בהספד לגולדין, עמדי במסר לנתניהו: "זו איננה מלחמת תקומה"

הזמר עידן עמדי, שלאורך השנים עמד לצידן של משפחות השבויים והנעדרים ונלחם להשבתם, ספד היום (שלישי) להדר גולדין ז"ל. בנאומו ביקר את פועלה של הממשלה בעשור האחרון בנוגע לסוגיית החטופים, קרא לחקור את מחדל שבעה באוקטובר ויצא נגד השם שנתן ראש הממשלה נתניהו למלחמה, "מלחמת התקומה": "תקומה תתאפשר כשנכיר בכך באמת, בעובדה שכשלנו. שנהיה קשובים לתקן ולחקור את הליקויים הפנימיים. רק אז נוכל לקום".

"צום עשרה בטבת, כמעט עשור אחורה. השמש שוקעת אל תוך הים של הרצליה, אני נפגש לראשונה עם שמחה גולדין בבית הקפה הסמוך", פתח עמדי את דבריו. "בצאת הצום שמחה הזמין כוס מים עם נענע ושתה אותה לאט. כשיצאתי מאותה הפגישה, הבנתי את המשמעות המצמררת של העיתוי. צום עשרה בטבת זה היום שבו עם ישראל אומר קדיש על אחינו ואחיותנו שמקום קבורתם לא נודע".

"באותה פגישה שמחה סיפר לי על המחדלים, על הקושי בהשגת מידע על החטופים שלנו, על אוזלת היד של המערכת ואני, בבושה, ישבתי מולו וחשבתי שהוא אב שכול. שאולי הכאב גורם לו לראות שבר בכל דבר. לא דמיינתי אז שכל מילה שאמר תתברר במלוא האמת. מאז אותה הפגישה התרסקה אצלי תפיסת העולם לגביי מדינת ישראל. בכל צעד בדרך הארוכה הזו גילינו מחדל ועוד אחד. חשבנו שיש חדר במדינת ישראל שבו יושבים אנשים שחושבים איך להשיב את החטופים. גילינו שטעינו", המשיך.

בגרון חנוק, המשיך הזמר, שלחם במלחמת חרבות ברזל ונפצע קשה: "חשבנו שיש מי שלוקח ברצינות את איומי החמאס ואת מנהרות הטרור - גילינו שטעינו. חשבנו שפדיון שבויים הוא ציווי אלוהי, מוסרי, שמונח בליבם של מנהיגי העם היהודי בעת הזו - גילינו שטעינו. שלב אחר שלב איבדתי אמון בראשי ממשלה, במשרדי ממשלה, חברי קבינט, שרים, גנרלים, עיתונאים וכלי תקשורת. כולם, ללא הבדל פוליטי, הביטו בנו בעיניים ריקות. חלקם אמרו שזה חשוב אבל לא אסטרטגי. חלקם אמרו שהתמונה הרחבה מורכבת יותר. חלקם אמרו שעל גופות לא יוצאים מלחמה. אנחנו חזרנו ואמרנו שמי שמפקיר חללים, עוד עתיד להקריב את הפצועים ואת החיים".

"שנים ניסינו להנחיל למערכת את הרעיון לו קראנו 'פרדיגמת המחיר'. לא לאפשר לעזתים לקבל דבר לפני השבת בנינו. לא סיוע, לא סחורות, לא הטבות, לא שחרור מחבלים. אבל מדינת ישראל נתנה הכל בלי לדרוש דבר בתמורה. חמאס פתח את ידיו לכל אותן הטבות, והתכונן לטבח. אנחנו עצמנו מימנו להם את הדלק. בלי לדעת יצאתי לאחת המשימות החשובות בחיי. יחד עם אנשים רבים טובים ויקרים שאספנו בדרך. הקמנו מטה ועמותה. הרמנו הצהרות, דפקנו על כל דלת אפשרית במשרדי הממשלה והכנסת ובאולפני התקשורת, התחננו שמישהו יעסוק בנושא באמת", הוסיף.

עוד אמר: "שמונה חודשים לפני הטבח, פברואר 2023, בפגישה עם המזכיר הצבאי של ראש הממשלה חזרנו והתרענו שאין למדינת ישראל תוכנית מסודרת בנושא השו"ן. שאירוע החטופים הבא הוא לא שאלה של 'אם', אלא של מתי. שראוי שיהיה מוכנים. 7 באוקטובר הוא לא אסון. הוא מחדל. אסון אומרים על סערות טבע, על שרפות. אסון אומרים על תאונות. 7 באוקטובר הוא מחדל, עיוורון מכוון, על אף כל הסימנים שהיו חרוטים על הקיר. זו איננה מלחמת תקומה. תקומה זה תהליך כואב של יחיד או של עם, שמכירים בטראומה או במשבר, שמודים בנפילה ובחורבן. שלא מטאטאים מתחת לשטיח עובדות. תקומה תתאפשר כשנכיר בכך באמת, בעובדה שכשלנו. שנהיה קשובים לתקן ולחקור את הליקויים הפנימיים. רק אז נוכל לקום".

בסוף ההספד שר עמדי את שירו "נגמר". קודם לכן אמר: "החזרה של הדר הביתה היא הסימן ש'צוק איתן' נגמר. ושהמלחמה הארורה שנפתחה עלינו ב-7 באוקטובר תסתיים, עלינו להשיב את ארבעת החטופים החללים שנותרו. זו חובתנו הלאומית והמוסרית. רבים שאלו אותי לאורך השנים למה נכנסתי למאבק הזה. בגיל 18 נחשפתי ל'כל אדם וגורלו'. זה המשפט אותו בחרו הנאצים לשים מעל ראשיהם של היהודים הנכנסים לדרכם האחרונה בשער מחנה הריכוז הארור בוכנוואלד. לא סתם בחרו הנאצים במשפט הזה".

"זה ההפך הגמור מ'כל ישראלים ערבים זה לזה'. זה התשליל לכל מה שמגדיר אותנו כעם. מאז שהתחלתי ללמוד על הדר זכרו לברכה, להכיר את דרכו, נודע לי שהמשפט שהכי אפיין אותו בחייו היה 'ואהבת לרעך כמוך'. הלוואי שמפה נאהב איש את רעהו, שלא יישמע בארץ הזו קול אדם עם שברו וכאבו וגורלו. הדר אחי אשר אהבתי, אשר לא הכרתי, תן חיבוק לאלכסיי, לעקיבא, גבריאל ואלירן שם למעלה. הם שמעו עליך הרבה במרוצת השנים".