"חשבתי לשים סוף לחיים שלי. להסתכל במראה ולא להיגעל מעצמי היה קרב"

אלפי לוחמים שנפצעו קשה בעזה במלחמת "חרבות ברזל" צופים עכשיו מהבית בחבריהם שלוחמים עכשיו מול לבנון ואיראן. אחד מהם הוא עמרי רוזנבליט, מפקד צוות בסיירת צנחנים, שנפצע אנושות בעזה. אחרי מסע שיקום הירואי ואובדן רגלו השמאלית – חזר עמרי לחיים, וכעת הוא מככב לצד אחיו איתי בעונה הזו של "המירוץ למיליון" (פרק חדש בשבת, אחרי החדשות, קשת 12). עידו סולומון פגש את עמרי, ושמע ממנו לראשונה את הסיפור המלא על הפציעה המטלטלת והתקומה ממנה.

עמרי נמצא בניו יורק. זו הייתה אמורה להיות טיסה בת ארבעה ימים, במסגרתה הרצה על סיפורו האישי, אבל הוא נתקע בעיר בגלל מבצע עם כלביא שפרץ עם הגיעו. "כל הטיסות בוטלו, אני מרגיש חסר אונים", הודה עמרי. "אני יודע שאין לי רגל ושלא אוכל להיות מפקד ביחידה, אבל יש מקום בתוכי שרוצה את הווסט וה-4M, להיכנס עכשיו לאיראן". הוא יגיע לאיראן כנראה רק אחרי שיגיע השלום, אבל בשיעור קרב מגע בהרצליה הוא דווקא נוכח - בגוף ובנפש. "האתגר האמיתי הוא אני מול עצמי. כשנפצעתי נעלם כל הדימוי העצמי, רציתי להזכיר לעצמי שאני לא נכה או מוגבל אלא חי כמו כולם". כיום הוא צולח משימות אקסטרים ב"המירוץ למיליון", אבל לפני שנה עמרי לא חשב שיצליח אפילו לעמוד או ללכת.

ב-7 באוקטובר, סרן עמרי רוזנבליט בן ה-24 נפש בחופשה משפחתית, עד שהידיעות על ירי בעטוף הגיעו אליו: "הבנתי שיש משבר קיצוני, ואני לא שם". הוא השאיר את המשפחה מאחור, ויומיים לאחר מכן כבר הצטרף לצוותו לקרבות הבלימה בעוטף, ולהכנות לכניסה קרקעית לרצועה. ימים ספורים לפני הכניסה מתקיים ביקור הורים לצוות, שם הוא נופל בלשונו. "הם שאלו אותי מה יקרה והיו מודאגים בטירוף, אז הבטחתי להם הבטחה מטומטמת של מפקד צעיר ולא מנוסה. אמרתי להם שאחזיר את הבנים שלהם הביתה בשלום".

האמנת בזה?
"רק רציתי להרגיע אותם. בדיעבד הבנתי שזה לא היה חכם".

בחודשים הראשונים למלחמה, עמרי מוביל את הכוח בלחימה כמעט בלתי פוסקת. יומיים לפני הפוגה מתוכננת, הם מקבלים משימה לטהר מבנה כמו שעשו עשרות פעמים לפני. אבל הפעם, התברר שנכנסו למארב. "הופעל מטען ענק בתך המבנה, והוא קרס. זה קבר אותנו בחיים", שחזר עמרי. "ראינו פה ושם ראשים, וזוגות רגליים בחתיכות. אני לא זוכר שום דבר מהאירוע, חילצו אותנו".

לבית החולים עמרי הגיע במצב אנוש, ונכנס לסדרת ניתוחים ארוכה. רק רגלו הימנית ניצלה, ושאר גופו נפצע קשה. "הבנתי שבגיל 22 השתנו לי החיים. רגע לפני הייתי רמבו, ואז הפכתי להיות סיעודי. הכאב הפיזי הוא כלום, ההבנה הייתה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים. הם הלכו לי, חשבתי שלא אעבוד, או אלך, או אתחתן. שאף אחד לא יסתכל עליי. בהתחלה שקעתי, הקרב שלי היה לקום ולהסתכל במראה בלי להיגעל מעצמי".

תרופה נוספת מרפאת את עמרי בימי הפציעה, אחיו הצעיר איתי. "מהיום הראשון הוא נצמד אליי, הכיל ואמר שאשתפר. אמרתי לו שאני רוצה לסיים את החיים שלי, וחשבתי על זה באמת. אני לא יודע מאיפה הוא הביא את האמונה הזו והכוחות". איתי דווקא ידע טוב מאוד: "זיהיתי אותו דרך העיניים, שאותן אי אפשר לשנות. הפנים שלו היו נפוחות, מלאות בדם קרוש, שריפות וכוויות, אבל כבר אז ראיתי את הסוף".

הפציעה משנה את הדינמיקה בין האחים רוזנבליט. "קיבלתי את תפקיד האח הבכור", אמר איתי. "סעדתי אותו במלוא מובן המילה. הוא לא יכול היה בהתחלה להרים את היד, הייתי מאכיל אותו עם מזרק ומחליף לו חיתולים".

לאחר חודשי שיקום ארוכים, עמרי החזיר לעצמו יכולות בקצב שהפתיע אפילו את רופאיו. כחלק מהחזרה לחיים, עמרי גם מכיר חברה חדשה ואתגרים לא צפויים: "הרגשתי נורא עם עצמי, השמנתי, הייתי בשפל של החיים שלי מבחינת איך שאני מסתכל על עצמי. חבר הכיר לי חברה של אחותו ועם כל החששות אני יוצא איתה, זה הדבר הכי טוב שעשיתי".

הסיפור שלו אולי נשמע הכי הוליוודי שיש, אבל הדרך עמוסה מכשולים: "יש מאות פעמים שאתה נופל, נחבט על הרצפה. באחת הפעמים הראשונות שיצאנו הלכנו ביחד ברחוב, אני ממש התחלתי עם הפרותזה. הלכתי, נפלתי על הרצפה, שברתי את הפרותזה, התרסקתי. זה כאילו מישהו לקח את כל הביטחון העצמי שלך, בא עם פטיש וניפץ לך בפרצוף". התגובה שלה גרמה לו להבין שאין באמת ממה לדאוג: "היא שמרה על סבלנות, שקט, נותנת לך להרגיש הכי טוב בעולם. אתה מתחיל להרגיש שהשד לא כזה נורא".

אבל עוד לפני שלמד שוב ללכת, לאיתי כבר יש אתגר חדש עבורו - הרשמה לאודישני "המירוץ למיליון". עמרי סירב מיד. "הלכתי בקושי קילומטר וחצי, ועוד בלי תיק. אבל כשהתקבלנו, ידענו שנעשה את זה". איתי לא ויתר לו בקלות: "טפטפתי לו את זה, הוא התקדם במקביל עם השיקום הפיזי. ההורים שלנו נלחצו וניסו להוריד אותנו מזה".

עוד מהפרק הראשון סומנו עמרי ואיתי כאחד מהזוגות החזקים של העונה. עד כה הם סיימו שלושה קטעי מירוץ במקום הראשון, והתמודדו עם אתגרים פיזיים למרות הפרוטזה שהקשתה. "היא עיכבה אותנו והיו כשלים גופניים, אני לא רגיל שיש לי פונקציה כזו", הודה עמרי. "הייתי רגיל להיות זה שסוחב קדימה, לשחרר שליטה לא פשוט לי בכלל".

עמרי החליט לקבל על עצמו בפריים טיים את האתגר בשביל אותם פצועים שלהם אין אח כמו איתי. "יש לי אלפי חברים שנפצעו פיזית ומנטלית במלחמה האחרונה, והאתגרים האלו שאני עושה על המסך הם קרן אור קטנה אחרי הסערה. המשפט 'לקום על רגל ימין' ליווה אותי כל השיקום. לי אין ברירה כי אני לא יכול לקום על רגל שמאל, אבל לכם יש. בגיל 22 הבנתי שהחיים שבריריים, אבל יש לי בחירה".