הסטודנט מתל אביב בדרך להוליווד: "המטרה היא לעורר שיח, לא לדחוף אג'נדה"

בעוד פחות משבועיים, ב-16 במרץ, ייערך בלוס אנג'לס טקס האוסקר ה-98. בין הכוכבים הגדולים על השטיח האדום יצעד גם מאיר לוינסון בלונט, במאי ישראלי צעיר שעד לא מזמן היה סטודנט לקולנוע באוניברסיטת תל אביב: סרטו הקצר "כתם קצבים" (Butcher's Stain) רשם הישג ענק לקולונע המקומי ומועמד בקטגוריית הסרט העלילתי הקצר.

הסרט עוקב אחר סמיר (שאותו מגלם עומר סמיר), קצב ערבי העובד בסופרמרקט תל אביבי. אחרי שהוא מואשם על ידי חבריו לעבודה בתלישת כרזות של חטופים, סמיר יוצא למאבק על חפותו אל מול דעות קדומות ומתח חברתי גואה. לוינסון בלונט, שנמצא בימים אלו בלוס אנג'לס לקראת הטקס, התפנה לשיחה עם N12 על המסע שעבר עד לטקס היוקרתי.

הימים שלפני האוסקר רצופים פגישות והקרנות לקראת הטקס עצמו. "אנחנו מסתובבים בכל לוס אנג'לס, עושים הקרנות ונפגשים עם אנשים. בדיוק עכשיו עומדת להיגמר ההצבעה. הסתובבנו לקדם את הסרט וניסינו להעלות מודעות אליו כדי שאנשים יצביעו".

ֿהמלחמה עם איראן משפיעה על התגובות שאתה מקבל שם?

"על התגובות של הקהל לא כל כך. זה משפיע עליי אישית כי עדיין המשפחה בישראל. אני מקווה מאוד שזה ייגמר בשלום. יש פה הרבה אנשים איראנים ויש הרבה דגלים בתמיכה במחאה נגד הממשלה שלהם, אבל מעבר לזה לא שמעתי אנשים מהקהל שרואים את הסרט שלנו מתייחסים לזה".

לוינסון בלונט נולד בניו יורק ובגיל 12 עלה לישראל. הוא מגיע מרקע דתי, למד בישיבה תיכונית לאומניות בתל אביב ואחרי שסיים את התיכון הבין שקולנוע זה הענף שבו הוא ירצה ליצור. "אחרי התיכון עשיתי כל מיני דברים אחרים והבנתי ששום דבר לא מעניין אותי כמו הקולנוע. ידעתי שאני צריך לעשות משהו שיש לי תשוקה אליו, ואז התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב. זה דבר מדהים, כי בחוג לקולנוע אתה מקיף את עצמך באנשים שיש להם תשוקה לקולנוע וחוקרים אותו".

הרעיון לסרט נולד מתוך מציאות יומיומית כואבת. "עבדתי בסופר אחרי 7 באוקטובר", מספר לוינסון בלונט. "הכל היה סגור, הלימודים עוד לא התחילו וזה היה רגע מאוד קשה בשבילי ובשביל כולם. שם ראיתי מצב מורכב: מצד אחד הטראומה הקולקטיבית, ומצד שני ההשפעה של המצב על החיים של הערבים הישראלים, שהתנהגו אליהם בצורה שונה. רציתי לשים בן אדם בתוך הנעליים של הערבי-ישראלי, לא בשביל לדחוף אג'נדה - אלא כדי לפתוח שיח. לראות את הצד האנושי של בן אדם שעובד ומנסה להתפרנס".

הרגשת בנוח לספר סיפור של אדם ערבי בתור במאי יהודי?

"כתבתי את התסריט, אבל כשליהקתי את עומר (סמיר) היו הרבה דקויות שעשיתי יחד איתו. הוא סיפק את הזווית שלו ותיאר איך הוא חווה את זה. היה מאוד חשוב שבסצנות בערבית הטקסט ישונה בהתאם לשפה שלהם, וניסיתי להיות קשוב לאיך השחקנים הערבים חווים את זה. כשיהודי מספר סיפור על ערבי זה נותן צבע משלו, הכל מותר וזה נותן פרספקטיבות שונות שמעוררות שיח".

מיקי זוהר טען גינה את הבחירה בסרט וטען כי הוא מציג את ישראל כגזענית. לוינסון בלונט: "אין לי בעיה שאדם יראה את הסרט ולא יסכים עם האמירה שלו, אני רוצה שאנשים ידברו עליו"

הסרט הופק על ידי חברו לספסל הלימודים, אורון כספי. "הוא מפיק מדהים ובמאי בעצמו. ניסינו להבין איך נפיק את זה עם כל הקשיים, ישבנו יום ולילה וחשבנו איך משיגים דברים בחינם. הסופר שצילמנו בו עבד 24/7 וצילמנו תוך כדי העבודה שם. עומר סמיר הגיע לאודישן והוא פשוט העיף אותי. הייתה לו פרשנות מדהימה לסצנה שבה מאשימים אותו - במקום לכעוס או להתעמת, פשוט נשבר לו הלב. הוא חווה עלבון. וזה מה שהיה מדהים, זה לוקח את זה למקום שהוא לא ויכוח פוליטי, אלא אנושי ורגשי".

לוינסון בלונט בחר גם לשחק בסרט בעצמו. "זה היה קשה כי הייתי צריך לרוץ בין להיות בסצנה לבין המוניטור. עשיתי את זה כי לפעמים כשאתה יוצר על נושאים כמו גזענות והתנכלות, יש הרגשה שאתה כיוצר מנקה את עצמך מאחריות. כאילו עשיתי סרט - אז עשיתי את שלי. החברה שלנו כרגע שבורה, אנחנו מאוד מפולגים. בין ערבים ליהודים או ימנים ושמאלנים, יש הרבה חוסר כבוד. ועדיין צריך לצאת ולבחור לתת את החלק שלך".

שר התרבות הישראלי גינה את הבחירה בסרט וטען שהוא מציג את ישראל כגזענית. מה היית עונה לו?

"אני לא חושב שהוא ראה את זה, הוא כרגע ראה רק את התקציר. קשה להתווכח עם טענה כזו לצערי הרב. אני ניסיתי לעורר שיח. בהקרנות באים אליי אנשים ואומרים 'לא אהבתי את הדבר הזה והזה', ואני עונה ומסביר. יכול להיות שלא נסכים, אבל יש דיאלוג. זה כל כך חשוב. ניסיתי לעשות סרט שנוכל לדבר בו לשם החיבור האנושי, לשם הדיון ההוגן והמכובד. אין לי בעיה בכלל שבן אדם יראה את הסרט ולא יסכים עם האמירה שלו - אני רוצה שאנשים ידברו עליו".

הופתעת מהמועמדות לאוסקר?

"כל צעד במסע שלנו היה הפתעה נגד כל הסיכויים. אתה סרט סטודנטים מישראל ואתה לא יודע מי ירצה לבחור בו. 90% מהפסטיבלים ששלחנו אליהם לא קיבלו אותנו. האוסקר לסטודנטים שהיינו בו באוגוסט ועכשיו האוסקר הגדול הרשמי - זה פשוט רגע סוריאליסטי שלא נתפס".

התכוננתם לאפשרות של מחאות נגדכם בטקס?

"ציפיתי שיהיו מחאות כמו שרואים כל היום בחדשות, אבל המפגש עם האנשים כאן מפתיע לטובה. פגשתי אנשים מכל הספקטרום הפוליטי וזה מעודד לראות שלא כל מה שרואים באינטרנט הוא בדיוק איך שזה. לאנשים כאן יש יכולת לחשוב בצורה מורכבת, וזה נותן לי המון תקווה".