סוד ההצלחה של "מטכליסטים" דווקא גלוי לגמרי

אם יש לקח שלמדנו מ"גבעת חלפון אינה עונה", ו"אפס ביחסי אנוש", ו"האחיות המוצלחות שלי", ו"המפקדת", ו"שישו ושמחו" - כלומר, חוץ מזה שלקומדיות צבאיות תמיד יש קהל ולכן אין מנוס מלהמשיך ליצור כאלה - זה שאפשר ליצוק משמעות אמיתית, גם אם הומוריסטית ברובה, בשירות הצה"לי הסתמי ביותר. הפעם הצבא שהביא לעולם מש"קית נייר וגריסה או מקהלת רבנות צבאית, והתעשייה שיודעת לזהות את הפינות הכי אבסורדיות באותו צבא, מציגים את מש"ק המבצעים: מבצעים במובן המילולי, כי מדובר בשק"מיסט. אבל זה לא עוד שק"מיסט, אלא השק"מיסט של סיירת מטכ"ל, וכאן "מטכליסטים" כבר לגמרי נבדלת מתכני הקומדיה הצה"לית הקודמים.

למרות ש"מטכליסטים" זה שם די קליט, דינה של הקומדיה החדשה של yes להיקרא "הסדרה של ערן זרחוביץ'" - כי ככה זה כשאת הסדרה של טאלנט קומי בדרגת ערן זרחוביץ'. כוכב "ארץ נהדרת" יצר אותה לצד מויש גולדברג ואילן שפלר (אף הוא מאנשי "ארץ"), כשעל הבימוי המלוטש אמון בעז פרנקל. ההשראה היא שירותו הצבאי של זרחו עצמו כשק"מיסט של היחידה במהלך שנות ה-90, אבל מגבלות מובנות מאליהן מנעו ממנו לגלם את התפקיד הראשי. במקום זה הקומיקאי התמקם בתפקיד רס"ר המחנה ברוך סנדו, שהוא גם אביו של השק"מיסט החפ"שן רני (אמיר טסלר). בתמורה הוא פרגן לעצמו רומן עם לירז חממי.

הקטע הוא ש"מטכליסטים" לא מסתפקת רק בזה. היא לגמרי מתמקדת באתגרים של רני ובבלופים של סנדו - שלא בדיוק תכנן שהבן שלו יגיע לבסיס, ויגלה שאבא לא ממש בכיר המפקדים שם ובכלל אמור לצאת יומיות - אבל באותה נשימה היא מעוניינת לבנות אנסמבל דמויות רחב ועשיר, כאילו מדובר במינימום "אחוזת דאונטון". הלוחמים, המפקדים והנשים שנזרקות לבריכת הטסטוסטרון הזאת מקבלים כולם זמן לזרוח, הרבה פעמים אפילו בלי שמי משני הגיבורים הראשיים יהיה נוכח בסצינה או קשור לקו העלילה. זו מן הסתם אחת הסיבות שבגללן "מטכליסטים" עלתה עם שני פרקים ראשונים בבת אחת, כי הסיפור האמיתי שלה מגיע רק בסוף פרק הבכורה. לפני זה היא משקיעה את כל הזמן שיש לה, כלומר קצת פחות מחצי שעה, בשביל לבנות תשתית יציבה מספיק לקומדיה צבאית שתוכל לרוץ כמה שרק תרצה ולהתפתח לאן שרק אפשר.

מפרק לפרק - יהיו שמונה כאלה סך הכל - מתברר שרוחב האנסמבל של "מטכליסטים" הוא לא רק עדות לעושר תסריטאי, אלא הכרח אמיתי. למרות שהיא סדרה של זרחוביץ', הסדרה של זרחוביץ' היא לא קומדיה קלאסית ולכן אף מגדירה את עצמה דרמה קומית. זה אומר שרוב הזמן אין בה בדיחות מורכבות במיוחד, כי הבדיחות האלה מורכבות מהנחה שאנשים פשוט יצחקו ממונחים כמו "קבבנוס". לפעמים יש הברקות כמו "שתמיד תהיה בצד הדוקר" ועוד שיבושי זרחו טיפוסיים, אבל סוד ההצלחה הגלוי לגמרי שלה טמון בדמויות: ה-דמות היא כמובן סנדו-זרחו, שצופה ב"מבצע יונתן" סתם כי בא לו; אברהם ארנסון הצעיר בולט לטובה בקרב הלוחמים נטולי החולצה והצניעות של הסיירת; טליה ברטפלד פשוט אדירה בתפקיד הרל"שית, אולי הופעת המשחק הכי מצחיקה שלה עד כה; ואפילו דמויות קטנות ונטולות שם, למשל חוקרי מצ"ח, מרגישות מפוצחות.

לצד הנ"ל, ב"מטכליסטים" משתתפים מיכאל אלוני, יעקב זדה-דניאל, ידין גלמן, ליה אללוף, בר ברימר, אלון חמאווי, שחר חיון (שמפתיעה לטובה), ענת ריבלין, ישי ללוש - וגם גל זרחוביץ', האחיין-של. כל זה כדי להגיד: למרות ריבוי הדמויות, והעובדה שהעונה כולה אמורה להסתכם בפחות מארבע שעות נטו, אין באמת תפקידים קטנים ב"מטכליסטים". הצל"ש על כך הולך לזרחוביץ' ושותפיו, שהצליחו לברוא סיפורים נדיבים ומעוררי הזדהות בהשראת החוויה האישית שלו, שאותה תיאר בתור ניגוד בין החייל השבוז לבחורים החטובים שרצים סביבו. ויש בה אפילו ביקורת, עם משפטים כמו "כל עוד אתה פה הם לא יכולים לגעת בך". כאילו מישהו הטיל ספק בכך שרמטכ"ל הקומדיה הישראלית יצליח לברוא, שוב, קומדיה ישראלית טובה כל כך.