בכיר נטפליקס לשעבר: כשהפקנו סדרות מקוריות, שאבנו השראה מסדרות ישראליות

שורה של יוצרים הבין-לאומיים ואנשי מפתח בכירים בתעשיית הטלוויזיה יתכנסו מחר (שני) בירושלים בכנס Jeursalem Sessions. הכנס נועד לבסס את מעמדם של היוצרים הישראלים בחזית העשייה העולמית ולמקם את ירושלים בשורה אחת עם ערים מובילות בעולם. במסגרת הכנס ייערכו דיונים ואירועי חשיפה העוסקים בעתיד הטלוויזיה ותעשיית התוכן.

רשימת המשתתפים ארוכה וכוללת בין היתר את מת'יו ויינר ("מד מן", "הסופרנוס"), ג'ואל פילדס ("האמריקאים"), דני כהן (מפיק "אזור העניין", ״עד שייצא עשן לבן") והישראלים הגר בן אשר ("ילד רע"), חגי לוי ("אתי", "תמונות מחיי נישואין", "בטיפול") וסיגל אבין ("לאבד את אליס").

גם המפיק אריק בארמק יהיה שם. בארמק, שברזומה שלו נמצאות בין היתר הסדרות "דארק" ו"נערות הכבלים", שימש כסמנכ"ל המחלקה הבין-לאומית בנטפליקס. תחת ידו הפיקה ענקית הסטרימינג סדרות שאינן דוברות אנגלית והפיצה לקהל הרחב. "אני חושב שישראל נמצאת בצומת טכנולוגית מאוד מעניין, לצד הפקת טלוויזיה מצוינת", אומר בארמק כשנשאל מה מביא אותו לכנס דווקא בישראל בימים אלה. "אני בניתי את הקריירה שלי בעבודה בנטפליקס ובהפקות בין-לאומיות והכל מונע משינויים טכנולוגיים. במובנים רבים אני חושב שישראל היא סוג של אבן שואבת".

"חלק מהפורמטים הטלוויזיוניים המשמעותיים בעולם יצאו מישראל, כמו 'הומלנד' וכדומה", הוא מסביר. "המפיקים עושים דברים ברמה הכי גבוהה שיש בתקציבים שהם פסיק ממה שזה אמור לעלות. זה מעניין אותי. יש הרבה חברות טכנולוגיה שעושות דברים חדשניים בתוכן, כמו גיימפיקציה של תוכן או מיקרו-דרמות. גם הן נבנות בהיקפים גדולים בישראל. אני חושב שהשילוב הזה מאוד מעניין. חייבים להיות המון אנשים חכמים במדינה יחסית קטנה, שכולם מדברים אחד עם השני על עתיד המדיה - זה מאוד מעניין אותי".

אחת השאלות שמטרידות ביותר את התעשייה המקומית היא עד כמה לטלוויזיה הישראלית יש מקום בעולם בימים שאחרי המלחמה?

"כן, אני לא רואה למה לא. זו מדינה חסינה שעברה מלחמות רבות ועדיין יצרה קולנוע וטלוויזיה מצוינים. אני חושב שיש רגישות למה שקורה בתרבות הגלובלית בכללותה, אבל אני חושב שהקהל הופך להיות יותר משכיל לגבי טלוויזיה בין-לאומית באופן כללי, ושבסופו של דבר אנשים רוצים לראות ולהרגיש סיפורים טובים. ואני לא מרגיש שהמספרים בישראל כל כך שקועים בפוליטיקה של הרגע. אני חושב שהם עדיין פשוט עושים טלוויזיה מצוינת".

אז מה לדעתך מייחד את הטלוויזיה הישראלית?

"בהרבה סדרות שיצאו מישראל יש שילוב של סיפור אהבה, דרמה אישית, דמויות טובות ומצבי חיים או מוות. אני מרגיש שהרבה מהטלוויזיה בארצות הברית מפחדת יותר לקחת סיכונים ולערבב בין ז'אנרים. דבר שני - יש כל כך הרבה סוגים של אנשים שחיים בישראל, כך שהסיפורים הם הטרוגניים. הרבה אנשים מרקעים מאוד שונים שמרוכזים בשטח קטן, זה בפני עצמו יוצר בסיס מעניין לסיפור.

"כשעשינו סדרות כמו 'בית הנייר' הספרדית או 'אפל' הגרמנית, הפקות מקור של נטפליקס, שאבנו השראה מסדרות שרכשנו מרחבי העולם. העברנו הרבה זמן בלצפות בסדרות ישראליות, ובאלה שהגיעו מסקנדינביה. באופן מסוים יש גם דמיון בין שני השווקים, ביכולת לכלול כותבים עצמאיים וסיפורים מדהימים".

"ישראל היא מדינה חסינה שעברה מלחמות רבות ועדיין יצרה קולנוע וטלוויזיה מצוינים"

איזה עוד שוק בין-לאומי אתה מוצא מעניין?

"אני חושב שטורקיה מאוד מעניינת. איסטנבול היא עיר שמכילה הרבה מאוד היסטוריה והרבה מאוד נשמה. הם מצליחים ליצור סיפורים בעלי טון פופולרי אבל גם כאלה שעוסקים ברצינות בהיסטוריה. כמובן אם מסתכלים על קוריאה, שלה יש שוק ייצוא מדהים של סיפורים מלודרמטיים מעולים. במובנים רבים, אם מסתכלים על טורקיה, ישראל, קוריאה, סקנדינביה - יש להם הרבה במשותף. כולם היו צריכים לקחת סיפורים מקומיים והיסטוריה מקומית ולייצא אותם בדרך פופולרית כדי לשרוד".

מנקודת מבט של מפיק, מה אתה בוחן בבואך להפיק סדרה שאינה דוברת אנגלית?

"אני אוהב דברים שהם ייחודיים אבל כאלה שקל להסביר בכמה משפטים. לדוגמה, אנחנו עושים עכשיו סדרה איסלנדית בשם Fusion - שהיא כמו 'שובר שורות' פוגש את 'הדב'. שף שנקלע לצרות ומסתך יותר ויותר, ונאלץ ללוות כסף מהאנשים הלא נכונים. אנחנו אוהבים סיפורי פשע חמים, קומדיות רומנטיות. משתדלים להימנע מדברים שהם יותר מדי היסטוריים או פוליטיים.

אחד האתגרים הכי גדולים כיום של האנושות בכלל ושל עולם הטלוויזיה בפרט הוא ה-AI. איך אתה רואה את הדברים?

"זה אתגר כמעט קיומי, זה מאוד מורכב. לפני כמה חודשים היה את הטרנד להפוך תמונות לסטייל אולפני ג'יבלי. אולפן יפני עם מאות שנות ניסיון מצטבר - וזה באמת יכול להיות כל כך פשוט שה-AI יעשה מזה אנימציות ב-10 שניות? זה מרגיש מזעזע במובנים מסוימים.

"מצד שני יש בהוליווד מבנה עלויות שלא בטוח שהוא בר קיימא. יש סרטי מדע בדיוני של 150 מיליון דולר שפשוט לא הגיוני להפיק אותם. אבל מה קורה אם אפשר להוריד עלויות ב-30 או 40 אחוז? בסרטים קטנים יותר, מה קורה אם יוצר חדש יכול ליצור סרט שהיה עולה 5 או 6 מיליון דולר ועכשיו אפשר לעשות אותו בכמה מאות אלפי דולרים? זה יכול לערער את הבדלי המעמדות שבתוכם רק כמה אנשים מחליטים מה יופק. אני רואה בזה גם סכנות וגם הזדמנויות".

מהי סדרת הטלוויזיה הישראלית האהובה עליך?

"אני אוהב את 'שטיסל' מאוד, את 'חטופים'. אני חוזר אל שתיהן הרבה. אחת נתנה מבט לעולם שלא רואים כמעט וזו דרמה משפחתית ייחודית והשנייה הייתה מלודרמה מותחת. אני נשאר עם שתי אלה".