הבמאי ההוליוודי רוב ריינר ואשתו מישל נמצאו מתים בביתם

הבמאי היהודי המצליח רוב ריינר (78) ואשתו מישל סינגר (68) נמצאו הלילה (בין ראשון לשני) ללא רוח חיים בביתם בשכונת ברנטווד בלוס אנג'לס. באתר "פיפל" דווח מפי מקורות כי הרוצח הוא בנם של השניים, ניק ריינר, עם זאת, לפי המשטרה - עדיין אין חשודים במעשה. רוב ומישל הותירו אחריהם שלושה ילדים.

כוחות החירום שהוזעקו למקום בסביבות השעה 15:30 (שעון לוס אנג'לס) גילו את גופותיהם. תחילה דווח כי רשויות החוק המקומיות חושדות שמדובר בפריצה שהסתיימה ברצח כפול, ודובר המשטרה עדכן כי החקירה נמצאת בשלביה הראשונים. "אנחנו לא מחפשים אף אדם כחשוד או בכל הקשר אחר בשלב זה", אמר סגן מפקד משטרת לוס אנג'לס, אלן המילטון, במסיבת עיתונאים. "ננסה לדבר עם כל אחד מבני המשפחה שנוכל, כדי להגיע לעובדות של החקירה הזו".

במקביל להצהרה של המילטון, דווח באתר "פיפל" כי הרוצח הוא הבן ניק. בריאיון למגזין מ-2016, סיפר ניק על מאבקו בהתמכרות לסמים, שהחל בתחילת שנות העשרה שלו ובסופו של דבר הותיר אותו חי ברחובות. לדבריו, הוא החל להיכנס ולצאת ממסגרות גמילה בסביבות גיל 15, אך ככל שההתמכרות החמירה - הוא התרחק מהבית יותר ויותר, והעביר פרקי זמן ממושכים כהומלס במספר מדינות.

ניק סיפר אז כי התקופה הקשה של ההתמכרות - שכללה לילות ולעתים אף שבועות של שינה בחוץ - הפכה בהמשך לבסיס לסרט החצי-אוטוביוגרפי Being Charlie, שהוא היה שותף לכתיבתו. "עכשיו אני כבר הרבה זמן בבית, ובמידה מסוימת התרגלתי מחדש להיות בלוס אנג'לס ולהיות בסביבת המשפחה שלי", אמר ניק בזמנו.

רוב נולד בברונקס, ניו יורק, בשנת 1947, למשפחה יהודית. אביו היה קרל ריינר - שחקן, קומיקאי ואחד מיוצרי הטלוויזיה האגדיים, ואמו הייתה השחקנית והזמרת אסטל לבוסט. הוא למד בבית הספר לתיאטרון, קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת קליפורניה. בסוף שנות ה-60 הוא שיחק בכמה תפקידי משנה במספר סדרות טלוויזיה, בהן "באטמן", "המופע של אנדי גריפית'", Room 222 ועוד.

את הפריצה הגדולה שלו רשם בסדרה "הכל נשאר במשפחה", שם גילם את מייקל "ראש כרוב" סטיביק - חתנו של ארצ'י באנקר. הסדרה הייתה תוכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בארצות הברית במשך חמש עונות (1976-1971), והכינוי "ראש כרוב" הפך מזוהה עימו מאוד - גם לאחר שעזב את התפקיד והמשיך לבנות קריירה כבמאי. "אני יכול לזכות בפרס נובל והם יכתבו: ‘ראש כרוב זכה בפרס נובל’", הוא אמר בעבר.

על הופעתו בסדרה זכה בשני פרסי אמי, נוסף על שלוש מועמדויות נוספות ועוד חמש מועמדויות לפרסי גלובוס הזהב.

את קריירת הבימוי שלו החל בשנת 1984 עם הסרט "ספיינל טאפ", וכל הסרטים שביים באותו עשור הפכו לקלאסיקות על זמניות שזכו להצלחה רבה בקרב הקהל והמבקרים, וסיפקו כמה מהרגעים המצוטטים ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי. רשימת הקרדיטים שלו כוללת גם את "אני והחבר'ה" (1986), "הנסיכה הקסומה" ‏(1987) ו"כשהארי פגש את סאלי" ‏(1989) - שם פגש את אשתו מישל.

ריינר ביים גם את "מיזרי" ‏(1990) ו-"בחורים טובים" ‏(1992), עליו היה מועמד לאוסקר, וגם את "הורים בהזמנה" (1994), "הנשיא המאוהב" (1995), "פסק דין" (1996), "זה הסיפור שלנו" (1999) שבו גם שיחק, "השמועה אומרת ש..." (2005), "מתים על החיים" (2007), "ככה זה עובד" (2014) ו"אלברט ברוקס: אחיה ואוהב" (2023) - שזהו גם סרטו האחרון.

ריינר מספר על ההחלטה לביים את הסרט "ספיינל טאפ":

במקביל לקריירת הבימוי, הוא המשיך לשחק מדי פעם בסרטים שונים - בהם "לזרוק את אמא מהרכבת" (1986), "גלויות מהחיים" (1990), "נדודי שינה בסיאטל" (1993), "קליעים מעל ברודוויי" (1994), "ביי לאהבה" (1995), "חולה הדק" (1996), "החיים בשידור חי" (1999) וגם "הזאב מוול סטריט" (2013).

ריינר נחשב למי שהציל את "סיינפלד", שכן אחרי שהסדרה עלתה לאוויר היא לא כל כך הצליחה והמפיקים רצו לבטל אותה - אולם אז חברת ההפקות של ריינר, "קאסל רוק", נכנסה לתמונה - והיא זכתה להצלחה היסטרית. בריאיון להווארד סטרן הוא סיפר על "שיחת הצעקות" שבה ביקש שיתנו לסדרה הזדמנות. "התחננתי, אמרתי שאי אפשר להוריד אותה מהאוויר כי היא תהיה אחת התוכניות הגדולות אי פעם".

גם מישל הותירה חותם משלה בהוליווד ובפעילות פוליטית. היא הייתה מפיקה, שחקנית וצלמת, ושיתפה פעולה עם ריינר במספר פרויקטים מפורסמים שלו. ריינר עבדה בין השאר ב"מיזרי" (1990) שביים ריינר, שיחקה בסרט חג המולד של נורה אפרון "משפחה מעורבת" והפיקה מספר סרטים של ריינר כולל "הלם ומורא", ו"ספיינל טאפ 2: הסוף שלא נגמר", שיצא השנה. מישל הייתה מועמדת לפרס אמי על הסרט התיעודי "אלברט ברוקס: אחיה ואוהב", אותו הפיקה ובעלה ביים.

רוב ומישל נפגשו כאמור בסט הסרט "כשהארי פגש את סאלי", וריינר סיפר שהרומן ביניהם העניק השראה לסיום הסיפור. בעבר הוא חשף כי לפי התסריט הראשוני, הארי וסאלי היו אמורים להיפרד - שכן באותו הזמן ריינר היה רווק במשך שנים ולא היה בטוח שימצא אהבה שוב. אלא שאז פגש את מישל - שהוצגה לו על ידי הצלם ברי סוננפלד - והוא נמשך אליה מיד, כפי שסיפר ל"ניו יורק טיימס", בסופו של דבר הסרט הסתיים בחתונתם של הארי וסאלי.

במציאות, רוב ומישל נישאו ב-1989, שנת יציאת הסרט, והם הביאו שלושה ילדים - ג'ייק, ניק ורומי. בראיון ל-Senior Planet ב-2024, ריינר ייחס את הנישואין המוצלחים שלהם לידידות הקרובה ביניהם: "אנחנו מסתדרים מצוין ומעריכים את החברה של זה", אמר.

השניים היו פעילים למען שוויון בנישואים, ובין השאר סייעו להקים את ה-American Foundation for Equal Rights, שנאבקה נגד ההצעה לאסור נישואים חד מיניים בקליפורניה. "אני יכול לומר בכנות שהסיבה שעשיתי כל כך הרבה דברים בתחום הפוליטי היא ברובה בגלל מישל", אמר ריינר לסטיבן קולבר בעבר, "היא כמו מבער שמדליק את הלהבה שלי".