מינדי ארליך: "נאמר לנו שאם נחזור לטקס, זה מה שיציל את עתיד הקולנוע"
תסריטאית הסרט "פינק ליידי" הנמנית עם שבעת המועמדים שפרשו מטקס פרסי הקולנוע "הממלכתי" וחזרו בהם - מסבירה את הלחץ וחושפת את מכבש הלחצים שתחתיו היו נתונים • "מתוך אמונה כנה שאם נחזור, עתיד הקולנוע יינצל, הסכמנו לחזור. ואז התעוררנו לשחור"
מינדי ארליך, תסריטאית הסרט "פינק ליידי" ואחת מהמועמדות לטקס הקולנוע של משרד התרבות שפרשו וחזרו בהם, התייחסה אתמול (ראשון) לסערה ושיתפה בתחושותיה.
לצד תמונה שלה דומעת, כתבה מינדי: "אישה קמה, יוצאת לחפש אמת, דרך, את עצמה. מחפשת, נופלת, קמה ושוב נופלת. מוצאת נחמה בכתיבה. כותבת, מוחקת, כותבת. יוצא תסריט. פוגשת אנשים מופלאים שעוזרים ומאמינים בה. נולד סרט. חלום שלא העז אפילו לחלום. ואז היא נרשמת לטקס פרסי הקולנוע. ומסתבר שזו טעות. שזה לא מה שהיא חשבה. זה לא מה שהיא הבינה. אז היא מחליטה לפרוש, יחד עם עוד חברים שחשובים כמוה. אבל המצב רק מסלים".
"הכעס גובר, הלהבות עולות, והכל נהיה גרוע יותר", המשיכה ארליך, שהשתתפה בתוכנית הריאליטי "אהבה ממבט ראשון". "ופתאום, קבוצה של אמנים מוצאת את עצמה עם משא על הכתפיים שהם בכלל לא מסוגלים לשאת: 'עתיד הקולנוע הישראלי'. וכולם סביב רבים, ומתלהטים, ומתלהמים, ומתפלגים".
עוד כתבה: "ואנחנו באמצע. מנסים להבין בכל דרך מה הדבר הנכון לעשות. אנחנו מתייעצים, שואלים, מנסים לבחור נכון. אומרים לנו שאם נחזור לטקס, זה מה שיציל את עתיד הקולנוע. והרי זה כל מה שרצינו. אז אנחנו מתעקשים לבדוק, לעומק. ואנחנו נפגשים בזומים שנמשכים שעות, ימים. כמעט בלי שינה, בלי אוכל. נאחזים בכל הכוח באחיזה שלנו כי זה כל מה שנשאר, מנסים לבחור נכון. ובהיעדר כלים מקצועיים לנהל משברים פוליטיים, אנחנו פשוט מנסים להקשיב, להידבר. מתווכחים לנו, מבטיחים לנו, מסבירים לנו, ואנחנו כבר כל כך מותשים. בתוך הרעש כבר קשה לזכור מה רצינו, מי אנחנו בכלל".
לבסוף, מתארת היוצרת, כיצד בחרו לשוב אל הטקס: "בחרנו להאמין בהידברות. ומתוך אמונה כנה שאם נחזור, עתיד הקולנוע יינצל, הסכמנו לחזור. ואז התעוררנו לשחור. להודעות כל כך קשות, מאשימות, מחרימות. הכעס גדול יותר, השנאה בוערת יותר, ההתלהמות חוצה גבולות. נמאס לי מהדברים האלה. אני לא מאמינה בהשתקת פיות. אני לא מאמינה בצדקנות. אני מאמינה שאומנות אמורה לחבר בינינו, ולהדהד את הסיפור שלנו מכל הזוויות ומכל הפריזמות. אבל אני באמת מותשת. אין לי כוח יותר לנסות לצאת 'בסדר', כי המלחמה הזו מרגישה אבודה מראש. ועכשיו אני רק מחכה שזה יעבור, כדי לחזור לעשות את מה שאני כל כך אוהבת, באמת. קולנוע".