אפילו הילדים לא ידעו: הסוד הגדול של קורין אלאל נחשף

"שלושה חודשים אחרי שהיא נפטרה פתאום אני החלטתי שאני רוצה לנסות לנגן על הגיטרה", מספר יונתן, בנה בן ה-17 של קורין אלאל. "מאותו היום אני מתעורר, מנגן, הולך לבית הספר, מנגן עוד. התחלתי ללכת לבית ספר עם רגשות של געגוע כלפי הגיטרה". שנה למותה של המוזיקאית האגדית, בת זוגה רותי ושני הילדים שלהן, מתקשים להתמודד עם דבר אחד במיוחד - השקט שהיא הותירה אחריה.

כשאתה מנגן עכשיו, אתה חושב מה אימא הייתה אומרת?
"כשהתחלתי לנגן, אני כל הזמן אמרתי לרותי: 'אם רק הייתי מתחיל לנגן יותר מוקדם', כאילו רק המחשבה שיכולתי לנגן עם אימא שלי, המחשבה הזאת הייתה מאוד-מאוד קשה בשבילי. ההנאה הכי גדולה בחיים זה שאני יכול לנגן על כל מה שקורין ניגנה. הבס שלה, הגיטרה שלה, הפסנתר שלה, אני מנגן על כל אלה עכשיו. אני לא ממש מרגיש שהיא עזבה אותי, אלא שהיא איתי בדרך שונה. כשאני מנגן, כל הזמן אני מרגיש שהיא איתי. לא משנה מה אני מנגן, רק אם אני נוגע בגיטרה אפילו".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

עבדה על האלבום בימיה האחרונים

גם בזמן שהייתה חולה בסרטן הלבלב וחלשה מאוד, קורין המשיכה לעבוד באולפן על אלבום הופעה שהנציח את הרגעים הגדולים במסע ההופעות בשנה האחרונה לחייה. באלבום היו דואטים עם המוזיקאים האהובים עליה, כל ההופעות היו "סולד אאוט", הוא הושלם ויצא רק אחרי פטירתה. "אחרי ההופעה האחרונה בבארבי, שהייתה מפוצצת ומדהימה, למחרת ישבנו עם חברה, וקורין אמרה לי 'יו, תראי איזה קטע. אני כבר מופיעה עם הגדולים', ואמרתי לה: 'קורין, הגדולים כבר עומדים בתור בשביל להופיע איתך'", סיפרה בת זוגה רותי.

"בבית הקודם שגרנו בו, החדר שלי, היה לו קיר משותף עם האולפן. אז כשהיא הייתה עובדת שם, הייתי שומע את הבסים", מספר עומר, הבן הבוגר בן ה-21. "ממש בחודש האחרון לחייה, היא כבר פחות עבדה באולפן, היא הייתה הרבה במיטה. היה איזה לילה אחד שבו פתאום שמעתי מבעד לקיר מיקסים של 'זן נדיר' בוקעים. מצד אחד נורא רציתי לקום ולבוא ולהגיד לה 'איזה כיף, איזה יופי שאת פה באולפן', אבל גם ממש רציתי את החוויה שוב של להירדם עם הצלילים האלו".

"אני חושב שהתעוררתי לאהבה שהרעיפו על קורין יותר ויותר ככל שהתבגרתי", מוסיף עומר. "להיוולד לאימא כזאת זה משהו שהוא שוק. מבחינתי היא גם הייתה האימא שלוקחת אותי למקומות ומכינה פנקייקים בבוקר, ורגע אחר כך היא כוכבת מטורפת שאנשים עוצרים אותה ברחוב. זה היה לי דיסוננס, עד שבסוף הבנתי שהדברים האלו הם לא בנפרד, אלא דווקא מזינים אחד את השני". הוא מסביר כי "זה גם מה שהקנה לה, בעיניי, את היכולת לתת לאנשים השראה ותמיכה לאומנים אחרים".

"סיבוב פרידה"

החודשים האחרונים לחייה מתועדים בסדרה דוקומנטרית חדשה: "קורין אלאל: סיבוב פרידה", שמוקרנת כעת ב-YES. אתי אנטה-שגב, יוצרת הסדרה מספרת על הקשיים לצלם סדרה כזו בזמן שהכוכבת שלה חולה מאוד והסוף קרב. "היו הרבה ימים שהתבטלו וקבענו, והיו הרבה רגעים שהיא לא יכלה יותר, ועצרנו לפעמים אחרי חצי שעה של צילום. היא מאוד רצתה את זה. היא מאוד רצתה לדבר, היא מאוד רצתה שנצלם. הסדרה מפגישה אותה עם כל מיני אנשים מרכזיים בחיים שלה, והיא רצתה לסגור את המעגל".

בסדרה קורין מספרת על הקושי העצום שחוותה כשהייתה בת שמונה, והוריה לקחו אותה מביתה בטוניס ועלו לישראל, כשהיא לא יודעת מילה בעברית. מי שחיכה להם כשהגיעו לארץ זה אביו של יזהר אשדות. "האבות שלנו עבדו יחד, במוסד", מספר בסדרה יזהר אשדות. "והם עזרו אחד לשני כנראה", הוסיפה קורין. "היא לא יודעת מה הם עשו יחד, את מי הם הרגו יחד", אומר יזהר. וקורין צוחקת: "אנחנו לא יודעים".

"היה לו מבט מפחיד, הרבה אלימות הרבה כעס", סיפרה על אביה. היחסים המורכבים עם אביה, ביחד עם הזרות והניכור שחשה בבית הספר, הובילו את קורין אל סף ייאוש. "איזה בוקר אחד הלכתי לתיכון, ואז עליתי בחזרה הביתה, הלכתי לחדר השנה של ההורים, לקחתי את כל כדורי השינה של אימא שלי ובלעתי הכול, והלכתי לבית הספר ושם איבדתי את ההכרה", היא סיפרה. "ואז אבא שלי לא בא איתי לבית חולים, והתבייש שהבת שלו ניסתה להתאבד".

המפגש ששינה את חייה

המפגש של קורין עם יהודית רביץ בלהקה הצבאית הביא למפנה גדול בחייה. "יום אחד הגיעה יהודית רביץ לבקר חברה שלה, וזה מפגש ששינה את כל החיים שלי", שחזרה אלאל. "ישבה אחת כזאת עם שיער ארוך ועם גיטרה, באתי אלייך גם עם גיטרה. ישבנו, וכמעט בלי לדבר, שרת איזה שיר שלך ואז אמרתי 'גם לי יש שיר', וככה עשינו חילופי... שעות, אני חושבת. אנשים הלכו לארוחת ערב ואנחנו המשכנו", הוסיפה רביץ. "17 שנה הייתי לבד, ופתאום אני רואה מישהי כמוני שגם מנגנת גיטרה טוב וכותבת שירים. לא היו כאלה עוד, אני תמיד הייתי הבת היחידה ופתאום יש עוד בת".

השתיים לקחו חלק בלהיט העל-זמני "עטור מצחך" שביצע אריק איינשטיין, אבל לאחר מכן הקריירה של כל אחת מהן הלכה למקום אחר. "לא היה לי כסף, הייתי מנקה בתים. ההורים שלי עזרו לי", היא סיפרה על אותה תקופה. במקביל לקשיים בקריירה, קורין שהייתה אז עדיין בארון חוותה אירוע מטלטל שעליו היא דיברה פומבית לראשונה רק בצילומים לסדרה, זמן קצר לפני מותה. "קורין התאהבה בי", שחזרה ריקי גל. "ואני אוהבת גברים, וקורין ההיפך ממני. אבל זה לא משנה, היא אוהבת תמיד", היא הוסיפה.

"התחיל איזשהו מקרה שביקשתי רשות מקורין לספר לכם, ש... בזמן הזה פחות או יותר, החבר של קורין שמאוד רצה אותה, ביקש ממנה ללכת לטיפול כדי לחזור לתפקד בתור זוג", אומרת ריקי גל. "בתור זוג של גבר ואישה, לקיים יחסים רגילים. והאיש הזה אנס את קורין בסוף הטיפול". גם קורין משחזרת את האירוע הטראומטי: "אני זוכרת מיטה כחולה כזאת. חדר קטן. אני זוכרת שהוא דיבר, דיבר, דיבר, דיבר... ואז הלכתי לאיבוד איכשהו".

"אני זוכרת אותה יוצאת מהטיפול ונכנסת לאוטו של החבר שלה, ומספרת לו מה שקרה שם", מוסיפה גל. "והחבר אומר לה 'בואי ניגש עכשיו מיד למשטרה', וקורין אמרה לו: 'לא, לא ניגשים למשטרה. אתה תראה שתוך שבוע ימים, עוד מעט הוא ימות. הוא יישרף'. שבוע אחרי זה הייתה מודעה בעיתון שהוא נשרף על ביתו".

ההצלחה של "אנטארקטיקה"

הגאונות המוזיקלית של קורין סוף-סוף התרגמה להצלחה מסחרית גדולה עם האלבום "אנטארקטיקה" שיהודית הפיקה. "אחרי עשרים ומשהו שנים נפגשו דרכינו, ביוזמת קורין, כדי שאני אפיק לה את אנטארקטיקה", שחזרה יהודית. "היא באה אליי לדירה שלי בתל אביב, והשמיעה לי את כל השירים שהיא כתבה שבסופו של דבר הפכו להיות אנטארקטיקה. אני פשוט בכיתי מהגאונות שבהם. קורין אמרה: 'את הולכת להפיק את זה', אמרתי: 'אבל אני לא יודעת להפיק', והיא אמרה לי 'תשאירי כמו שאת מדברת, נקי. ואז הכול יסתדר'".

חייה האישיים של קורין המשיכו להיות סוערים. בשנות ה-90 היא ניהלה זוגיות סודית עם אורנה בנאי. "היו לי צילומים בירושלים ואני חיכיתי למונית", סיפרה אורנה בנאי, כשהיא לצדה של קורין. "ואז עצרה המונית, ובפנים את ישבת מקדימה וקראת את הספר 'המצאת הבדידות' של פול אוסטר, יכול להיות?", היא פונה לקורין שמאשרת את הסיפור. "גרנו שנה אחת ביחד, בגנות, וזה כאילו התאים לנו שתינו שאנחנו בארון", מוסיפה בנאי. "לא הלכנו ברחוב יד ביד ומחובקות, והיינו זוג".

כשקורין התאהבה ברותי והן החליטו להקים ביחד משפחה, קורין הייתה אחת הכוכבות הראשונות בישראל שיצאו מהארון. בבית החולים, בלילה האחרון שבו קורין הייתה צלולה, רותי זוכרת אותה מעניקה מתנת פרידה למישהי שמעולם לא פגשה. "ישבנו באותה מרפסת עם שתי חברות, צוחקות ונהנות, ואז חזרנו לחדר של קורין, כשהיא הולכת מאוד לאט ואני מחזיקה את העמוד של האינפוזיה. מאחורינו שתי חברות, ופתאום איזה בחור אומר: 'קורין אלאל, אני לא מאמין. מה את עושה פה?'. היא אמרה: 'כן, אני מאושפזת פה, גם אני אכלתי אותה' והתעניינה במצבה של אשתו", שחזרה רותי. "הוא סיפר לה, ואז היא אמרה לו: 'בוא נלך להגיד לה שלום'. והלכנו, וקורין נכנסה לחדר, הבחורה הייתה בשוק, וקורין אומרת: 'זאת אני, אני פה בצד השני'. ועשר דקות קורין ישבה שם, והחדר התמלא באור".

"לעשות תקליט חדש מבחינתי זה הייעוד שלי", היא אמרה בשלב שבו גם בימיה הכמעט אחרונים המשיכה ליצור ולעבוד על האלבום החדש. "מתקליט לתקליט חיי נבנים", היא הבהירה. בת זוגה רותי הסבירה בעצמה: "לקורין נורא כאב תמיד הקרע הזה שיש לנו בעם, ובאלבום הזה התרחש איזשהו נס". הפרויקט המוזיקלי האחרון שעליו קורין עבדה, היה עם המוזיקאי משה ולדמן, אחרי שהיא התאהבה בטקסטים שכתב אביו, המשורר צבי ולדמן. שנה אחרי מותה, יוצא השבוע אלבום חדש של קורין - "צמות כלואות".

"יום אחד הוא הגיע עם ערמת דפים והיא שאלה אותו מה זה? והוא אמר: 'אבי כותב שירה'", סיפרה רותי. "הם אנשים מאוד-מאוד שונים. אנחנו מדברים פה על איש צעיר ודתי מים המלח, וזמרת שחיה עם אישה ומגדלת משפחה. החיבור ביניהם דרך המוזיקה, וגם דרך הרבה מאוד שיחות, היה פשוט מופלא", היא מוסיפה. "קורין נורא רצתה לומר 'צדיק אמת אשר דבוק בבוראו ודבוק בעמו לא נתן לצד אחד להכריע'. אלה המילים הארונות של קורין".