"היו לי חמישה רעיונות טובים כל חיי. אני ממשיך לארוז אותם מחדש שוב ושוב"

"אני מתחיל להרגיש שאני חייב ללכת לקולנוע. כאילו שאם אני לא אקנה כרטיס, הכל יתמוטט. התחושה היא שכל טריילר הוא קיקסטארטר, במיוחד הסרטים היקרים כמו 'אווטאר'. זה כמו מימון המונים לכל הוליווד. אם 'אווטאר' לא יצליח, לאף אחד מאיתנו לא תהיה עבודה. לא אכפת לי אם אתם לא אוהבים את הסרט, הוא עלה 300 מיליון דולר. הם זקוקים לנו. ואל תקנו כרטיס כי אתם אוהבים את 'אווטאר 3', תקנו כי אתם פאקינג מתים על קולנוע!".

את המונולוג הנ"ל נשא הקומיקאי, השחקן והיוצר ראמי יוסף שגילם בתפקיד עצמו את מנחה גלובוס הזהב בקומדיה הסאטירית "האולפנים" של סת' רוגן. הוליווד יורדת על עצמה, אבל בכל צחוק יש גרעין של אמת - או זעקה של תעשייה במשבר. שלוש שנים בדיוק אחרי הסרט הקודם בסדרה, החלק השלישי "אווטאר: אש ואפר" יעלה ברביעי הקרוב לאקרנים ויחזיר את הצופים למסע חדש בתלת מימד בפנדורה - כוכב לכת מרוחק שמאוכלס בידי יצורים כחולי עור וגבוהי קומה הקרויים בני הנאבי, אשר מטפחים צמות ארוכות שמשמשות אותם ליצירת קשר גופני-רוחני עם ישויות אחרות.

"אווטאר" הראשון היה ונותר שובר הקופות הגדול בכל הזמנים עם 2.9 מיליארד דולר ברחבי העולם. ההמשכון "אווטאר: דרכם של המים" התברג למקום השלישי ברשימה עם 2.3 מיליארד. לקראת עליית הסרט השלישי, הבמאי ג'יימס קמרון הבהיר בעצמו כי עתידם של האווטארים, פרי חזונו ויצירתו, תלוי בהצלחה הקופתית של החלק החדש, זאת על אף שבעבר הוא סיפר כי בכוונתו להפיק עוד שני סרטי המשך נוספים, ולמעשה חלק ניכר מהסרט הרביעי כבר צולם. כך או כך, קמרון, במאי "טיטאניק" ו"שליחות קטלנית", לא נותן לחשש מעסקת נטפליקס-האחים וורנר שמטרידה את תעשיית הקולנוע האמריקנית להדיר שינה מעיניו בימים חגיגיים שכאלה. הוא בונה על הישג קולנועי לא פחות ממדהים גם בפעם השלישית.

החלק השלישי בסדרת אווטאר יוצא שלוש שנים אחרי קודמו ו-16 שנים אחרי הסרט הראשון, שבו ג'ייק סאלי (סם וורת'ינגטון), נחת לשעבר ואדם נכה, נשלח אל פנדורה במסגרת משימת מחקר לניצול הכוכב ומשאביו למטרות צבאיות של בני האנוש מכדור הארץ. ג'ייק, שגילה לפתע חופש תנועה חדש בכוכב המרוחק, התאהב בנייטירי המקומית, נסיכת שבט האומטיקייה (זואי סלדנה) ומלחמה הוכרזה נגד ניסיון ההשתלטות של "בני השמיים" (בני האדם) על הכוכב. "אווטאר 3" הוא החלק הארוך מבין כולם (תכינו את עצמכם ל-3 שעות ו-15 דקות) והוא מתמקד ביסוד האש ובמערכת היחסים המתוחה בתוך משפחת סאלי המתמודדת עם האובדן הטרגי של הבן הבכור נטייאם. הטבע המרהיב והיצורים המופלאים הם, כמובן, חלק בלתי נפרד מהחוויה החזותית והטכנולוגית האדירה, והפעם גם מתגלים שבטים יריבים בכוכב הלכת המרוחק.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה בפריז ביום שישי לפני שבועיים, בה השתתפנו, התכנסו ג'יימס קמרון, סם וורת'ינגטון, סיגורני ויבר, זואי סלדנה וסטיבן לאנג, כולם חברי קאסט מהיום הראשון, ולצידם השחקנית הספרדייה אונה צ'פלין, נכדתו של יוצר הסרטים והשחקן צ'רלי צ'פלין, שהצטרפה בסרט הנוכחי. בלטה בהיעדרה השחקנית קייט וינסלט, שמשיקה בימים אלה את סרטה הראשון כבמאית "להתראות, ג'וּן" בנטפליקס. וינסלט, המגלמת ב"אווטאר" את המנהיגה הרוחנית ואשתו ההריונית של ראש השבט, התאמנה בסרט הקודם לעצור את הנשימה במשך שבע דקות וחצי, וקבעה שיא חדש לסצנה קולנועית שצולמה מתחת למים.

עם נחיתתו של החלק השלישי והכוונה של קמרון ליצור סרטי המשך נוספים, עולה התהייה מה הופך את "אווטאר" לסנסציה עולמית ייחודית. זה לא הולך ונהיה קל יותר עם השנים, ובעידן הסטרימינג כמעט צריך לשכנע את ההמון לקום מהכורסה ולצאת לקולנוע כדי להיכנס שוב ליקום שהחל לברוא לעצמו קמרון באמצע שנות ה-90.

"בסרט החדש אנחנו עוסקים במשפחה של פליטים - מהגרים שנעקרו ממקומם. אנשים יכולים להזדהות עם זה"

ג'יימס קמרון

"בתהליך הכתיבה ובדמיון של הסיפור, אני מנסה לעסוק בערכים אוניברסליים בחוויה האנושית: משפחה, זהות, ייעוד, מחויבות למשפחה ולקהילה. שאלות כמו 'לאיפה אני שייך?' וברגע שאני מחליט או מגלה לאן אני שייך, איך אני מרוויח את המקום שלי ואת הכבוד של הסובבים אותי?", סיפר קמרון. "זה היה המסע של ג'ייק בסרט הראשון, ועכשיו אנחנו רואים את הילדים גדלים ומנסים למצוא את מקומם בעולם, כשהם בעלי גזע מעורב. האמא היא נאבי במאה אחוז, והאבא מגיע ממערכת כוכבים אחרת. אלה בעיות יסוד שאנשים חווים בכל רחבי העולם".

"בסרט החדש אנחנו עוסקים במשפחה של פליטים - מהגרים שנעקרו ממקומם. אנשים יכולים להזדהות עם זה. בסרטי 'אווטאר' אנחנו תמיד מנסים לגעת בנושאים אנושיים מאוד, כאלה שקל להתחבר אליהם, כי זה מקרקע את החוויה. למרות שהיא מתרחשת בעולם פנטסטי ואחר, זה מנחית אותה על קרקע של חוויות מוכרות ואנושיות".

"מבחינתי, הכל מתחיל בכתיבה", ממשיך קמרון, ראש האווטארים, שבבסיסה של היצירה מזמין את הקהל לצפות בטבע אדיר שהולך ונכחד - ומוציא אותו מהקולנוע מודאג לגבי פיסות הטבע הפראי במציאות. "אני פורס את הדמויות, מדמיין אותן. ואז מגיע הרגע שבו אני מלהק שחקן או שחקנית מדהימים לתפקיד, וברגע הזה אני מעביר את הלפיד, במובן מסוים, ואומר: עכשיו המשימה להחיות את הדמות היא עליכם. במקביל, אני עובד עם צוות של אומנים מהטובים בעולם שמעצבים את היצורים, הדמויות, התלבושות וכל מה שמרכיב את העולם הזה. יחד אנחנו מתחילים לברוא את העולם הזה יש מאין".

"החלק שלי כבמאי-תסריטאי, שאולי לא הבעתי מספיק בעבר, הוא הרגע שבו אני עובד עם השחקנים. זה החלק הכי קדוש בתהליך עבורי. אני משתמש במילה הזו בכוונה: יש משהו מאוד טהור במה שאני זוכה לעשות עם האנשים המדהימים האלה - וזה לא לשבוע או לחודש. במקרה של 'דרכם של המים' ו'אש ואפר', שני סרטים שהם בעצם סיפור אחד גדול, עבדנו יחד בערך 18 חודשים, יום-יום, כל השבוע", אומר קמרון בן ה-71 על הסרט השני והשלישי שצולמו בהפקה אחת בק טו בק.

במהלך מסע יחסי הציבור לקידום "אווטאר 3", איש הקולנוע הקלאסי גם ביקש להדגיש עוד עניין פעוט שעשוי לשמח שחקנים מתחילים כמו גם כוכבים הוליוודיים: למרות הפיתוי, הזמינות והתקציב, לא נעשה שימוש בבינה מלאכותית בתהליך יצירת הסרט החדש כולו. "אני לא שלילי לגבי בינה מלאכותית גנרטיבית, רק רציתי לציין שאנחנו לא משתמשים בה", אמר בריאיון לאחרונה. "אנחנו מכבדים ומוקירים שחקנים, לא מחליפים אותם. זה ימצא את המקום שלו. אני חושב שהוליווד תנהל פיקוח עצמי בנושא הזה. נמצא את הביטוי שלנו דרך זה, אבל אנחנו יכולים לעשות את זה כאומנים רק אם אנחנו קיימים. האיום הקיומי מצד AI הוא מה שמדאיג יותר מכל הדברים האלה".

בשיחה עם העיתונאים מרחבי אירופה שמר קמרון על נימה אופטימית: "זה תהליך כל כך שמח. אנחנו אומנם עוסקים בקונפליקט, אבל הקונפליקט הוא בין הדמויות, לא בין האנשים שמאחוריהן. אנחנו נהנים מהעבודה אחד של השנייה, ויש בינינו מערכת יחסים של אמון. זה מה שאנחנו קוראים לו 'משפחת אווטאר', דבר שנבנה ומרוויחים אותו עם הזמן. אנחנו עושים את זה כבר יותר מ-20 שנה".

ללא מעורבות AI - החזרות ל"אווטאר: אש ואפר":

אחד מרגעי השיא בסרט, בכיכובו של ספיידר (ג'ק צ'מפיון), בן אנוש שהושאר בפנדורה אחרי נסיגת הצבא והצטרף לבני הנאבי, נוגע בפצע הפתוח של המשפחה ובלב הקונפליקט של הסיפור. זואי וסם נדרשים באותה סצנה לחשוף את הנשמה של שתי הדמויות ההוריות באמצעות דימויים דיגיטליים. "בתור שחקנית, עצם זה שנותנים לך מורכבות כזאת בדמות זו הזדמנות", אומרת סלדנה. "כבני אדם, אלה היו סצנות מאוד קשות לצילום ולביצוע. במיוחד כי בחיים האישיים שלנו כל אחד באותה תקופה היה גם בתהליך של הקמת משפחה משלנו. ואז אתה צריך להיפרד מהבית כדי ללכת לעבודה שהיא בדרך כלל המקום השני הכי שמח בחיים שלנו, כזה שממלא אותנו באושר כי אנחנו יוצרים אמנות. אבל כאן אנחנו מגלמים אנשים שקוברים ילד ומנסים בכל הכוח להישאר יחד ולהמשיך לגדל את הילדים שנותרו להם".

"זה היה קשה", משתפת זוכת האוסקר, "היה קשה להיות בגוף של נייטירי. אבל אני אסירת תודה שמעולם לא הרגשתי לבד, כי סם בתור ג'ייק היה שם לצידי, ממש לידי. וג'יימס היה שם גם כמספר הסיפור שלנו, כקפטן, אבל גם כאבא. כולנו השאלנו זה לזו אנרגיה, עצות, סיפורים וחוויות אישיות, כל דבר שיכול היה לעזור לנו לעבד את זה טוב יותר למען נייטירי וג'ייק".

"אני חושב שזה מאוד אמיץ מצד במאי כמו ג'ים לשלב בסרט סצנות על נישואים מתפוררים או על מערכת יחסים מתוחה בתוך המשפחה", אומר וורת'ינגטון, ומתייחס באופן ספציפי לסצנה המדוברת "שבה לוקחים את ספיידר הצעיר ליער. זה כמעט כמו רגע הרוביקון של המשפחה הזו. לא באמת מצפים לראות סצנות כאלה בבלוקבסטר. ובעיניי, כן, יש את המופע הגדול ואת האקשן וההרפתקה - אבל החוזק האמיתי של הסרט הזה הוא בכך שהוא מאפשר לסצנות כאלה להתקיים, ונותן להן זמן ומקום בתוך הסיפור. אלה סצנות שמרוקנות אותך רגשית. כאן אתה חייב פרטנר, ואני בן מזל לעבוד עם זואי. היא שחקנית שנותנת בצורה יוצאת דופן. וגם ג'ק נמצא איתנו בסצנה הזו, ואתה טוב בזכות הפרטנר שלך. חזרנו לסצנה הזאת פעמים רבות וצילמנו אותה שוב ושוב כדי ללטש ולהעמיק אותה, כי למרות כל האפקטים המיוחדים - הסרט הזה לא עובד אם לא נניח על השולחן את הרגש והמורכבות של הדמויות. חד-משמעית".

בשלב מסוים צצה שאלה מהקהל שבה טענו ל"איסטר אג", קרי ביצת פסחא. לפי הפרשנות של אותה עיתונאית צרפתייה, ג'ייק סאלי ב"אווטאר" נמצא על קרש באמצע הים באופן שמזכיר את הקרש הצף שהציל את רוז ב"טיטאניק". יותר מיובל אחרי, היום כבר שוררת תמימות דעים בנוגע ליכולתו של ג'ק לתפוס מקום על הקרש ולהינצל. "אני אענה על זה באופן כללי", השיב קמרון. "היו לי בערך חמישה רעיונות טובים כל חיי. אני פשוט ממשיך לארוז אותם מחדש שוב ושוב".

עם כל הכבוד לווינסלט, בסדרת סרטי "אווטאר" חולק קמרון מערכת יחסים יצירתית יוצאת דופן עם שחקנית אחרת בקאסט, ושמה סיגורני ויבר. השניים שיתפו פעולה ב-1986 בהמשכון אחר שהוא ביים, "שובו של הנוסע השמיני", שבו ויבר גילמה את דמותה הבלתי נשכחת של ריפלי. "לעבוד עם ג'יימס קמרון שוב ושוב ושוב זו אחת המתנות הגדולות ביותר בחיים המקצועיים שלי", אמרה ויבר, שמגלמת ב"אווטאר" את קירי, נערת נאבי, וגם את אמה הביולוגית דוקטור גרייס אוגוסטין, בוטניקאית שמתה בסרט הראשון.

בחייה האמיתיים כנערה מתבגרת בשנות ה-60, הגיעה השחקנית הוותיקה בת ה-76 להתנדב בקיבוץ תל יצחק שבשרון. על תפקידה כנערה בסרט אמרה: "אני חייבת לומר שהחזרה לגיל 14, ולמצוא מחדש את המקום הזה, היו חוויה מאתגרת. אבל אני מודה על כך שמההתחלה ידעתי שלג'יימס יש ילדים, ושהדבר הזה גם שואב השראה מהחיים שלו. הוא אוהב את השחקנים שלו, והוא מעניק לנו תחושת ביטחון ועידוד לחקור כל פינה של הסצנה. אנחנו עושים הרבה כיף. ב'נוסע השמיני' לא ממש נהנינו, היינו ממש נגד זה - אבל זו לא הייתה אשמתנו".

קמרון: "זה היה פחות כיף, תאמינו לי".

סיגורני ויבר: "אבל עדיין יצא סרט נהדר. מאז ומתמיד חלמתי לעבוד שוב ושוב עם אותם אנשים. זה נשמע לי נעים ונורמלי. וכמובן שאנחנו לא חיים בעולם נורמלי, אבל הרגשתי כל כך בטוחה, שיכולתי לא לשחק נערה - אלא ממש למצוא מחדש את הנערה שבתוכי".

קמרון: "כשהיא נכנסה ל'ווליום' שבו אנחנו מצלמים Motion Capture, היא פשוט הייתה צעירה יותר. ברוח, בתנועה, בהכל. אני לא יודע עד כמה היית מודעת לזה. ולא מדובר בנערה שחיה חיים מאושרים, את תיעלת מחדש תקופה קשה בחייך בתור מישהי צעירה יותר - לא בשנתיים, אלא ב-40 שנה. זה היה מדהים".

הצילומים בחלל ה"ווליום":

כשסלדנה נשאלת איזה רגש היה הכי קשה לבטא על המסך בהתחשב בכך שהדמויות עוברות התאמה דיגיטלית, היא משיבה: "הסצנות הרגשיות, שבהן היא חווה אובדן עצום, הן טראומטיות לצילום. נייטירי חווה את החיים דרך הגוף והלב. היא לא חושבת קודם אלא מרגישה קודם, וזה כואב לחוות אובדן ולנסות לפרש אותו דרך הגוף שלך".

"ודרך אגב, כמו שסיגורני אמרה, היא הייתה נערה מדהימה ואני יכולה להעיד על זה כ'אמא' שלה. פחדתי ממנה", מספרת סלדנה על הדמות שלה ששימשה כאמא מאמצת לקירי. "היינו מגיעות בבוקר עם הכלבים שלנו, וברגע שהייתי נכנסת ל'ווליום', הייתי אומרת שמאלה והיא הייתה פונה ימינה. היא הייתה סותרת אותי על הכל, אבל אני זוכרת שג'יימס הדגיש בפניי: 'היא בדמות עכשיו, אל תשברי את שלך כי את האמא', והוא צדק. אפילו שברון לב של אמא לנערה שלא רוצה שום קשר איתה היה די הרסני. מה שאני הכי מכבדת במסע של נייטירי הוא שזנחתי את כל הרגשות הציניים. זה מה שאנחנו עושים כמבוגרים. כלומר, אובדן התמימות וחוסר היכולת לשחק כמו שנהגת כשהיית בת 9 אומר שאת מטילה ספק בכל דבר ומרגישה טיפשה בכל פעם שאת מנסה משהו חדש. אני בוחרת להיכנע לזה, להיות בעור שלה ולהרגיש הכל כי זה כל כך מתגמל".

"הייתי הורה כשכתבתי את הסצנות האלה, וזה הדבר הכי בלתי נתפס"

"כולם קצת חששו מהיום שבו צילמנו את מותו של נטייאם", חוזר קמרון אל הסצנה הטעונה שבה נייטאם מת בסרט השני בסדרה. "הייתי הורה כשכתבתי את הסצנות האלה, וזה הדבר הכי בלתי נתפס. אתם (השחקנים, ע"א) הפכתם להורים בין הסרט הראשון לשני. אני זוכר שביום הצילומים הזה היה שקט יוצא דופן על הסט. כולם הגיעו כשהם מחזיקים משהו מאוד קרוב ללב, משהו שידענו שיהיה מסוכן רגשית. וגם אחרי כן היה שקט. אפילו לא דיברנו הרבה על איך תעשו את זה".

"סם בתור ג'ייק הלך למקום של 'אוקיי, אני צריך להיות כאן בשביל המשפחה, אני צריך לעכב כל תגובה'. זה היה משחק מדויק ויפהפה. ואת, זואי, דיברת על נייטירי כעל דמות בלי פילטר שחיה את הרגע ומרגישה קודם כל, והזעקה שהוצאת באותה סצנה - אני חושב עליה גם היום וזה עדיין מטלטל אותי. לא ראיתי דבר כזה קודם. זה היה מזעזע, עוצמתי, ראשוני. בשביל רגעים כאלה אתה חי ככותב וכבמאי. וכמובן, זה רגע שמניע חלק עצום ממה שקורה ב'אש ואפר' - האפר של האבל, כמו שהסיפור ממשיך ומעביר את הלפיד מג'ייק לדור הבא, ההשלכות, המשמעות לדמויות שלכם, לילדים האחרים שנכחו שם או חיים עם האבל והטראומה".

"כן, זה סרט על אבל, אובדן וטראומה, אבל גם על ריפוי ואיך ממשיכים קדימה", אומר קמרון. "איך מרימים את התרמיל וממשיכים לצעוד, איך שוברים את מעגל האלימות שנוצר מהשנאה שמגיעה בעקבות אובדן. זה משהו שאנחנו רואים שמתרחש בעולם שלנו גם היום".

"זה סרט על אובדן וטראומה, אבל גם על ריפוי. איך שוברים את מעגל האלימות שנוצר מהשנאה. זה משהו שאנחנו רואים שמתרחש בעולם שלנו גם היום"

ג'יימס קמרון

"הם לא כאן איתנו עכשיו, אבל לראות את השחקנים הצעירים שהצטרפו לקאסט גדלים, הופכים לגברים ולנשים ומביאים לחיים את ילדי משפחת סאלי, לדעתי הם הגיבורים האמיתיים של 'אש ואפר' ומגיע להם כל השבח", מציינת סלדנה. "זה קורה לא פעם שמשפחות חוות אובדן בלתי נתפס, וההורים לא יודעים לאן לפנות. אין חוברת הוראות לאבל. לפעמים דווקא הילדים הופכים למורים, למדריכים, ומובילים את המשפחה חזרה לריפוי ולביטחון. ג'יימס לא הפריע לתהליך הזה, הוא נתן לסיפור להתגלות מעצמו".

"אחד הדברים היפים באדם הזה, וקל לנו יותר להגיד את זה כשהוא לא בחדר, הוא יצירת סיפורים מתוך סקרנות אנושית עמוקה: איך אנשים מתחברים, למה דברים עובדים, איך אנחנו מתמודדים. הוא מחפש את התשובות האלה בעצמו. האומנות היא הכלי שלו ודרכה הוא מתחבר אלינו ואליכם. אפשר לומר שהסיפורים האלה פשוטים. הם לא צריכים להיות מורכבים כי מערכות היחסים שלנו מספיק מורכבות גם ככה. זה דבר יפהפה כשאתה זוכה להיות חלק מסיפור פשוט שמהדהד עם כל כך הרבה אנשים, לבין סיפור שפשוט נעלם ברגע שהקופות נפתחות ואז נסגרות".

"זה דבר יפהפה להיות חלק מסיפור פשוט שמהדהד עם כל כך הרבה אנשים, לבין סיפור שפשוט נעלם ברגע שהקופות נפתחות ואז נסגרות"

זואי סלדנה

סטיבן לאנג: "עברתי בקריירה רגעים טובים ורעים, והייתי די חבול מהתעשייה"

לאנג, המגלם את הנבל קולונל מיילס שעובר בעצמו תהליך אישי ומשפחתי, מרגיש שהוא חב לא מעט בקריירה המקצועית להרפתקה הקולנועית שנקראת "אווטאר". הוא צבר לא מעט זיכרונות סנטימנטליים, אך רגע אחד שיישאר חקוק בו לנצח קרה הרבה לפני, בתחילת הדרך.

"הרגע שבו קיבלתי תסריט בדואר, עם פתק מג'ון לנדאו", הוא מספר ומזכיר את שמו של שותפו ליצירה של ג'יימס קמרון, אשר הפיק את שלושת סרטי "אווטאר" ו"טיטאניק", ומת לפני כשנה וחצי ממחלת הסרטן. "בפתק נכתב 'סטיבן, תודה שקראת את התסריט' כאילו אני עושה להם טובה. ואז היה כתוב: התפקיד שלך - קולונל מיילס קוואריץ'. זה היה הדבר הכי מעצים שקראתי בחיי ועדיין מרגש אותי עכשיו. עברתי בקריירה רגעים טובים ורעים, והייתי די חבול מהתעשייה. ומה שלא הייתי רגיל אליו זה החסד שקיבלתי מהאומנים והקולנוענים המדהימים האלה. זה חשוב לי כי זה היה הצעד הראשון במסע הזה בשבילי, והוא יישאר איתי כל החיים בין אם נעשה או לא נעשה אווטאר 4, 5, 6, 7, 8 או 9".

אונה צ'פלין, "הפנים החדשות" של אווטאר, מגלמת את דמותה הדיגיטלית של וורנג מהשבט היריב המקביל. היא שיחקה בעבר את טליסה סטארק ב"משחקי הכס" וסיפרה על טבילת האש הראשונה במורשת של קמרון: "יש כל כך הרבה מתנות יפות שההצטרפות למשפחה הזאת הביאה לחיים שלי. אבל הדבר הראשון הוא משפחה. אני בן אדם של משפחה, ואי אפשר לזייף תחושה כזאת. מהרגע הראשון שהגעתי לסט ולקריאת התסריט הראשונה, זה היה שם באוויר. תחושת משפחה אמיתית של אנשים שסומכים אחד על השנייה, מעודדים אחד את השנייה, מאתגרים ומעוררים השראה זה בזו. אתה מרגיש שזה מקום בטוח, ואז, מעבר לזה, אתה מקבל סיפור כל כך יפה ודמות עסיסית להפליא. אני עובדת הרבה בסרט עם סטיבן לאנג, ו'אווטאר' היה מתנה ענקית לחיים שלי. על זה אני אהיה אסירת תודה לנצח".

ג'יימס קמרון יצא למסע השאפתני שנקרא "אווטאר" לפני יותר מרבע מאה, עם מסרים חברתיים ואקולוגיים ברורים. לאורך הזמן, סוגיות של מלחמות, פליטים ומשבר אקלים הפכו לרלוונטיים יותר ויותר. דוח מבהיל של האו"ם שפורסם רק בשבוע שעבר מצביע על כך שהעולם מתחמם מהר ממה שציפו, כדור הארץ נמצא "בטריטוריה לא מוכרת" ואף גובר הסיכון שנחצה את נקודות האל-חזור. "כתבתי את הסיפור המקורי הראשון ב-1995, והוא היה מאוד סביבתי כבר אז, אולי אפילו באופן ישיר יותר מהסרטים שבאו אחר כך. ועדיין, אנחנו ממשיכים לעסוק בשמירה על האוקיינוסים ובהתערבות האנושית בגן העדן הבתולי ב'אש ואפר'".

"האופן שבו מתייחסים ליצורי הטולקון בסרט השלישי - ג'יימס מסיר כל מעטה של מסתורין בנוגע לדרך שבה התאגיד הורג אותם. זה זעזע אותי עמוקות", אומרת ויבר. "אנחנו ממש בתוך זה, ואותם דברים קורים גם בעולם שלנו. המסרים האלה נשארו איתי כי אנחנו מרגישים את מצב החירום הגובר. האוקיינוס סובל, ואנחנו לא יכולים לחיות בלעדיו. נדמה לי שאנשים לא תמיד מבינים את זה. הלחץ שמופעל עליו עצום, וזה נושא שדורש דיון בין-לאומי בידי כל האומות, אבל נראה שהאומה שלנו לא משתתפת", היא אומרת ועוקצת לסיום את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שריסק את מדיניות הגנת האקלים בבית הלבן.