חוק השידורים, סגירת גלי צה"ל והאיומים על התאגיד: מהלכי הממשלה נגד התקשורת החופשית

בתום שנתיים של מלחמה, ממשלת נתניהו השישית חזרה לקדם על סטרואידים את המהפכה המשפטית. לצידה, הולכת יד ביד התוכנית להחלשת הרשות הרביעית: התקשורת החופשית. בין אם מדובר בחוק השידורים של קרעי, החלטת כ"ץ לסגור את גלי צה"ל, הדרכים היצירתיות למיטוט התאגיד או הקניית הסמכות לממשלה להקשות על ערוצי תקשורת ולשלוט בגישה לאינטרנט, העיתוי אינו מקרי: ישראל נכנסת לשנת בחירות, והממשלה מנסה להעביר כמה שיותר מהר חוקים שישנו את המצב הקיים. N12 מביא את תמונת המצב של בליץ החקיקה נגד התקשורת.

חוק השידורים: השתלטות פוליטית על התקשורת החופשית

• אושר בקריאה ראשונה

חוק מקיף, ארוך ומורכב שמוביל שר התקשורת שלמה קרעי בדחיפת ראש הממשלה בנימין נתניהו. בין סעיפיו הבולטים: ביטול ההפרדה המבנית בין בעלי הערוצים לחברות החדשות כך שעורכים יהיו נתונים ללחץ בעלי ההון, הקמת "רשות לתקשורת משודרת" במקום הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין אשר תוכל להטיל קנסות ענק שיחסלו ערוצים, וביטול האיסור על בעלויות צולבות בתקשורת (עיתון וערוץ טלוויזיה, למשל).

הרפורמה הונחה על שולחן הכנסת ואושרה בקריאה ראשונה בניגוד לעמדת היועמ"שית אשר התריעה מפני התערבות פוליטית בעבודת גופי השידור וסכנה לתקשורת החופשית. קרעי מתהדר בכך שהמטרה היא לפתוח את שוק התקשורת לתחרות ולעודד כניסת שחקנים חדשים, אף שכבר היום במדינת ישראל הקטנה פועלים חמישה ערוצי חדשות: קשת 12, רשת 13, כאן 11, i24NEWS וערוץ 14.

המשמעות: החוק יאפשר לשר התקשורת להלך אימים על התקשורת ולבעלי ההון להשפיע על עבודת גופי השידור. אחיזה ממשלתית במדידת הרייטינג, שכיום נערכת בידי ועדת מדרוג המוסכמת על המפרסמים, המשווקים והערוצים - ובכך לנתב את כספי הפרסום לערוצים שהממשלה הנוכחית חפצה ביקרם. ערוץ 14, למשל.

חוק הרייטינג: הממשלה תשלוט בשיטת המדידה

• אושר בקריאה טרומית

במטרה להקל על החקיקה ולהתגבר על עיכובים או קשיים משפטיים כמו בחוק השידורים, שיטה שבה נוקטים חברי הממשלה באופן עקבי בכל הנוגע לחוקי התקשורת, היא הגשת הצעת חוק פרטית. הצעה זו אינה מחייבת קבלת חוות דעת של הייעוץ המשפטי לממשלה או הצגת הערות ציבור. במקביל להצעת חוק השידורים, הממשלה מקדמת הצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ שלום דנינו מהליכוד בנושא הרייטינג, שתאפשר לה לשלוט בשיטת המדידה באותו אופן.

כאמור, מדידת הרייטינג נערכת כיום בידי ועדת המדרוג שמורכבת מהמפרסמים והערוצים שסומכים ידיהם על השיטה. זהו עניין קריטי משום שהשוק מתומחר לפי רייטינג, השווה כסף, ומהווה את תקציב הערוצים. כיום, אין לפוליטיקאים שום קשר למדידת הרייטינג והשוק מתנהל באופן עצמאי. החוק המוצע נועד לאפשר לשר התקשורת לקבוע את זהות הגוף שיפקח וימדוד את נתוני הצפייה של כלל הגופים המשדרים בישראל, והוא גם יקבע את הטכנולוגיה שתשמש לכך. ההצעה גם מחייבת ספקי תוכן כמו yes ו-HOT להציג בזמן אמת את נתוני הצפייה.

המשמעות: גם במקרה זה, השתלטות הממשלה על נתוני הרייטינג תקנה לה את האפשרות לבחור את אופן מדידת נתוני הצפייה ולהעניק עדיפות לערוצים שונים.

סגירת גלי צה"ל

• ההחלטה תובא לאישור הממשלה

בד בבד קידום הצעות החוק השנויות במחלוקת, שר הביטחון ישראל כ"ץ החליט באופן חד-צדדי לסגור את תחנת גלי צה"ל. זאת בעקבות המלצות הוועדה המייעצת שאותה מינה, ושזהות חבריה עוררה חשד כי ממצאיה ידועים מראש. לפי ההחלטה, שידורי התחנה ייפסקו עד 1 במרץ 2026. תחנת הבת גלגלצ, המשדרת בעיקר מוזיקה ודיווחי תנועה, תמשיך לפעול.

כ"ץ נימק כי אחת הסיבות שהובילו אותו להחליט על סגירת גל"צ היא פגיעת התחנה "במאמצי המלחמה ובמורל - וחמור מכך, אויבינו מפרשים את המסרים האלה כמסרים שמועברים בידי צה"ל". בדומה לחוק השידורים, גם במקרה שלפנינו היועמ"שית התריעה כי עבודת הוועדה לבחינת עתיד התחנה הצבאית מעלה חשש להתערבות פוליטית בשידור הציבורי, כשבין היתר שניים מחבריה הם בעלי זיקה פוליטית לליכוד ויו"ר הוועדה לשעבר פרש מתפקידו על רקע חשש לניגוד עניינים.

המשמעות: סוגיית גלי צה"ל ומקומה בצבא אינה חדשה כמובן. לאורך השנים קמו קריאות, ועדות והחלטות שונות בנוגע לעתידה. בסופו של דבר, אף שר ביטחון לא רצה להיזכר כמי שסגר כלי תקשורת במדינה דמוקרטית. זוהי עובדה שמדובר בגוף תקשורת חשוב, מרכזי והטרוגני, שמוביל את המדינה ואת המורשת התרבותית ההיסטורית שלה עוד מימי הקמתה. ישראל כ"ץ, המחמם מנועים לקראת הפריימריז בליכוד, מעוניין לעשות זאת באבחת חרב.

החוק לפירוק התאגיד: ייסגר בתוך שנתיים

• אושר בקריאה טרומית

לפי הצעת החוק של חברת הכנסת טלי גוטליב, הכוונה היא להעביר את גוף השידור הציבורי לידיים פרטיות. כלומר, להפסיק את מימון פעילותו ותכניו בפלטפורמות השונות באמצעות תקציב המדינה, ולהעביר את האחריות להפעלת שידורי הטלוויזיה ושידורי הרדיו בכאן רשת ב' (תחנת האקטואליה) לבעלות פרטית. לפי החוק המוצע, מועצת הרשות השנייה תפרסם מכרז לבחירת בעל רישיון לשידורי טלוויזיה באפיקים שבהם שידר התאגיד, כך שהגוף במתכונתו הנוכחית יופרט או ייסגר בהקדם.

קרעי, שכבר ניסה בעבר לסגור את התאגיד ומעניק רוח גבית לקידום החוק, טען כי "אין כל סיבה שאזרחי ישראל ימשיכו לממן מכיסם את השידור המיותר הזה". ושוב, חזר על המנטרה כי מטרת החוק היא להגביר את התחרות בשוק התקשורת ולעודד שוק חופשי ללא מימון או התערבות ממשלתית.

המשמעות: אף גורם לא מבטיח ש"הפרטת" התאגיד, כלשון החוק, תבטיח את המשך קיומו. ההשפעה הישירה עבורנו, הצופים והצופות, היא פחות ערוצים לזפזפ ביניהם בשלט, אבל מעל הכל עולה חשש לפגיעה אנושה ביצירה המקומית, בהפקות מקור ובהעסקתם של אלפי עובדים ועובדות בתעשיית הטלוויזיה הישראלית. תאגיד "כאן", שהוקם על חורבות רשות השידור ב-2017, זוקף לזכותו רשימה ארוכה של פרויקטים איכותיים, פלורליסטיים ונטולי אינטרסים מסחריים למבוגרים ולילדים כאחד.

בנוסף, אם התאגיד ייסגר, כך גם ייפסקו שידורי המונדיאל בחינם (התאגיד קונה את זכויות השידור) וישראל לא תוכל לקחת חלק באירוויזיון, שכן איגוד השידור האירופי (EBU) מתנה את ההשתתפות בקיומו של שידור ציבורי במדינה המתחרה.

שליטת הממשלה בתקציב התאגיד: יוכפף לאישורה

• אושר בקריאה טרומית

דרך נוספת שבה חברי הממשלה מנסים לפגוע בעצמאות תאגיד השידור הציבורי היא באמצעות השתלטות פוליטית על התקציב שלו. לפי הצעת חוק פרטית שהגיש חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד, תקציב התאגיד ייכנס לתקציב המדינה וייאלץ לעבור את אישורה של הממשלה בכל שנה.

מה המצב כיום? תקציב התאגיד מוגן בחוק, שלא כחלק מתקציב המדינה, כדי למנוע התערבות פוליטית בסיקור העיתונאי ובלוח השידורים. תקציב התאגיד הוא סכום קבוע שעומד על כ-660 מיליון שקלים שממומן באמצעות אגרת הרכב, כ-100 מיליון שקלים מחסויות ותשדירים, ושימוש בחומרי ארכיון מימי רשות השידור.

המשמעות: עוד צורת מעורבות פוליטית בוטה בתכנים שנראה על המרקע. גם אם שר התקשורת הוא לא העורך הראשי של המהדורה, אם תקציב התאגיד יוכפף ישירות לממשלה - הוא יהפוך לכלי סחיט פוליטית. הייעוץ המשפטי לממשלה ציין כי "הצעת החוק נותנת בידי הממשלה שליטה ישירה בכלי תקשורת מרכזי, ויוצרת תשתית להשפעה פוליטית ישירה על התכנים שישודרו".

"חוק השימוע" לראשי התאגיד: פיקוח על התוכן

• אושר לקריאה שנייה ושלישית

במסגרת החוק, אחת לשנה יחויב התאגיד להעביר לוועדת הכלכלה דוח כספי המסכם את פעילותו. כיום, החוק מחייב את יו"ר מועצת התאגיד לשלוח אחת לשנה את הדוח לעיונו של שר התקשורת. הממשלה לא מסתפקת בכך, ודורשת בהצעת החוק של אריאל קלנר מהליכוד להעביר את הדוחות גם לדיון בוועדה, כדי שחבריה יוכלו לזמן ל"שימוע" את ראשי התאגיד על התכנים המשודרים אם רק יהיו חפצים בכך. החוק אושר לקריאה שנייה ושלישית לאחר שהושגה פשרה עם קלנר, לפיה תהיה חובת דיון בארבע השנים הראשונות ולאחר מכן קיום הדיון יהיה כפוף להחלטת יו"ר הוועדה.

המשמעות: דרך נוספת של הפוליטיקאים להלך אימים על התאגיד ועצמאותו, ולהעמיק את שליטת הממשלה בתכנים המשודרים בו.

החוק לפוליטיזציה של מועצת התאגיד

• אושר בקריאה טרומית

ניסיון נוסף לחבל בתאגיד הוא הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת אושר שקלים מהליכוד, שמכפיפה לממשלה את מינוי חברי מועצת תאגיד השידור "כאן" לפי המלצת שר התקשורת. ההצעה תשנה את המצב הקיים שבו פועלת ועדת איתור בראשות שופט בדימוס ועוד שני שופטים בדימוס, וכבר לא יהיה צורך בהמלצת חבריה.

המשמעות: שליטה ממשלתית במינויים למועצת התאגיד תפגע בעצמאותו ותאפשר לה לשלוט בתקציבים ובתכנים.

החוק לסגירת כלי תקשורת זר

• אושר בקריאה ראשונה

הצעת החוק של חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד נועדה להקנות סמכות לשרי התקשורת והביטחון הלאומי להורות למערך הסייבר הלאומי לחסום שידורים וערוצים ברשתות החברתיות בישראל ללא הגבלת זמן, ולאו דווקא במצב חירום. ההצעה נועדה לקבע את הוראת השעה שנודעה בכינויה "חוק אל-ג'זירה", שאפשרה להפסיק את שידוריהם של גופי תקשורת זרים בישראל, עד שתוקפה פג עם סיום המלחמה והמצב המיוחד בעורף.

המשמעות: קלנר טוען כי החוק נועד לשמירה על ביטחונה של ישראל, אך בפועל זו עלולה להיות עוד צורה של צנזורה שהממשלה מנסה להטיל כדי לחסום ולנטרל כלי תקשורת - לאו דווקא גוף שידור זר כמו רשת אל-ג'זירה או ערוץ "אל-מיאדין" הלבנוני, המזוהה עם חיזבאללה. מכאן, עולה חשש לסתימת פיות ולפגיעה חמורה בחופש המידע, שיכול וצריך להגיע לכל אזרח ואזרחית במדינה.