"להיות כוכבת ילדים בדיסני וניקלודיאון זה מנגנון לא-אנושי. הרגשתי מוצר"

סדרת הדוקו "שקט על הסט", ששודרה לפני כשנתיים, הציפה מחדש את המחיר הכבד ששילמו כוכבי ילדים מאחורי הקלעים של תעשיית הטלוויזיה. התחקיר התמקד בעיקר בהפקות מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים, עם עדויות על התעללות מינית וסביבת עבודה רעילה, אך מתברר שהלחצים והמורכבויות לא פסחו גם על הדור הבא שהתבגר לעיני המצלמות.

השחקנית קיקי פאלמר עשתה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק כבר כשהייתה בת 11, כששיחקה בסרט "המספרה 2". בהמשך השתתפה בעוד כמה פרויקטים, אך את הפריצה האמיתית שלה עשתה ככוכבת ניקלודיאון בסדרה "טרו ג'קסון VP". בריאיון למגזין "וראייטי" סיפרה פאלמר שלעיתים הרגישה שהיא חלק ממכונה: "להיות כוכבת ילדים ברשתות כמו דיסני וניקלודיאון - אין מנגנון יותר בלתי-אנושי מזה. ואני מגדירה את זה כבלתי-אנושי לגמרי, בלי עצב. פשוט הייתי מוצר".

"טרו ג'קסון VIP" שברה שיאי צפייה כשהוקרנה לראשונה ב-2008, עם 4.8 מיליון צופים, והפופולריות שלה הובילה גם להשקת קו בגדים ברשת וולמארט. פאלמר עצמה הייתה באותה תקופה אחת משחקניות הילדים עם השכר הגבוה ביותר: היא קיבלה 20 אלף דולר לפרק, מה שהפך אותה למפרנסת העיקרית של משפחתה. הכסף שסיפקה סייע בפרנסת הוריה ואחותה, והפך אותה למקור תמיכה מרכזי בבית.

ברגע שהשתקעה בהוליווד, האפשרות לחזור לחיים בעיר הולדתה, הארווי, אילינוי - שמונה פחות מ-20 אלף תושבים - נראתה לה פחות מפתה. "כשאת רואה את ההבדל בין עוני לבין חיים נוחים, את לא הולכת לחזור. גם אם את עייפה", הודתה פאלמר בריאיון, "וברגע שאת יודעת שיש לך את היכולת - את פשוט ממשיכה להעמיס על עצמך". למעשה, רק כשילדה את בנה ליאו ב-2023, היא סוף-סוף לקחה הפסקה מהוליווד. "בשנים האחרונות הבנתי מה זה באמת אומר ומה המחיר האמיתי שהקריירה הזו עלתה לי".

מלבד הריאיון ל"ווראייטי", פאלמר שוחחה בימים האחרונים בפודקאסט שלה, Baby, It’s Keke Palmer, עם כוכבת אחרת שגדלה תחת העין הציבורית - דמי לובאטו. גם לובאטו התפרסמה בגיל צעיר מאוד - כבר בגיל 10 השתתפה ב"החברים של ברני", ובגיל 15 לוהקה לסרט "קאמפ רוק" של דיסני ומשם לסדרה "תנו לסוני צ'אנס" של אותו אולפן. "הייתה לי מנטרה כזאת: אם אתם הולכים להעסיק אותי כמו מבוגרת, אני אחגוג כמו מבוגרת. ונכנסתי לדברים לא טובים בגיל צעיר", שחזרה לובאטו בפודקאסט, בהתייחס למאבקה המתוקשר בהתמכרויות.

פאלמר הזדהתה וסיפרה: "אני הפכתי למפרנסת של המשפחה שלי כמעט מעצם הנסיבות. את מבינה למה אני מתכוונת? זה פשוט מה שקרה. הם היו צריכים לעזור לי עם הקריירה, ופתאום ראינו כסף שמעולם לא ראינו קודם. הלחץ הזה עבורי, במיוחד העובדה שלא יכולתי לעבד אותו רגשית, היה טריגר משמעותי. אף פעם לא רציתי להיות עצובה או לגרום למישהו להרגיש רע בגלל זה, כי לא רציתי להלחיץ אותם. ובנוסף, לא היה לי הרבה זמן ליהנות ולהיות ילדה".

שתיהן הסכימו שאנשים בגילן לא יכלו להזדהות עם סגנון החיים שלהן ושעות העבודה הארוכות, מה שהוביל אותן בזמנו לחפש חיבור עם אנשים מבוגרים בהרבה. פאלמר סיפרה: "מצאתי את עצמי יוצאת לדייטים. אני בת 15 - למה החבר שלי היה בן 20? ניסינו למצוא פורקן ואיזושהי דרך לעבד את זה". לובאטו הוסיפה: "למה החבר שלי היה בן 30? אף אחד בגיל שלנו לא יכול היה להבין. אבל כשאת מסתכלת אחורה, וכשאני הגעתי לגיל 30, אמרתי לעצמי: 'זה לא בסדר'".

פאלמר סיפרה שבאותו זמן חשבה שמערכות היחסים עם פערי הגיל הללו היו "נורמליות - את בוגרת לגילך", אך כיום היא מבינה עד כמה הן היו לא ראויות. "הרגע שבו את מבינה - ואת מגיעה לגיל של רבים מהאנשים שהיו סביבך ועשו דברים - זה כמעט שבר מנטלי", אמרה. "כי את מבינה: 'ניצלו אותי. הייתי מנוצלת'. בגיל 15 אני חשבתי: 'החבר שלי מבוגר יותר כי אני עושה עבודה של מבוגרים... ככה זה'. זה נראה נורמלי בעיניי אז".