פרידה מאגדת קולנוע: רוברט דובאל ("הסנדק") הלך לעולמו בגיל 95

אבל בהוליווד: השחקן והבמאי האמריקאי רוברט דובאל הלך לעולמו אתמול (ראשון) בגיל 95. דובאל נחשב לאחד משחקני האופי הגדולים, המדויקים והמשפיעים בתולדות הקולנוע האמריקאי, עם קריירה שנפרשה על פני יותר משישה עשורים והותירה חותם עמוק על הוליווד.

אשתו לוסיאנה כתבה בפייסבוק: "נפרדנו מבעלי האהוב, מחבר יקר, ומאחד השחקנים הגדולים ביותר של זמננו. בוב הלך לעולמו בשלווה בביתו, מוקף באהבה ובנחמה. התשוקה שלו למקצועו השתוותה רק לאהבתו העמוקה לדמויות, לארוחה טובה וליכולת לרתק את הסובבים אותו. בכל אחד מתפקידיו הרבים, בוב נתן את כל כולו לדמויות ולכנות של רוח האדם שהן ייצגו".

לאורך הקריירה זכה בפרס אוסקר אחד (והיה מועמד שבע פעמים), ארבעה פרסי גלובוס הזהב, פרס BAFTA ופרס מפעל חיים של מכון הסרטים האמריקאי. הוא גילם שורה ארוכה של תפקידים איקוניים, בהם טום הייגן ב"הסנדק" ו"הסנדק 2" והקולונל קילגור ב"אפוקליפסה עכשיו".

רוברט דובאל נולד ב-5 בינואר 1931 בסן דייגו, קליפורניה, כבן השני מתוך שלושה למשפחה בעלת רקע צבאי ואומנותי. אמו הייתה שחקנית חובבנית ואביו קצין בכיר בצי האמריקאי, שהגיע לדרגת אדמירל משנה. הוא גדל בעיקר באנאפוליס, מרילנד, והתחנך במסגרת המדע הנוצרי (תנועה נוצרית שפותחה בניו אינגלנד במאה ה-19). למרות ציפיות אביו שיפנה לקריירה צבאית, דובאל בחר במשחק ולמד דרמה בקולג' Principia שבאילינוי. "הייתי גרוע בהכול חוץ ממשחק, בקושי סיימתי בית ספר", סיפר.

לאחר שירות קצר בצבא ארצות הברית החל ללמוד משחק בבית הספר Neighborhood Playhouse בניו יורק, תחת הדרכתו של סנפורד מייזנר, ממורי המשחק המשפיעים והחשובים במאה ה-20. בין חבריו ללימודים היו דסטין הופמן, ג’ין הקמן וג’יימס קאן. במקביל ללימודיו עבד בעבודות מזדמנות לפרנסתו, וחי בשותפות עם הופמן והקמן בתקופה שבה עוד ניסו לפרוץ כשחקנים.

בתחילת שנות ה-50 החל רוברט דובאל את דרכו על בימות התיאטרון. לאחר הופעת הבכורה ב-Gateway Playhouse בלונג איילנד, ניו יורק, ביסס את מעמדו באמצע שנות ה-50 עם תפקידי מפתח במחזות של טנסי ויליאמס, בהם "חשמלית ושמה תשוקה" ו"קמינו ריאל", במחזות של ויליאם אינג’ כמו "פיקניק" ו"תחנת אוטובוס" ובמחזות של ארתור מילר, ובראשם "ציד המכשפות" ו"מראה מעל הגשר" - שם גילם את אדי קרבון, תפקיד שאותו הגדיר לימים כ"קטליזטור של הקריירה".

במקביל לפעילותו בתיאטרון הופיע גם באוף-ברודוויי, שם ערך את הופעת הבכורה שלו כבר ב-1958, ובהמשך רשם הישג משמעותי כששב לגלם את אדי קרבון ב"מראה על הגשר" בשנים 1965-1966 - הופעה שזיכתה אותו בפרס אובי (פרס התיאטרון של אוף-ברודוויי), ואותה כינה "האוטלו שלי". ב-1966 עלה לראשונה לברודוויי במחזה Wait Until Dark, וב-1977 שב לבמה המרכזית עם "באפלו אמריקאי" של דיוויד מאמט.

באותן שנים החל לבסס את עצמו גם על המסך. בשנת 1959 הופיע לראשונה בטלוויזיה, ובהמשך היה לאחד משחקני האורח הפעילים בטלוויזיה האמריקאית של שנות ה-60, עם הופעות בסדרות כמו "אלפרד היצ’קוק מציג", "עיר עירומה" ו"אזור הדמדומים". את צעדיו הראשונים בקולנוע עשה ב-1962 בתפקיד בו ראדלי ב"אל תיגע בזמיר", ולאחריו המשיך בתפקידי משנה בולטים בסרטים כמו "בוליט" ו"אומץ אמיתי" - תהליך הדרגתי שביסס אותו כשחקן אופי מוביל עוד לפני הפריצה הגדולה של שנות ה-70.

החל משנות ה-70 הפך רוברט דובאל לאחת הדמויות המרכזיות בקולנוע האמריקאי. בשנת 1970 עורר תשומת לב רחבה בתפקיד מייג’ור פרנק ברנס בסאטירה המלחמתית "מ.א.ש" של רוברט אלטמן, ולאחר מכן בתפקיד הראשי ב-THX 1138 של ג’ורג’ לוקאס.

הפריצה הגדולה הגיעה עם גילום דמותו של טום הייגן ב"הסנדק" (1972) וב"הסנדק 2" (1974) - תפקיד שהעניק לו מועמדות ראשונה לפרס האוסקר לשחקן המשנה. באותה תקופה שיתף פעולה גם עם פרנסיס פורד קופולה ב"השיחה" (1974), והמשיך להופיע בתפקידי משנה בולטים בסרטים כמו "הנשר נחת" ו-The Seven-Per-Cent Solution.

באמצע שנות ה-70 כבר נחשב לשחקן האופי הבכיר בהוליווד, ומגזין People הגדיר אותו כ"מספר אחד בהוליווד לתפקידי משנה". בשנת 1979 גילם את לוטננט קולונל ביל קילגור ב"אפוקליפסה עכשיו" - תפקיד שהפך לאחד האייקוניים בתולדות הקולנוע, וזיכה אותו בפרס BAFTA, בגלובוס הזהב ובמועמדות נוספת לאוסקר.

במקביל היה מועמד ל-BAFTA על תפקידו ב"רשת שידור" (1976), ולפרס האוסקר לשחקן ראשי על הופעתו כקצין הקשוח בול מיצ’אם ב-"טייס שב הביתה" (1979). באותן שנים גילם גם את נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר במיני-סדרה Ike. פרנסיס פורד קופולה הגדיר אותו אז כ"אחד מארבעת-חמשת השחקנים הטובים בעולם".

בשנות ה-80 המשיך דובאל להופיע בקצב גבוה, בין היתר ב"צבעים", "ווידויים אמיתיים" ו"הטוב מכולם". בשנת 1983 הגיע לשיא קריירה נוסף, כשזכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו כזמר הקאנטרי מאק סלדג' ב-Tender Mercies. דובאל התעקש לשיר בעצמו את שירי הסרט, והבמאי ברוס ברספורד ועמיתיו לעבודה העידו כי נטמע בדמות באופן מוחלט. בשנת 1989 כיכב במיני-סדרה "יונה בודדה" בתפקיד גאס מקריי, קפטן לשעבר בריינג’רס של טקסס - תפקיד שדובאל עצמו הגדיר כחביב עליו ביותר, וזיכה אותו בגלובוס הזהב ובמועמדות לאמי.

לצד קריירת המשחק הענפה, דובאל פיתח גם קול בימתי וקולנועי כבמאי. נקודת השיא הגיעה בשנת 1997 עם הסרט The Apostle, דרמה דרומית טעונה שאותה כתב, ביים וכיכב בה, ובה גילם מטיף כריזמטי ואלים המחפש גאולה. הסרט נחשב לאחד הפרויקטים האישיים והאמיצים בקריירה שלו, זכה לשבחי הביקורת והעניק לו מועמדות נוספת לפרס האוסקר.

בשנת 1990 בחר רוברט דובאל שלא לשוב לתפקיד טום הייגן ב"הסנדק 3" בעקבות מחלוקת שכר. בשנת 1992 הקים את חברת ההפקה Butcher’s Run Films. בשנות ה-90 רשם שתי מועמדויות נוספות לאוסקר: על הסרט "השליח", שאותו גם כתב וביים, ועל "תביעה אזרחית". במקביל ביים את Assassination Tango וגילם את הגנרל רוברט אי. לי ב"אלים וגנרלים". גם בעשורים המאוחרים לקריירה המשיך להופיע בקצב גבוה, בקולנוע ובטלוויזיה, עם הופעות ב"שטח פתוח", "אריות יד שנייה", "מסיבת ההלוויה שלי", "ג׳ק ריצ'ר", "השופט", "אלמנות", "השיחוק" ו"עיניה התכולות דה פייל".

דובאל נישא ארבע פעמים לאורך חייו, ולא היו לו ילדים. על כך אמר בריאיון בשנת 2007, באירוניה אופיינית: “כנראה שאני יורה כדורים ריקים”, והוסיף כי ניסה להקים משפחה “עם הרבה נשים שונות, בתוך נישואים ומחוץ להם”. נישואיו הראשונים היו לברברה בנג’מין, שחקנית ורקדנית לשעבר, שאותה פגש במהלך צילומי “אל תיגע בזמיר”, והשניים היו נשואים בין השנים 1964 ל-1975.

בהמשך נישא לגייל יאנגס (1982-1986) ולרקדנית שרון ברופי (1991-1995). בשנת 2005 נישא בפעם הרביעית ללוסיאנה פדרסה, ילידת ארגנטינה ונכדתה של חלוצת התעופה סוסנה פרארי בילינגהרסט. השניים הכירו בארגנטינה והיו בני זוג מאז סוף שנות ה-90. דובאל אף שיתף את פדרסה בעבודתו הקולנועית, והפיק, ביים ושיחק לצידה בסרט Assassination Tango. הוא נודע כחובב ורקדן טנגו מיומן, והחזיק אולפני טנגו בארגנטינה ובארצות הברית.

מעבר לעשייה האמנותית, דובאל היה מעורב לאורך השנים בפעילות חברתית וציבורית. בשנת 2001 הקים יחד עם פדרסה קרן סיוע לילדים בצפון ארגנטינה, הפועלת לשיפור תנאי דיור, חינוך ובריאות, וכן תמך בארגונים לקידום נשים באמריקה הלטינית. במקביל לא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות, שנעו לאורך השנים בין שמרנות לליברטריאניות. הוא תמך בפומבי במועמדים רפובליקנים לנשיאות, בהם ג’ורג’ וו. בוש, רודי ג’וליאני, ג’ון מקיין ומיט רומני, ואף השתתף באירועי קמפיין ובכנסים של המפלגה.

עם זאת, בעשור האחרון הביע הסתייגות גוברת מהתנהלות המפלגה הרפובליקנית, ובריאיון משנת 2014 אמר כי הוא שוקל להגדיר את עצמו כעצמאי, לנוכח מה שתיאר ככאוס פנימי ואובדן כיוון אידיאולוגי. במקביל, המשיך להביע עמדות אזרחיות עצמאיות גם ברמה המקומית. בין היתר יצא נגד יוזמות מסחריות שלדבריו פגעו בשטחים היסטוריים ובקהילות מקומיות, ובהן התנגדות פומבית לפרויקט של אמזון שתוכנן לקום באזור מגוריו בווירג’יניה בתחילת 2023. אף שהפרויקט אושר לבסוף, דובאל הופיע בפני מועצה מקומית והזהיר מפני פגיעה באופי האזור ובמרקם הקהילתי.