"עוץ לי גוץ לי" בן 60: ממחזה ארעי לקלאסיקה ישראלית

בשנת 1964 לקח המשורר אברהם שלונסקי את המעשייה הגרמנית "רומפלשטילצכן" (לבריאות) של האחים גרים והפך אותה ל"עוץ לי גוץ לי", אגדה בשירים ובחרוזים שנכתבה לתיאטרון הקאמרי בתל אביב. שנה לאחר מכן עלתה ההצגה לראשונה, לאחר שיוסי יזרעאלי, אז במאי צעיר בתחילת דרכו, עיבד אותה למחזמר בעזרת לחנים מאת דובי זלצר, שאחראי לכמה מהפסקולים הגדולים בקולנוע הישראלי. רק מתי מעט האמינו שההצגה תהפוך לקלאסיקה ישראלית על-זמנית.

כבר בשלב החזרות ליוו את ההפקה ספקות גדולים. שלונסקי הארטיסט בחר לפנות לילדים בעברית עשירה, גבוהה ומדויקת, החלטה שעוררה חשש בקרב הסובבים אותו שסברו כי השפה מורכבת מדי לקהל צעיר, ולכן היא תעלה מספר מצומצם של פעמים עד שתתפייד מהבמה. בפועל, קרה ההפך הגמור: ילדים רבים והוריהם אימצו את ההצגה בהתלהבות, והלשון של שלונסקי הפכה לאחד מסימני ההיכר המזוהים עימה עד היום ("קהל נכבד, ברגע זה / מתחיל סיפור המחזה").

במלאת 60 שנה להולדתו של האישון, זה זמן טוב להיזכר בהצגה "עוץ לי גוץ לי", שזכתה להצלחה מיידית מפתיעה והפכה לאבן יסוד בתיאטרון הילדים הישראלי. מאז עלייתה הראשונה בשנות ה-60, שוב ב-1989, שוב ב-2002 ושוב ב-2021, היא כמעט מתעקשת שלא לרדת מהרפרטואר. דורות של צופים גדלו עליה, וסבים וסבתות שצפו בה בילדותם ממשיכים לקחת את הילדים, הנכדים והנינים לראות אותה גם.

בשבוע הבא, בסוף חנוכה המזוהה גם כחג המופעים והפסטיגלים, תחזור ההצגה לקאמרי לשלוש הרצות שעבורן נמכרו כל הכרטיסים. מלבד העובדה שדורות של ילדים מכירים אותה, גם שחקנים רבים כיכבו בה לאורך השנים, ובהם יוסי גרבר, אברהם חלפי, אריק לביא, נירה רבינוביץ', אלי גורנשטיין, ענת וקסמן והזמר אדם. השחקן רמי ברוך עבר כברת דרך ארוכה במחזה, לאחר שבהפקה ב-1989 גילם את האישון, וב-2002 וגם בזו הנוכחית הוא מגלם את המשרת המספר, שמטאטא את השבילים ויוצר קשר עם הקהל שהופך אותו לדמות אהובה במיוחד.

"מבחינת השירים והחומרים אין ממש הבדל בהשוואה להפקות קודמות, אבל הכל קיבל חידוש פנים של תלבושות, תפאורה ותאורה", אומר ברוך בן ה-70, שיגלם בהצגות הקרובות את דמותו של המשרת (המספר) עם ערן מור ונדב נייטס לסירוגין. "לכל התפקידים בהפקה יש היום מחליפים כי רצו לתת צ'אנס גם לשחקנים צעירים יותר להיכנס למסע הזה", הוא מסביר.

מה בסיפור על טוחן עני שמשתוקק להשיא את בתו למלך, ואישון קטן שעוזר לה, הופך אותו לעמיד במבחן הזמן?

"יש פה שילוב של כמה דברים, חלקם קשורים בסיפור עצמו וחלקם הם כבר ההתחברות לחוויה ולמיתוס. הרבה מאוד אימהות ואבות ראו את זה עם הילדים שלהם, והיום אותם ילדים חוזרים גם עם הילדים שלהם. זו נוסטלגיה. הכוח של המחזה כשלעצמו הוא העובדה שיש בו משהו קלאסי של אגדה עם טובים ורעים, שיש מלך, מלכה וטוחן עני שרוצה לעשות טוב לבתו, העלילה מתפתלת והוא חוטא - אבל יש סוף טוב וחתונה והרוע מנוצח".

"כל זה קורה בשפה שהיא לא קלה ולא פשוטה שרק מוסיף למסתורין של ההצגה - וכמובן, המוזיקה הנפלאה של דובי זלצר והרעיון של יוסי יזרעאלי שהמחזה יכלול שירים. היום זו כבר קלאסיקה לאוזן או קאלט שחוזרים אליו. כשהצגה מאבדת מהרלוונטיות שלה, אתה מרגיש את זה וקודם כל רואה את זה ברגליים כשהאולם הולך ומתרוקן. ל'עוץ לי גוץ לי' הנוכחי נמכרו כמעט כל הכרטיסים חודשים מראש".

אבל לא כולם, אפילו לא הרוב, זיהו פוטנציאל במחזה מסוג כזה בגלגולו הראשון. "יוסי גרבר, מהשחקנים הוותיקים שהשתתפו בהצגה המקורית ב-1965, סיפר לי פעם שבחזרה הגנרלית הם אמרו אחד לשני - טוב, נביא את המשפחות, נעשה שתיים או שלוש הצגות ונתפזר. הרי זה לא יובן, הילדים לא יבואו וההורים לא יקנו כרטיסים. קרה ההפך. הם כל כך לא האמינו ואפילו ניסו לשכנע את המחזאי אברהם שלונסקי להנמיך את משלב השפה ולשחרר. שלונסקי בחר ההפך, ומייחסים לו את המשפט שאין הבדל בין להציג בפני מבוגרים לבין להופיע לילדים - מלבד העובדה שלילדים צריך לעשות את זה טוב יותר".

למרות שמשלב השפה של המחזה גבוה, הקהל הצעיר עדיין הבין אותו מעולה.

"לגמרי, כבר הבנו מזמן שאסור לזלזל באינטליגנציה של ילדים. הסיפור של 'עוץ לי גוץ לי' מוכיח שככל שתתייחס לילדים ברצינות יותר, אתה תחנך ילדים שיודעים להתמודד עם חומרים גבוהים יותר. אם בעבר בבתי הספר למדו יותר ספרות, תיאטרון ואופרה, היום אנחנו נתקלים יותר ויותר במוצר של מערכת החינוך הישראלית - ואתה רואה חוסר יכולת להתמודד עם שירה, מטאפורה, ועם תוכן מאתגר יותר. אף אחד לא חשב שזה חשוב להשקיע בילדים האלה - והתוצאה היא שאתה צריך להנגיש לקהל הישראלי המתחדש. 'עוץ לי גוץ לי' עדיין עוסק בילדים 'אינוסנס', כלומר כאלה שעדיין לא נחשפו למערכת החינוך, והם מוכיחים שהם יודעים להתמודד עם חומר שנחשב לקשה או כאילו מסובך. הם מבינים, משתתפים וצועקים לנו מהקהל. מה שאתה משקיע זה מה שאתה תקבל".

"אם בעבר בבתי הספר למדו יותר ספרות, תיאטרון ואופרה, היום אנחנו נתקלים יותר ויותר במוצר של מערכת החינוך הישראלית. התוצאה היא שאתה צריך להנגיש לקהל הישראלי המתחדש"

גם בחנוכה הנוכחי, "עוץ לי גוץ לי" רץ במקביל לשורה ארוכה של מופעים, פסטיגלים וקרקסים בהובלת כוכבנים, אושיות רשת ויוטיוברים ששמם לא ידוע לבני 20 ומעלה, אך כולם מתחרים על הכיס של ההורים. משמח לראות שגם בימים אלה הכרטיסים להצגות הקרובות של המחזה בקאמרי אזלו כולם. "לא הייתי בפסטיגל אף פעם וגם לא לקחתי את הילדים שלי, אבל אני רואה מה מנפיקים שם מהמעט שאני רואה בטלוויזיה. אני מבין שעוסקים שם במסחר", אומר ברוך. "זה מוצר שכולו שיווק מפואר וראוותני, אתה צריך להיות סלב גדול כדי לקחת חלק, וזה לגיטימי. ברור לי שיש שוק גדול למופעים האלה, וכל אחד יבחר. אין לי טענה כלפיהם, זה תמיד היה ותמיד יהיה".

אילו תגובות אתה מקבל מהקהל? ילדים מבקשים סלפי?

"מעבר לילדים, אלה ההורים שמבקשים סלפי ואומרים לי 'ראיתי את זה כשהייתי ילד ועכשיו אני כאן עם הילד שלי', ויש סבתות שמביאות את הנכדים. בין ההפסקות בהצגות אני עובר ומצטלם עם ילדים נרגשים וגם עם צעירים בני 17 ו-18 שבאים כדי לשחזר חוויית ילדות שוב ושוב ושוב".

אולי זה רק אני, אבל עוץ לי גוץ לי כדמות כן גרם לי לסיוטים קלים כילד. בכל זאת, שדון קטן שעוזר לבתו של טוחן עני, וכשמגיעה העת היא נדרשת לשלם את חובתה ולמסור לו את בנה הבכור.

"נכון, ויש ילדים שיוצאים מהאולם, אבל זו לא אגדה ראשונה שיש בה זאב, איום כלשהו או אלמנט רע. זה טבעו של העולם שלנו, שיש בו גם רוע, אבל לפחות בהצגות מנצחים את הרוע - מה שלא כל כך קורה במציאות. אולי זו הדרך לחשוף ילדים גם לעובדה שלא הכל 'לה לה לנד' והעולם לא רק נחמד. יש בו גם דברים לא טובים וצריך לדעת להתמודד איתם ולקוות שכמו בהצגה - אנחנו נעבור אותם".

מה חשבת על הקמפיין ב"בזק" בכיכובם של עומר אדם וגידי גוב שעלה ב-2018 והתפוצץ?

"עד ליום שבו אריק איינשטיין הופיע בקמפיין פרסומי של בנק הפועלים, זה נחשב לסוג של בושה ששחקנים ישתתפו בפרסומות. העידן הזה נגמר. היום כל שיר מפרסם משהו ואומנים גדולים מוכרים את הלהיטים שלהם לחברות שמפיקות מזה פרסומות. אין לי שום השפעה בין אם אני מסכים או מתנגד, אבל האם היה לי נחמד לראות את "בוקר טוב" מושמע כפרסומת למוצר של בזק? היה לי מוזר, ולא משנה אם עומר אדם שר את זה או מישהו אחר. אבל אנחנו גם לא מזדעזעים, זה לא נורא כל כך, אין לנו בעיה".

"מבחינתי השיר הזה כרוך הרבה יותר בתום של ילדים", מסכם רמי ברוך. "כמעט אין הורה שלא מספר לי שעם השיר הזה הוא מעיר את ילדיו בבוקר, ממש אלפים. פעם אחת גם מישהי שהייתה באולם סיפרה לי שהיא התקשרה במקביל לאחותה בניו יורק והשמיעה לה את 'בוקר טוב' כשהתחלתי לשיר על הבמה. שתיהן בכו מהתרגשות ביחד בטלפון. אני מתחבר יותר לרגעים כאלה, ואנחנו נמשיך ואחרינו נושאי הלפיד ימשיכו גם".