"נטפליקס מבזבזת לאנשים יותר זמן בחיפוש מאשר בתוכן. זו המטרה שלנו"

"מה יהיה מחר" של פאר טסי או "הוטל קליפורניה" של האיגלס? רבים מאיתנו מכירים את המנטרה: פותחים את ספוטיפיי או אפל מיוזיק, מחפשים שיר שאנחנו אוהבים או ניגשים לאחד הפלייליסטים המוצעים לנו - ואז האלגוריתם הטפילי מציע לנו שוב ושוב את אותם שירים. מיזם ישראלי חדש שיוצא לדרך בימים אלה מבקש לשדרג את חוויית החשיפה למוזיקה וההאזנה לה.

"ג'וזי" (Josie), שהיה בתקופת הרצה בשבועות האחרונים, הושק היום (ראשון) בחנויות האפליקציות והוא מתנהל כמו רשת חברתית שבה אוצרים (curators), אנשי תעשייה מוכרים, מפרסמים את ההמלצות והפלייליסטים שלהם לעיני ולאוזני העוקבים. בין השדרנים, העורכים המוזיקליים, האומנים ואנשי התקשורת המעורבים נמנים יואב קוטנר, חמי רודנר, שאנן סטריט, טל פרידמן, אתי רומנו, ערן צור, דלית עופר, שרון קנטור ועידן אלתרמן.

כך לדוגמה, בסוף השבוע החורפי האחרון, השדרנית מיכל סלם אסולין העלתה פלייליסט שישי בניחוח נוסטלגי, לפני כן שדרן הרדיו והמוזיקאי קוואמי (אייל פרידמן) הציע לעוקביו רשימת שירים שמוקדשת ל"2025 - שנת שובו של הבריטפופ", והזמרת אתי רומנו הרכיבה פלייליסט "שופעת בשפעת" בהקדשה לכל מי שחלה ולא יצא כמוה מהמיטה. בין הפלייליסטים הרבים, להם ניתן להאזין באמצעות ספוטיפיי, אפשר להיחשף להשראות ולהשפעות של אנשי ונשות מוזיקה - חלקן חדשות, חלקן עתיקות ונשכחות, חלקן מפתיעות ולעיתים גם בניגוד לטביעת האצבע שלהם.

"אצלנו אפשר למצוא ג'וזי על זהבה בן ובטהובן, אין מגבלות ז'אנרים", אומר שרון מולדאבי, מנכ"ל ומייסד שותף ב"ג'וזי", המוכר בציבור כסולנה לשעבר של להקת "גן חיות". מולדאבי, שפרש מכוכבות רוק ועוסק כיום בייעוץ ובפיתוח תכנים לטכנולוגיות מתקדמות, מסביר: "לא משנה לנו אם אתה אוהב את הביטלס, BTS, דיוויד בואי או את אהוד בנאי - אנחנו אוהבים את כל המוזיקות שבעולם, ומביאים אותן כהמלצות מפה לאוזן. אצלנו אתה יכול לכתוב על פוליטיקה ומוזיקה, אופנה ומוזיקה, אוכל ומוזיקה, כדורגל ומוזיקה, ובתנאי שמוזיקה היא הדבר".

מחקרים וסקרי שוק במדינות ובדמוגרפיות שונות מצביעים על כך שבין 10% ל-30% ממשתמשי שירותים להזרמת מוזיקה (כ-700 מיליון בסך הכל ברחבי העולם) מתוסכלים מחוויית גילוי מוזיקה. כלומר, ההמלצות לא קולעות לטעם שלהם, חוזרות על עצמן או בכלל לא מעניינות אותם. "אנחנו באים ואומרים שאם יהיה לנו רק אחוז אחד מאותם משתמשים מתוסכלים במרקטפלייס, אנחנו בונים ביזנס נהדר קודם כל לאוצרים שלנו - שאותם אנחנו באים לשרת, וגם בשביל עצמנו", אומר מולדאבי.

לפי מולדאבי, "כמו שאובר יודעת לחבר בין נהגים לנוסעים, או כמו שוולט יודעת לתווך בין אנשים רעבים למקומות שבהם יודעים לבשל, גם אנחנו מנסים ליצור פלטפורמה שתחבר בין אנשים שרוצים להכיר מוזיקה חדשה לבין אוצרים שמתעניינים בטעם המוזיקלי שלהם".

סאונדקלאוד, ענקית שיתוף מוזיקה שהייתה פופולרית במיוחד לפני כעשור ואיבדה גובה עם השנים, החלה בחודשים האחרונים לגבות תשלום עבור אפשרות לקבל המלצות מוזיקה מאוצרים אנושיים. כרגע השימוש ב"ג'וזי" הוא אומנם בחינם, אך העריכה האנושית היא העוגן שבלב הפרויקט. "אתה לא מקבל המלצה מאלגוריתמים אנונימיים של תאגידים, אלא מבני אדם בשר ודם - ולא רק זה, אלא גם מאנשים שאתה מעריך", כך מסביר מולדאבי.

"אף פעם לא הייתי חזק בפייסבוק וכאלה, אבל כשזה קשור בשירים, יותר נוח לי לדבר ולשתף", אומר המוזיקאי וסולן להקת "הדג נחש" שאנן סטריט. "אתה יכול לכתוב על זה מילה, אתה יכול לכתוב רומן, ואפשר לשים שיר אחד, פלייליסט או אלבום. ביום ההולדת של סנופ דוג, למשל, העליתי כמחווה את האלבום הראשון שלו. כשיש לי מה להגיד, אני אוהב את הפורמט הזה שבו אני גם כותב וגם משלב את זה עם מוזיקה. מהצד השני, גם כיף לראות מה קוואמי שומע היום ולצלול לתוך קטלוג שרק לקוטנר יש אותו".

"בתקופת הגירושים התנגנו אצלי שירים שהיו כמו גלגל הצלה בשבילי. אני מרגיש שאני יכול לחשוף את הנפש שלי באמצעות המוזיקה"

עידן אלתרמן

מי שדווקא נוהג לשתף ברשת הוא השחקן והקומיקאי עידן אלתרמן, שמדגיש את ההבדל בין המלצות של אנשי מוזיקה ותרבות, לבין חוות בוטים בשירותי הסטרימינג: "אנשי מוזיקה חווים במידה מסוימת צמצום בהיצע, שמגיע אלינו לרוב דרך אלגוריתם. ככל שיש יותר מוזיקה בהישג יד - מה שלא היה כשאני גדלתי - זה לכאורה יתרון בעידן הסטרימינג, אבל האלגוריתם לא פותח אותנו לעולמות חדשים".

"ניל יאנג חגג יום הולדת 80", הוא נותן בתור דוגמה. "יש מצב שאני אכין פלייליסט דווקא עם שירים לא מוכרים שלו. מי שלא מכיר בכלל את ניל יאנג, אז ספוטיפיי מציגה לו את עשרת הלהיטים הגדולים שלו. לזה כל אדם יכול לגשת, אבל לא כל אדם ימשיך לשירים שלא מופיעים בעשירייה הזו, והם קדושים ומיוחדים".

במקרה של אלתרמן, זה לא רק מגיע מתשוקה למוזיקה אלא גם מתוך רצון לחשוף דרכה את חייו האישיים. "גירושים, במיוחד אחרי הרבה מאוד שנים, זו טלטלה נפשית גדולה. באותה תקופה, התנגנו אצלי שירים שהיו כמו מנטור בשבילי, כמו גלגל הצלה. From Hank to Hendrix של ניל יאנג, אפרופו, זה שיר גירושים שעזר לי בזמנו. 'בראשית' של אסף אמדורסקי זה שיר גירושים שגם הבשיל אצלו בתהליך הפרידה מאשתו. ככה אני מרגיש שאני יכול לחשוף את עצמי באמצעות המוזיקה".

על חווייתו כאוצר אומר אלתרמן: "אני למשל הייתי מת לדעת מי הלהקות או השירים שהכי עשו את זה לפול מקרטני בשנים האחרונות. לא רק אלטון ג'ון או סטיבי וונדר, אלא משהו איזוטרי. אני לא משווה את עצמי למקרטני כמובן, אבל ברמה העקרונית נראה לי כיף לשמוע המלצות של אחרים. אני לא הכרתי את ערן צור כג'אזיסט, הוא מגיע מהמקום של הרוק האפל שבין לאונרד כהן לג'וי דיוויז'ן, וזה מבריק כשזה מגיע מאנשים כאלה בקהילה שהיא כמו רשת חברתית".

השדרנית מיכל אסולין, שהתפטרה מוקדם יותר השנה מהגשת התוכנית הרדיופונית "אגן הים התיכון" בתאגיד השידור הציבורי, מספרת כי "אחרי המון שנים של עריכה מוזיקלית תחת הגבלות ומגבלות, פתאום יש לי מקום נטול מגבלות לחלוטין. אני יכולה לערוך מה שאני רוצה. אני אוהבת המון סגנונות מוזיקליים, אבל בכל תוכנית שערכתי/הגשתי, תמיד הייתה מגבלה לז'אנר מסוים או לשעת שידור מסוימת. בג'וזי אני יכולה לערוך גם מוזיקה מזרחית, גם מוזיקת סול, גם רוק לועזי, ולפעמים גם הכל ביחד. בשבילי זה כמו מגרש משחקים".

זה לא יישאר בגבולות הברנז'ה? המלצות בין אנשי תעשייה?

שרון מולדאבי: "אני כבר לא חושש כי יש לנו אלפי משתמשים רשומים. אנחנו רואים מה קורה ואחרי מה אנשים עוקבים. חלק מהג'וזים, מהפוסטים, הכי פופולריים שלנו היו מצד אחד של שאנן סטריט או אפי ליפשיץ - ישראלי שבנה את עצמו בטוויטר כממליץ על מוזיקה וקולנוע - ומצד שני, יש לנו את דלית עופר, שהיא אלופה בעריכת מוזיקה ישראלית. אנחנו רוצים להיות בית של כולם".

"בעתיד כל אחד יוכל להיות אוצר מוזיקה ונפתח את השירות למנויים משלמים"

כוונת המחברים היא לצאת עם המיזם לשוק הבין-לאומי, כך שבעתיד משתמש מבולגריה יוכל לקבל המלצות של אוצר מוזיקה מפינלנד.

כרגע ג'וזי פועל בחינם. אתה מאמין שזה יכול להיות מוצר רווחי?

מולדאבי: "הסיבה היחידה לקיום שלנו נובעת מהאמונה שלנו בפוטנציאל הכלכלי. בהגדרה, אנחנו יודעים שהישראלי הממוצע מוציא על המוזיקה שהוא אוהב הרבה פחות מאשר האמריקאי הממוצע. וזה לא משנה אם אתה חובב פופ, רוק, היפ הופ, ים תיכוני או מוזיקה אלקטרונית. יחד עם זה, כל תעשיית המוזיקה היום יודעת שאנחנו חיים בשלב ביניים שבו חובבי המוזיקה הפנאטים, וגם אנשים שרק צריכים את ספוטיפיי בשביל המוזיקה ברקע, משלמים אותו מינוי חודשי. אם תתן לאוהבי המוזיקה המשמעותיים חוויה שתצדיק את זה, הם גם יהיו מוכנים לשלם יותר".

"אם היום אדם מסוים עורך פלייליסט בספוטיפיי ועשרות אלפי ישראלים מקשיבים לו, מי שמרוויח מזה זו ספוטיפיי. הוא יכול להרוויח מעורבות של מאזינים, אבל הוא לא רואה מזה שקל. בעתיד כל אחד יוכל להיות אוצר מוזיקה בג'וזי, ובהמשך אנחנו מתכוונים לפתוח את השירות למנויים משלמים. אנחנו גם נשלב פרסומות ברגע שנגיע לנפח משתמשים מסוים, ואז עיקר ההכנסות יועברו קודם כל לאוצרים ולאוצרות - ואחר כך נגזור את דמי השירות שלנו. בשורה התחתונה, אם אנשים הולכים לאיבוד בגלל כל האפשרויות, ויש כאלה שאומרים שנטפליקס מבזבזת להם יותר זמן בחיפוש מאשר בתוכן, אז זו המטרה שלנו".