אומרת הילי שני, פרילנסרית המפיקה הופעות של יסמין מועלם, אקו, מרגי וג'ימבו ג'יי, וגם את ליין ההופעות הסודיות "חתול בשק" במועדון הבארבי ביפו. "בעולם תקין יש חודשים חזקים וחודשים חלשים וזה מתייצב מתישהו, אבל מאז שהחלה המלחמה ב-7 באוקטובר אתה אומר לעצמך שתיקח את כל העבודות. הגענו למרץ שהיה אמור להיות חודש חזק בצורה בלתי רגילה, כמו פורים של פעם, בין הופעה אחת לשתיים ביום. ואת כל פברואר השקענו בהכנות. זה היה אמור להיות חודש שמאפס את כולם, והכל בוטל".

לדבריה, "הרבה מהאירועים הם של עיריות ומועצות מכסף ציבורי, הן יכולות לשלם לאומן אבל בוחרות שלא. רובם מחריגים את זה בחוזים בטענה שזה לא כוח עליון סטנדרטי, ולרוב אומרים לך שזה נדחה אבל אז גם בכלל לא קורה. בסבב הקודם עם איראן לא קיבלתי כלום למרות שבוטלה לי עבודה ב-25 אלף שקלים בשבועיים האלה. השוו לי את זה לשנה הקודמת, שהייתה פחות רווחית. אנחנו גם ככה עובדים במודל של שוטף פלוס. הם לא מסתכלים פר אירוע".

הילי מספרת כי הנזק המצטבר שלה כעצמאית בחודש הנוכחי עומד על כמעט 50 אלף שקלים. "ראיתי את מתווה הסיוע למשק, גג 13 אלף שקל וגם מזה יירדו מיסים. זה נייס טו האב, אבל מתי זה יגיע? רק בחודש מאי רואה החשבון שלי יגיש את המיסים. בחרבות ברזל קיבלו פיצויים רק על נובמבר ודצמבר וזה הגיע שנה אחרי. קיבלתי תקרה של 28 אלף שקלים למרות שבקושי עבדתי חצי שנה קדימה".

יהיה מי שיבוא ויגיד לך שעכשיו זה זמן מלחמה, וייתכן שלאנשים אין חשק או פנאי להופעות.

"כשפתחנו את 'חתול בשק' בבארבי בנובמבר 2023 (פורמט שבו זהות המופיעים נשמרת בסוד, ע"א), אמרנו שנעשה מופע מיוחד עם הכותרת 'תקווה גדולה הלילה'. בתוך שעות בודדות היינו סולד אאוט יומיים ברצף, כי ככה אנשים רצו לראות הופעות. זה לא שינה להם שהם לא יודעים מי הולך לעלות לבמה".

מה הדרישה שלך כרגע מהממשלה?

"צריכות להינתן מקדמות ראויות שנותנת אוויר לעסקים, ולא רק בתחום התרבות. אנחנו העצמאים, עוסק מורשה, תמיד נופלים בין הכיסאות במדינה הזאת. תסתכלו אחורה על הדוח השנתי הקודם שלי ותעשו ממוצע. דבר אחד בטוח הוא שאין לנו שום הנאה לשבת בבית. אנחנו עצובים שכרגע אנחנו לא בחוץ ועושים את העבודה שלנו".

אז מה עכשיו? ועד מטה חירום המייצג את תעשיית התרבות והאירועים שיגר אתמול מכתב לראש הממשלה בנימין נתניהו בקריאה דחופה לסייע במשבר "בשם יותר מ-200 אלף עובדי התעשייה, מפיקים, יזמים פרטיים, עובדי במה, מאפרים, נגנים, בעלי חברות הגברה ותאורה, וכל מי שידיו נוגעות בענף חשוב זה שאת חג הפסח הקרב לא יוכל לקיים בכבוד את שולחן החג". במכתב הוסבר שהענף ספג מכה כלכלית אנושה עם פתיחת המלחמה, וצוין כי חודשי מרץ-אפריל הם קריטיים לתעשייה סביב אירועי פורים, פסח וטקסי הזיכרון והעצמאות.

במטה החירום מזהירים מפני פגיעה בטווח הרחוק, שכן התעשייה מתבססת על תכנון עתידי. לדבריהם, מופעים שתוכננו לחודש מאי "כבר צריכים להידחות". הם פנו לנתניהו למען "הצלת מקור פרנסתנו" וקראו לו "להורות לאנשי האוצר לאשר בדחיפות את מתווה הפיצויים לעסקים שנפגעו כתוצאה ממבצע 'שאגת הארי' תוך מתן מקדמות לפני חג הפסח, ולהורות לאוצר לשחרר כספים לעסקים ולעצמאים שטרם קיבלו כספים ממבצע 'עם כלביא'. לא מתקבל על הדעת לדחות את אישור המתווה עד לאחר פסח, תהיה זו הפקרות שתקריס את הענף על כל המשתמע מכך".

כשפנינו לתגובה מלשכתו של זוהר, נאמר לנו כי משרד האוצר מטפל באומנים העצמאים כמו כל בעל עסק אחר.

ממשרד האוצר נמסר: "במשרד האוצר בוחנים אפשרויות שונות כדי להקל על האזרחים, בין היתר במתן מקדמות שיסייעו עד למתן התשלום המלא בהתאם לתביעות המלאות שיוגשו בהמשך ע"י העסקים. עובדי משרד האוצר ורשות המיסים עובדים מסביב לשעון כדי שהמתווה יהיה מקיף ויעניק ודאות לבעלי העסקים ולעובדים".

ל-N12 נודע כי במסגרת מתווה הסיוע שמציע משרד האוצר לכנסת, יוקצה סכום כולל של 20 מיליון שקלים שיחולקו בדרך של תמיכות בגופים שלא זכאים למסלול הפיצוי הרגיל. המענה מיועד באופן בולט לארגונים מתחום התרבות וממומש בעיקר על ידם.