"האשליה 3" לא קסום כמו הראשון, אבל עדיין מהנה

כש"האשליה" הראשון יצא, אף אחד לא באמת ציפה למשהו מיוחד. סרט על קוסמים שעושים שוד מתוחכם נשמע כמו רעיון רע, אבל התברר כטריק שעבד לא רע בכלל. התוצאה הייתה סרט צבעוני, כיפי וקליל שלא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי. אלא שאז הגיע "האשליה 2", והרס את הקסם. עכשיו, כמעט עשור אחרי הסרט השני, מגיע "האשליה 3" ומנסה לשחזר את הקסם של הסרט הראשון. עם הצוות הישן (לצד צוות חדש) וקסמים מורכבים אפילו יותר, הסרט מקווה להחזיר את הקסם שאבד - ולגרום לנו שוב להאמין במותג.

כמה שנים אחרי שהתפצלו, ארבעת הפרשים - ג'. דניאל אטלס (ג'סי אייזנברג), מריט מק'יני (וודי הרלסון), ג'ק ויילדר (דייב פרנקו) והנלי ריבס (איילה פישר) - מקבלים מסר חדש מ"העין": אגודה סודית של קוסמים ומנטליסטים שפועלים כמעין רובין הוד מודרני וגונבים מעשירים כדי לתת לעניים וליצור חלוקה צודקת יותר. הפעם הפרשים נדרשים לאחד כוחות עם דור חדש של אומני אשליות - צ'רלי (ג'אסטיס סמית'), בוסקו (דומיניק ססה) וג'ון (אריאנה גרינבלט) - כדי לבצע את השוד הגדול ביותר שלהם: גניבת יהלום ענק ויקר ערך מידיה של ורוניקה ונדרברג (רוזמונד פייק), מנהלת תאגיד מושחתת, מה שמוביל למסע חובק עולם במטרה להשיג את היהלום.

נתחיל מהחדשות הטובות: אולי זה הזמן שעבר, אולי זו העובדה שלא היו השנה יותר מדי סרטים כיפיים, ואולי פשוט כי הסרט עובד - אבל "האשליה 3" מהנה. החיבור בין הפרנצ'ייז לבמאי רובן פליישר (שעשה את "זומבילנד") מתגלה כמדויק ומוביל קולנוע כיפי, קליל וקצבי, גם אם לא מבריק וקלישאתי לעיתים. הקאסט המקורי עדיין שם, והדינמיקה ביניהם שהפכה את הסדרה לסיפור הצלחה עובדת בדיוק כמו פעם.

הסרט השני בסדרת "האשליה" הציג נבל שכתוב רע, וגם כאן המצב לא משתפר מהבחינה הזו. הנבלית, שאותה מגלמת פייק, כתובה בצורה די מגוחכת - דמות תאגידית קרה וצינית שכבר ראינו לא פעם, עם מניעים צפויים ודיאלוגים שנשמעים כאילו יצאו מתסריט של בינה מלאכותית. ובכל זאת, פייק מצליחה להפוך את הדמות הזו למשהו שעובר בגרון והיא מביאה אליה נוכחות עוצמתית, אלגנטית וגם מפחידה לעיתים, שגורמות לה לעבור על המסך באופן טבעי ומשכנע.

בכלל, התסריט של "האשליה 3" הוא כנראה החוליה החלשה ביותר: רחוק מלהפתיע, לא שנון, ולעיתים אפילו מעט מבולגן. למזלם של התסריטאים סת' גרהם סמית', מייקל לסלי ורט ריס, הבמאי רובן פליישר מצליח לקחת את התסריט הבעייתי הזה לשעתיים של פאן טהור. שני הסרטים הקודמים לא ממש הצטיינו בסיום חזק, וגם כאן הסיום מגוחך מאוד (וכולל רגע Woke בלתי נסבל אחד), אבל זה גורע רק מעט מחוויית קולנוע כיפית - כזו שאולי לא תישאר עם הצופה הרבה אחרי הצפייה, אבל בהחלט תגרום לו ליהנות בזמן אמת.