"בגלל שאנחנו זקוקים זה לזה, אנחנו מאמינים זה בזה": תור הזהב של אואזיס מתחדש עכשיו

חמש יבשות, 41 הופעות ומיליוני מעריצים שניסו להתביית על כרטיסים. קארדיף, בירת ויילס, לבשה חג וחליפות אדידס - והייתה הראשונה לארח בסוף השבוע האחרון את טור האיחוד ההיסטורי של להקת אואזיס.

ההמתנה הייתה ארוכה. מאז אוגוסט שעבר, כאשר נודע על האיחוד, או ליתר דיוק מאז קיץ 2009 - אז האחים ליאם ונואל גלאגר, מנהיגי להקת הרוק הבריטית, הופיעו יחד בפעם האחרונה. הדברים הסתיימו באקורד צורם במיוחד בעקבות חילוקי דעות שהתגלעו בין השניים - ואז נואל הכריז על פירוק החבילה בטענה שהוא לא מסוגל לעבוד עם אחיו עוד יום אחד.

אז מה השתנה ביחסים בין השניים? לא הרבה, למען האמת. הצהובונים הבריטיים, שניזונו היטב מהריב המכוער שהתנהל ברשתות ובכלי התקשורת, דיווחו לקראת האיחוד כי כל אחד מהם יקבל גרין רום נפרד במהלך טור האיחוד - וגם הם יקיימו שני אפטר פארטיז שונים עם שתי רשימות מוזמנים. הכסף הגדול שעל פי פרסומים הוצע לשניים על השולחן (50 מיליון פאונד לכל אחד) והכמיהה העזה מצד המעריצים לאורך השנים, הכריעו את הכף.

שתי הופעות מאחוריהם, ומגזיני המוזיקה מיהרו להרעיף שבחים. קארדיף, עיר הבירה של ויילס, אחת מארבע המדינות שמרכיבות את הממלכה המאוחדת, מתבוננת לעיתים בקנאה בתיירות שממנה נהנות ערים פופולריות יותר באיחוד. אך בסוף השבוע האחרון רבבות מעריצים מרחבי העולם עשו את דרכם למדינה הנשכחת יחסית, שזכתה לארח ראשונה את אואזיס - עוד לפני לונדון או מנצ'סטר, עיר הולדתם של הגלאגרים. לקראת המאורע היסטורי, הפאבים, המסעדות והשווקים המקומיים התמלאו בצלילי הבריטפופ המזוהים עם הלהקה - ואנשים ברחובות פוצחים בשירה מאולתרת של המנוני הלהקה, ויש לא מעט כאלה.

ואז הגיע הרגע עבורו כולם חיכו: השעון הראה 20:15, וההופעה החלה. אם תהיתם, זו השעה הנקובה שבה היה אמור להתחיל המופע. קדם לכך מופע של ריצ'רד אשקרופט, סולנה של להקת The Verve, שחימם את הגרונות עם Bitter Sweet Symphony, Lucky man ועוד משירי הלהקה. זה היה פתיח שהחזיק מופע בפני עצמו.

כיאה למופעי איחוד, אואזיס דילגה בין האלבומים וביצעה בעיקר את השירים הגדולים משני אלבומיה הראשונים, Definitely Maybe ו-What’s the Story (Morning Glory) שזכו להצלחה מסחררת. ההמנונים Wonderwall, Don’t Look Back in Anger ו-Live Forever מבוצעים בהדרן. בולט בהיעדרו ברשימת השירים: Stop Crying Your Heart Out.

לאור הנסיבות, כבר שנים שאין ללהקה אלבום חדש לקדם, ובשלב זה הם גם ממש לא צפויים לשוב לעבוד יחד. ליאם ונואל פצחו כל אחד בקריירות סולו אחרי פירוק הלהקה, אך אף אחת לא גירדה את קצה הסנסציה האואזיסית. השלם גדול מסך חלקיו נכתב על מקרים כמו אלה - שבו ליאם, בקול חד ומסמר שיער, מבצע את השירים של אחיו נואל, הכותב הראשי של הלהקה.

בין היתר, ב-Acquiesce, השיר השני בסט ליסט, דווקא נואל, שהתנתק מהלהקה, הוא זה ששר: "בגלל שאנחנו זקוקים זה לזה, אנחנו מאמינים זה בזה". אי אפשר שלא להאמין לו. אגו נפוח גרם לא אחת להתכתשות וחיכוכים בין השניים, דם רע זרם ביניהם במשך שנים, ולמרות שהם עלו יחד לבמה ונפרדו בחיבוק קצר ובטפיחה קלה על השכם - הם לא החליפו מילה לאורך הערב ותחושת הקרירות נשמרה באוויר. לצידם על הבמה הופיעו פול "בונהד" ארתורס, ממקימי הלהקה, ג'ם ארצ'ר, אנדי בל (סולן להקת אירייז'ר) והמתופף ג'ואי וורנוקר. האינטראקציות עם הקהל היו משעשעות במיוחד, כאשר בהופעה הראשונה ליאם התבדח על התמחור הדינמי של טיקטמאסטר בעת מכירת הכרטיסים: "אני מקווה שאתם נהנים עם הכרטיס שעלה לכם 40 אלף פאונד".

כותב שורות אלה עוד לא נולד כשיצא האלבום What’s The Story, שיציין בקרוב יום הולדת 30. עם זאת, העביר עשרות שעות עם השירים של אואזיס, וכבר כנער בחטיבת הביניים לבש חליפות אדידס במעט ימים הקרים שמאפיינים את האקלים הישראלי - לחץ פליי באוזניות ודמיין שהוא מתהלך ברחובות מנצ'סטר הקפואה כמו הגלאגר'ז.

הפצצה שהטילו בקיץ שעבר בדבר האיחוד הכתה את המעריצים האופטימיים ביותר בתדהמה. למעשה, עד הרגע האחרון לא היה ברור אם שני הטיפוסים המסוכסכים עם הפה הגדול באמת השאירו את המשקעים מאחור וישרדו סיבוב הופעות משותף. ב-2009, במהלך טור פסטיבלים שקיימו באירופה, הרוחות התלהטו רגע לפני הופעה בפריז - מה שהוביל לביטולה המיידי. הספקנים הגדולים גרסו כי קיים סיכוי לא קטן שהאיחוד לא ייצא לפועל שכן השניים יתעמתו שוב ויפוצצו את הכל.

נדמה שלא זה המקרה הפעם. האחים גלאגר חזרו בוגרים, בכוחות מחודשים ובאנרגיות של רוח נעורים. ככה קונצרט רוק צריך לראות ולהישמע. לא מביטים אחורה בזעם, כאילו זו הפעם הראשונה שהם מנגנים את השירים ורואים לנגד עיניהם את טובת הקהל והמעריצים, את מה שמוזיקה יכולה לחולל בלבבות האנשים. גם אם הם בריטים שיכורים ששותים ללא תחתית, וגם למען אותם אנשים שישנו באוהלים מול אצטדיון המילניום בקארדיף כדי לתפוס מקום בשורות הראשונות.

אואזיס היא להקת אצטדיונים קלאסית מהניינטיז שהפיחה השראה בענקיות רוק אחרות שבאו אחריה - מקולדפליי ועד ארקטיק מנקיז. המוזיקה נשארה אותה מוזיקה, האחים גלאגר נשמעים מצוין, ואליהם הצטרפו דורות חדשים של מעריצים שגדלו עליהם בהאזנה לתקליטים, דיסקים וספוטיפיי. תור הזהב של אואזיס התחיל באמצע שנות ה-90 ולפי כל הסימנים - הוא רק מתחדש עכשיו. יקומו המצקצקים ויגידו: "עוד להקה לא מעניינת במיוחד שקורצה מחומר שממנו עשויים עוד מאות אומנים בחוץ". זה לא לא נכון, אבל כאן נעוץ סוד הקסם של אואזיס. אין נגן רחוב שלא יודע את האקורדים ל-Wonderwall משום שאואזיס, על אף היהירות של מנהיגיה, היא "להקת רחוב" - וגם ידעה להישאר בו.