"אם יש לי ביטחון אחד בחיים האלה הוא שאף אחד לא ייקח לי את היכולת לכתוב שיר"

עלמה גוב, מהקולות הבולטים באינדי הישראלי, רק בת 23 ומאחוריה כבר שלושה אלבומי סולו, כתיבת פסקול לעונה הרביעית של "האחיות המוצלחות שלי" ועוד אלבום משותף עם היוצר אבנר טואג. הספק מרשים למדי עבור מי שעד לפני שנתיים עוד גרה עם ההורים במושב ערוגות, היגרה לתל אביב והבינה שהמעבר לא יעזור לה להמציא את עצמה מחדש. על הכפתור הזה היא לוחצת בסינגל החדש שלה, "בסיבוב".

"אני בתקופה סופר יצירתית, אחרי הרבה זמן שלא", היא מספרת בריאיון ל-N12, בין שיר מעולה עם הראפר שאיי שמכניס אתכם לאזור זמן אחר, לבין סשן עם תומר ישעיהו. "הייתה לי שנה של התכנסות. חוויתי הרבה דברים רגשיים, ולא ניסיתי לתמלל אותם או לתרגם אותם לטקסט. אני כותבת שירים מגיל 8, זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני עוברת תקופה כזו, ואז זה פשוט השתחרר דרך השיר הזה. התחלתי לעבוד עליו לפני חצי שנה, ומבחינתי זה המון זמן לעבוד על שיר. פרטתי שם את התחושות שלי על המעבר לתל אביב, שהוא אחד המשונים בעיניי".

גוב עברה כבר לפני שנה וחצי לדירה "קטנטונת ומושלמת" בשוק לוינסקי, הכירה את בן זוגה עידו ("עידודי"), סטודנט לתקשורת חזותית בבית הספר שנקר, אבל עוד לא ממש השלימה עם הקצב של העיר. "בתור מישהי שמגיעה מהמושב, להיות חשופה לכל כך הרבה אנשים, אינטראקציות, צבעים, ריחות, רעש... הכל מבלבל וכאוטי. אז השיר עוסק בהתמודדות עם זה שהגעתי לעיר וחשבתי שאהיה מישהי חדשה, שאצא להרפתקה חדשה. הדבר המטורף הוא שלא משנה לאן אתה מגיע, אתה בסוף תקוע עם עצמך, עם הזיכרונות שלך ועם ההתמודדויות שלך".

"ניסיתי להמציא את עצמי מחדש", היא אומרת, "אבל בתקופה כשרק הגעתי סבלתי מגעגועים אכזריים לאקס שלי. דמיינתי אותנו הולכים בשביל שאף פעם לא היינו בו ביחד, או במקומות שמעולם לא ביקרנו בהם יחד. הכל נשמע קלישאתי, אבל רציתי לברוח מהגעגועים ומהזיכרונות. האקס היה מהמושב, אז כשהכרזתי שאני עוברת לעיר אמרתי - זהו, דף חדש, אני מכירה מלא בנים. אבל הזיכרונות קיימים ויש להם כוח משל עצמם. רוחות הרפאים בראש משחקות את המשחק שלהן".

מה לא הסתדר?

"הניסיון להמשיך הלאה. לא משנה כמה בעולם הפיזי אני כבר במקום אחר ובזמן אחר, בתוך הראש הפער בין המציאות לדמיון היה מטריד".

"סבלתי מגעגועים אכזריים לאקס שלי. כשהכרזתי שאני עוברת לעיר, אמרתי - זהו, דף חדש, אני מכירה מלא בנים. אבל הזיכרונות קיימים ויש להם כוח משל עצמם"

עלמה גוב

"מה לעשות עם הזאב", שיר הפריצה של גוב, יצא כחלק מאלבומה השני "איך האהבה הזאת חומקת בין האצבעות" ב-2023. על אף ההשמעות התכופות, התרחבות היריעה ושיתופי פעולה עם אומנים אחרים כמו להקת "מוניקה סקס", היה נדמה שגוב עוד לא התרגלה לחשיפה. "זה לא מפסיק להפתיע אותי", היא אומרת גם היום, "זה הכי קרוב לקסם בעיניי. כשאנשים שרים את השירים שלי זה חלום שחלמתי מאז הנצח. זה עדיין מרגש אותי במידה דומה. אבל אלה גם החיים שלי בשנים האחרונות, אני מתרגלת לזה, אבל גם לא בא לי להתרגל לזה אף פעם. יש הסתגלות, וזה טוב כי ככה אני פחות מוטרפת ויותר לוקחת דברים בצ'יל. זה גם מאפשר לי להכניס את זה פנימה ולקבל את האהבה, לא רק לראות אותה מבעד לזכוכית".

"להגשים חלומות זה מוזר. מה עושים אחרי זה?"

מבחינתה של גוב, בשנה האחרונה נפרץ סכר רגשי של כתיבה שנגעה בלא מעט מהנושאים אודותיהם אנחנו מרחיבים בשיחה. "הרבה זמן לא רציתי להתמודד עם דברים שחוויתי: התפוצצות בבת אחת, מלחמה, פרידה, מעבר לעיר, התאהבות במישהו חדש, מפגש עם מלא אנשים וקהל. להגשים חלומות זה מוזר. מה עושים אחרי זה? אני אדם שאפתן ובאמת זכיתי לעשות הרבה דברים".

ומה את עונה לעצמך?

"שאלה קשה. אני חושבת שהחלום הכי רציני שלי הוא לכתוב עוד כמה שירים נצחיים כאלה, או לפחות נצחיים עבורי. יש לי מעטים כאלה. 'שוב במדבר' הוא שיר יקר לי, גם 'מאוחר מדי'. גם 'מה לעשות עם הזאב' זה שיר שאני אוהבת ממש. אני יותר מעריצה של שירים מאשר של אומנים".

את בשלב שנמאס לך לשיר אותו?

"לא! ממש לא, אנחנו חברים. אני חבה לו, הוא העניק לי את החיים שאני חיה היום. אני מדברת כאן למען שיר, והדבר המשמעותי הוא היצירה. הרבה יותר ממני. הלוואי שאני אפתח הופעות במקומות גדולים יותר ואתרחב עוד בשביל ליצור משהו בעל ערך בעולם".

הופתעת כשהשיר הזה הצליח?

"בוודאי, זה שיר מוזר. שיר עם משקלים מוזרים, רק כלים אקוסטיים, מנגינה מוזרה. לפני שהוא יצא והצליח, אנשים לא הימרו עליו. כשכתבתי אותו, המשפחה שלי אפילו אמרה לי: 'שחררי, אל תתעסקי בו. תתקדמי לשיר אחר, אין לך מה לעבוד על זה'. זה אף פעם לא צפוי ואין באמת חוקים".

מחסום כתיבה זה דבר מלחיץ?

"אני לא קוראת לזה מחסום כתיבה כי גם כשאני לא כותבת שירים אני יוצרת משהו. אני מציירת ומנסה לבטא את היצירתיות שלי. זו הדרך שלי בעולם. אני לא מוטרדת מזה, לא תמיד יוצאים שירים טובים, אבל אני לא חושבת שזו יכולת שתיעלם לי אי פעם. אם יש לי ביטחון אחד בחיים האלה הוא שאף אחד לא ייקח לי את היכולת לכתוב שיר. כשאני לא מצליחה לכתוב זה כי אני מנסה ליצור משהו מושלם. הפרפקציוניזם מפריע לי להיות משוחררת. הרגעים הכי נעימים קורים כשזה מרגיש כמו מגרש משחקים של רגשות ואני יכולה לעשות מה שבא לי. אני סאקרית של החופש הזה".

יש משהו שאת מתקשה לכתוב עליו?

"באופן כללי, אני מתקשה בחיים לבטא כעס. אני יודעת להיות עצובה, אבל אני מדלגת על שלב הכעס והולכת ישר לעצב. בבית לא כעסו עלינו, לא הייתה חשופה לזה כילדה. ההורים שלי ושל האחים שלי הם חברים מאוד טובים שלנו. אבא שלי צעק עליי פעם אחת בחיים".

את זוכרת את זה.

"כן, כשהבאתי הביתה חבר בקורונה. הוא היה לחוץ על זה שלא יגיעו אנשים".

"גם היום קשה לי עם ביטויי כעס סביבי וגם לבטא כעס בעצמי. אני כמעט לא כועסת, אני יותר מתעצבת או נעלבת, וזה לא לטובתי. כשלא מצליחים לבטא כעס זה נאגר, העצב נהיה כבד יותר והסליחה קשה יותר. לאחרונה אני מנסה לכתוב שירים כועסים ולתרגל את זה כי אולי בשיר אצליח לבטא את זה יותר מאשר במציאות. אולי זה יקרין אחד על השני כי שירים עוזרים לי להבין דברים על העולם. בינתיים לא הצלחתי".

חמידות וחיוביות, אבל לא רק

יצאנו להופעה של גוב ב-2024 במועדון הבארבי בנמל יפו, במהלכה היא גם אירחה את אחד מגיבורי ילדותה, רן דנקר. מי שגנב לעיתים את השואו היה דווקא הקהל של עלמה, כמו קהילה בת גילה, שהתאספה כדי לצפות באחת החברות שלה שרה בסלון. הם מעלים גרסאות כיסוי לשיריה באינסטגרם, היא משתפת כמובן, הם שולחים הודעות ב-DM, והיא עונה. "בקהל שלי יש אנשים מאוד ורבלים. יש כאלה שרוצות שירים מסוימים או התייחסות מסוימת. אני משתדלת לענות לכל מי שכותב לי. הן יקרות לי. לפעמים אומרים לי שאני צריכה להיות קצת יותר מסתורית, אבל אני לא יודעת אחרת. גם ככה יודעים הכל מהשירים. אני כן משתדלת לשמור על החיים האישיים בפרטיות".

את מרגישה שמצאת את המשבצת שלך?

"בהתחלה הרגשתי שאני יוצרת משבצת חדשה שלא הייתה קיימת לפני. לא היו סביבי הרבה סינגר-סונגרייטריות מבחינה סגנונית, ואז פתאום הגיע גל יפה שריגש אותי. ועכשיו אני שוב מנסה להבין את המקום שלי מחדש כי אני לא מרגישה תואמת לשום קטגוריה. אני לא עושה פופ, לא אינדי מובהק, לא פולק טהור, בטח שלא רוק וגם לא ג'אז - למרות שיש השפעות. אני מרגישה שהאלגוריתם רק רוצה עוד ועוד, אבל אין לי מרדף אחרי ויראליות".

באופן כללי כלפי חוץ, את משדרת חמידות וחיוביות.

"אני לא מרגישה בן אדם 'חמוד'. יש בי צד כזה, כן, אבל אני רוצה להאמין שאני אדם נועז בסך הכל. נראה לי שאם מקשיבים לשירים בתשומת לב, מוצאים שם הרבה יותר מוורוד. אני כן מתוקה, פשוט לומדת להשלים עם זה. זה אחלה דבר".