"זוטרופוליס 2" הוא שיעור לא רע בעשיית סרטי המשך

בשנת 2016 דיסני כבשה את מסכי הקולנוע עם שני להיטי אנימציה היסטריים: "זוטרופוליס" ו"מואנה". הראשון לימד את הצופים מהי אוטופיה אמיתית, נהנה מפתיחה מפוצצת בקופות וזכה בפרס האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר. השני, בכיכובה של הנסיכה הפולינזית, הכניס כמות יפה של ירוקים לכיס של דיסני והפך למפלצת מרצ'נדייז ענקית. עשור לאחר מכן, שני הלהיטים האלה קיבלו סרטי המשך. אבל אחרי ש"מואנה 2" הראה שהוא כל דבר חוץ מראוי לצפייה, "זוטרופוליס 2" נשלח למשימה חשובה ביותר: להחזיר לדיסני ולסרטי ההמשך שלה את הכבוד האבוד.

הסרט הראשון הכיר לעולם את הארנבת השאפתנית ג'ודי הופס (בדיבובה של ג'ניפר גודווין) שהתיידדה עם ניק וויילד השועל (ג'ייסון בייטמן). יחד השניים סיכלו מזימה להקרסת המבנה של העיר זוטרופוליס, שבה טורפים ונטרפים חיים יחד בהרמוניה. גם אם לא מדובר בסיפור מקורי במיוחד, "זוטרופוליס" הצליח לכבוש את הלבבות בזכות מסרים על אפליה, גזענות וקבלת השונה בלי דידקטיות, הטפה או טרחנות.

בעלילת "זוטרופוליס 2" ג’ודי וניק חוזרים לשתף פעולה, הפעם תחת מדי משטרת זוטרופוליס. במקביל לטיפול זוגי שהשניים עוברים כתנאי להמשך העסקתם, הם מתחקים אחרי נחש מסתורי בשם גארי (קי הוי קוואן) שמגיע אל העיר ומערער את האיזון העדין שלה. הסיבה: נחשים לא נראו בזוטרופוליס יותר מ-100 שנה, וזוחלים בכלל נחשבים לפחות רצויים בה. החששות הגוברים של תושבי העיר מגיעים מחרדה מושרשת והנדוס תודעה, שחקוקים בהיסטוריה של זוטרופוליס המתועדת ביומן עתיק שטומן בחובו מסר קריטי. תוך האשמתם בסיוע לזוחל הסורר, ג'ודי וניק מגלים את המקומות הנסתרים של העיר בדרך לחשיפת קונספירציה מתוזמרת שמובילה משפחת לינקסלי - חבורה של שונרים כוחניים בעלי אחיזה פוליטית.

ביצירת סרט המשך, ובפרט ללהיט ענק כמו "זוטרופוליס", החוכמה הוא לא לחרבן על המורשת. בקטגוריה הזו "זוטרופוליס 2" מצטיין, ויש גם סימוכין לטענה הזו: ג'ארד בוש וביירון הווארד, צמד הבמאים שהצליח לשלב מסרים אקטואליים עם אנימציה נהדרת - חזר. ועם כל התחושה הממוחזרת שיש ב"זוטרופוליס 2", הם צולחים את המשימה כפויית הטובה של יצירת סרט המשך עם בחירות אומנותיות טובות. אחת מהן, שהתרחבה משמעותית מהסרט הקודם, היא רפרנסים לסרטים, בין היתר לאייקוני תרבות כמו "הניצוץ", "רטטוי" ו"שתיקת הכבשים". המלעיזים יקראו לבחירה הזו גנרית וצפויה, אבל היא רותכה היטב לתוך הנרטיב של "זוטרופוליס 2" מבלי להרגיש אנוסה, מאוסה, גדושה או מעייפת.

גם צוות המדבבים המקורי חזר לאייש את המיקרופונים עם גיבוי מפתיע וכיפי בדמותם של אנדי סמברג ומקולי קאלקין, שמנדבים את קולם לאחים לבית משפחת לינקסלי. גודווין ובייטמן מזכירים למה כולם התאהבו בג'ודי וניק מלכתחילה ובאופן כללי ברמה הטכנית - הן הקולית והן החזותית - אין תלונות. גם קי הוי קוואן, שמאז הקאמבק שלו ב"הכל בכל מקום בבת אחת" באמת נמצא בכל מקום בבת אחת, מדבב נחש חמוד בחינניות מקסימה.

האכזבה העיקרית מ"זוטרופוליס 2" מגיעה מכיוונה של התמטיות הממוחזרת, שלא מציעה שום דבר חדש להתבונן בו. את קהילת הטורפים, שסבלה מסטיגמות והאשמות מפוברקות בסרט הקודם, מחליפה קהילת הזוחלים, שעד כה לא נראתה בעולם של זוטרופוליס. הבחירה להציב את היצורים האקזוטיים במרכז ולהציג אותם בשולי החברה מכוונת היטב, ואפילו פוגעת, למסרים אקטואליים של שנאת זרים, הדרה, גירוש ואפילו קולוניאליזם. אבל ה"אין רעיון חדש תחת השמש" מציק ברמות וגובל בזלזול באינטלגנציה של הצופים.

למזלו של "זוטרופוליס 2", יש לו שני גיבורים ראשיים נפלאים. ואם הסרט הראשון התעכב על פיתוח דמויות, רגשות וקבלת השונה - אז הפעם יש דגש נרחב יותר על דינמיות, אקשן והרפתקאות, המשולבים בתסריט שמשדרג את הסרט ל"באדי מובי" נפלא, ואת ג'ודי וניק לשותפים סטייל סטארסקי והאץ'. אומנם לא מדובר ביצירה מושלמת או אפילו סוחפת, אבל "זוטרופוליס 2" הוא שיעור לא רע באיך לעשות סרט המשך ללהיט מהעבר ולצאת מזה בחיים. ומי יודע, אולי אפילו מורווחים. לא בקושי, לא כמעט ולא מניח את הדעת: הסרט החדש של דיסני נעשה עם המון ריספקט, שמכבד גם את הקהל וגם את המקור. אז כן, המסרים הם פחות או יותר אותם המסרים, אבל הפאן והאקשן השתדרגו פלאים ולפעמים זה כל מה שבן אדם, ארנב, שועל או נחש צריכים.