תרבות הביטול: כך מיקי זוהר חותר לריסוק היצירה הישראלית

לא עוד פרס שקוצץ, לא עוד סרט שנכנס ל"רשימה השחורה", ולא עוד מוסד שנותר מיובש ללא תקציב. בארבעה חודשים בלבד, מאז זכה הסרט "הים" בפרס אופיר, השר מיקי זוהר קיבל שורה של החלטות שנויות במחלוקת. הצעד האחרון עליו דווח בשבוע שעבר הוא ביטולם של עשרות פרסי יצירה שנהג להעניק משרד התרבות מדי שנה, בטענה כי "התרבות לא שייכת רק לצד מסוים במפה הפוליטית". כפי שנראה בהמשך, הנימוק הלא מבוסס של זוהר שב וחזר על עצמו במנטרות שונות בתקופה האחרונה, ולמעשה כל המהלכים הללו משרטטים תמונה ברורה: ניסיון לביית ולשלוט ביצירה הישראלית - ועדיף שתהיה נאמנה, צייתנית ונטולת ביקורת כלפי השלטון.

סרט רע

עוד לפני קיצוץ פרסי היצירה, העימות בין זוהר לענף הקולנוע עלה לכותרות והגיע לנקודת רתיחה סביב פרסי אופיר, הטקס המרכזי והמסורתי שמקיימת מדי שנה האקדמיה לקולנוע, לאחר זכיית "הים" בפרס הסרט הטוב ביותר. במרכז הסרט, שהפסיד במרוץ לאוסקר, נמצא ילד פלסטיני מכפר ליד רמאללה שמנסה להגיע לים בפעם הראשונה בחייו. זוהר, שצפה רק ב"קטעים" מתוכו, הודיע על עצירת המימון לטקס ועל הקמת אחד חדש כאלטרנטיבה מטעם השלטון. הרקע לכך, כפי שניתן להבין, לא היה מקצועי אלא צעד פוליטי גרידא. עם 100 אלף שקל לכל זוכה, המהלך נתפס בענף כניסיון לאותת שמי שלא יישר קו, פשוט לא יתוגמל ולא יזכה להכרה. הוא פשוט לא יהיה.

כששורת מועמדים משכו לפני כחודש את השתתפותם מטקס פרסי הקולנוע שיזם, זוהר הוטרד מכך שמנסים להרוס לו את החגיגה והורה בהחלטה קפריזית על שתי סנקציות נוספות. הראשונה, ביטול חוק הקולנוע המקנה לתעשיית הסרטים 130 מיליון שקל בשנה. "לא אתן לקומץ בריונים מהשמאל הקיצוני להשתלט על הענף ולפגוע בטקס הממלכתי. אין לציבור עניין להמשיך לממן את עולם הקולנוע ונעביר תיקון לחוק שיבטל את המימון", תקף, והודיע על הקמת ועדה שתבחן את מודל המימון הקולנועי. בגזירה השנייה, הוא שיגר מכתב לאיגודי היוצרים בתחום הקולנוע והטלוויזיה ובישר להם כי החל מ-2027 תופסק התמיכה הציבורית בהם.

בשיאה של הסערה, קרנות הקולנוע הנתמכות בידי משרד התרבות קראו לזוהר לחזור בו מתוכניתו לחנוק את הענף באמצעות הפסקת התמיכה הכספית השנתית. הן הזהירו כי ביטול חוק הקולנוע יגרום נזק בלתי הפיך ליוצרים והפקות שכבר יצאו לדרך. במקביל, הקרנות ביקשו מיוצרים ושחקנים באשר הם לכבד את הטקס הממשלתי ולא להחרימו. בעקבות זאת, ובתיווך המפיק הבכיר משה אדרי, שמפיץ רבים מהסרטים שנוצרים בארץ, המועמדים שפרשו מהטקס של משרד התרבות חזרו בהם, אך היה לכך תנאי: הובטח להם במסגרת ההסכם בין הצדדים שהשר יסוג מהאיומים לפגוע בתקציב הקולנוע.

הטקס אכן התקיים בסופו של דבר בשלהי דצמבר בירושלים, אך האווירה אינה הייתה חגיגית במיוחד. את באי האירוע על השטיח האדום קיבלו מפגינים, חלקם סטודנטים צעירים לקולנוע, שמקווים להמשיך להפיק סרטים במדינה שמקדשת את חופש היצירה. נוצר הרושם ששאלת קיומו של הטקס הצליחה להתסיס ולסכסך בין במאים, מפיקים, תסריטאים, צלמים, שחקנים ועובדים נוספים בתעשייה, בין אלה שמתנגדים ללחוץ את ידו של זוהר ולקבל את הפרס המפתה, לבין אלה שמבקשים לתת עוד במה והזדמנות כלפי מי שהאקדמיה ו"המועדונים הסגורים" לא בהכרח סופרים. זוהר, כך או כך, השיג את מבוקשו והוא אפילו לא נאלץ לחזור בו מהכוונה לפעול לביטול חוק הקולנוע. תכף יחלוף חודש, וגם היום הוא עדיין לא מאשר זאת בקולו.

שי גליק, מפעל אימה והלשנה של איש אחד

שר התרבות לא יכול היה לנטר את כל היצירות ואירועי התרבות הנתפסים בעייתיים בעיניו אלמלא עזרתו של שי גליק, מנכ"ל עמותת הימין "בצלמו" ואחיינו של הח"כ לשעבר ופעיל הר הבית יהודה גליק, המדווח לו על כל פעילות חשודה. גליק, המציג את עצמו כפועל למען זכויות אדם "ברוח יהודית", רודף אחר יוצרים ושופטים, פועל לחבל בהקרנות סרטים וכנסים באקדמיה, כשהמטרה היא לצנזר יצירות, מחזות ונרטיבים. גליק הפנה את תשומת ליבו של זוהר לפסטיבל "סולידריות" האחרון, שבו התקיים אירוע של ארגון בצלם תחת הכותרת "הג'נוסייד שלנו". זוהר, בתגובה, פנה לאוצר בדרישה לשלול את התמיכה הציבורית בפסטיבל. גם בשנה שעברה ניסה זוהר לקדם זאת, בטענה כי בפסטיבל מוקרנים סרטים שיוצאים "נגד מדינת ישראל ומכפישים את חיילי צה"ל".

גליק מנהל קבוצת וואטסאפ בשם "בצלמו משפיעים מהספה!" המונה כ-400 חיילים עושי דברו. כך, למשל, הוא הנחה אותם להירשם למפגש דיאלוג שקיים פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני כך שלא יישארו כרטיסים למעוניינים בכך. הוא גם הורה להם לתפוס את כל הכרטיסים ליום עיון מיוחד בבית המשפט העליון שעוסק בחינוך לדמוקרטיה, מה שהוביל בסופו של דבר לדחייתו.

סוף הסיפור?

2026 נפתחה, ומעט האופטימיות ששנה אזרחית חדשה מביאה עימה התפייד די מהר. התברר כי שבועיים אחרי שחילק מיליון שקל בטקס הממשלתי, משרד התרבות קיצץ את הפרס הוותיק לספרות ילדים ונוער על שם דבורה עומר. כדי לסבר את האוזן, מדובר בסכום כולל של 100 אלף שקלים שניתנים בחמש קטגוריות, זאת בניגוד לטקס הקולנוע שבו כל זוכה קיבל סכום כזה בנפרד. עתידו של הפרס לא ברור, ואליו מצטרף ביטולם של עשרות פרסי יצירה שהעניק במשך שנים משרד התרבות בתחומי הספרות, המוזיקה, המחול והאומנות הפלסטית, הנאמדים בחמישה מיליון שקלים בסך הכל.

תחילה הסבירו במשרד התרבות כי המהלך נבע מ"קיצוץ תקציבי", ואז השר זוהר דאג להבהיר את התמונה: "במשך שנים חולקו שורה של פרסים לאמנים ויוצרים בתחומים שונים מכספי המיסים של כל אזרחי ישראל תוך התעלמות ברורה מאמנים בעלי דעות שרוב העם מחזיק בהם. לאור כך הוריתי לעצור את מימון הפרסים עד להקמת ועדה מקצועית שתפעל לחלוקת הפרסים לאמנים ויוצרים מכלל חלקי הציבור. התרבות שייכת לכל עם ישראל ולא רק לצד מסוים במפה הפוליטית ומחובתי כשר התרבות של ישראל לפעול לחיזוק ופיתוח התרבות של כלל האזרחים".

עוד ועוד יוצרים רואים בהפיכה התרבותית חלק בלתי נפרד מההפיכה המשטרית

בשבועות האחרונים מאז טקס המריבה, נדמה שרוחות המחאה בעולם התרבות הלכו ושככו. הזעם הראשוני, המכתבים הפומביים, העצומות והאזהרות מפנים מקום לשגרה אפורה של ייאוש ותשישות, שוב היערכות לתקיפה באיראן, ואולי אפילו השלמה שקטה עם המצב. במובן הזה, הזמן עובד לטובתם של המבקשים להחליש את חופש הביטוי והיצירה. בלי רעש או מאבקים ציבוריים, המהלכים הופכים כמעט לעובדה מוגמרת, גם אם ישנם המאמינים כי זוהר ושאר שרי הליכוד רק עושים שרירים כדי לרצות את הבייס לפני הפריימריז.

אך באקלים שבו עוד ועוד יוצרים רואים בהפיכה התרבותית חלק בלתי נפרד מההפיכה המשטרית, קמה יוזמה שמסרבת להשלים עם כללי המשחק של זוהר, המושתתים על שלושת הכ"פים - כוח, כסף וכבוד. קרן ברל כצנלסון השיקה השבוע פרס ספרותי חדש, עליו פורסם לראשונה ב-N12, המוענק במכוון ליצירה פוליטית, ביקורתית ולא מתנצלת. כזו שלא מתחפשת ל"ניטרלית" או מעגלת פינות, אלא מתעקשת לעסוק בשאלות חברתיות כבדות משקל, בדיוק באותם מחוזות שמהם השלטון מבקש שנסיט מבט. בינתיים, מדובר בפעולה של מתי מעט.

מלשכת שר התרבות והספורט מיקי זוהר נמסר בתגובה: "מאז כניסתו לתפקיד ולאחר שלמד היטב את המצב בשטח, פועל השר זוהר רבות לקידום התרבות בישראל. מדובר בתהליכים ארוכים שיביאו לשיפור איכות התמיכה הממשלתית וייעול המנגנונים. החל מהרפורמה בקולנוע, חוק הספריות, וכעת גם הפרסים השונים. מדובר בתהליכים שהחלו לפני זמן רב וכעת הבשילו לכדי ביצוע".

"השר זוהר מוביל מדיניות שבה כל חלקי העם יהיו זכאים להכרה התרבותית שמגיעה להם ולא רק לחלק קטן המשתייך לברנז'ה מסוימת. כאשר רק גדלו התקציבים היה שקט, וכעת כשמגיע שלב מימוש המדיניות ובחינת המנגנון ניכר היטב כי הביקורת שמופנית כלפי השר מגיעה מצד אלו המושרשים בתעשייה והגבינה שלהם זזה במעט".