רמי הויברגר, הריאיון האחרון: "הרגשתי שאני לא יכול לשאת יותר"

השחקן והבמאי רמי הויברגר, שהלך לעולמו בגיל 61 בתום מאבק ממושך בסרטן, סיפר בריאיון אחרון שהעניק לפני כמה חודשים על ההתמודדות המורכבת עם המחלה.

• מ"החמישייה הקאמרית" ועד "מבצע סבתא" | חייו ותפקידיו של רמי הויברגר
• "ביקרנו אותו לפני שבועיים, לא חשבתי שזה יסתיים ככה"

בריאיון לתוכנית "אינטימי" עם רפי רשף בחודש אפריל, נשמע הויברגר דווקא אופטימי בהשוואה לחודש שקדם לו: "עכשיו בסדר, היה לא טוב. היה כמעט הסוף. צמח לי פה כדור טניס", הוא הצביע על הזרוע, "סרקומה קוראים לזה. נכנסתי לאיזשהו בית חולים ועברתי שם כימותרפיה. אחרי הטיפול השלישי, הרגשתי שאני לא יכול לשאת יותר. עברתי לבית חולים אחר וגילו לי חיידק טורף. פתחו אותי עשר פעמים וניקזו לי, עשו לי הטריות, ובסוף הורידו גם את הגידול. עכשיו אני עושה ריפוי בעיסוק כי הורידו לי עצב באורך 7 ס"מ וניתקו לי את כל האצבעות, אז עכשיו עשיתי ניתוח גידים".

הויברגר גם חשף את אבחנתו עם הפרעה דו-קוטבית, המוכרת גם כמאניה דיפרסיה, אשר כוללת התקפים המתאפיינים בתנודות חדות מאוד בהרגשה הכללית. "מצב רוחי נע ונד מסיבות אובייקטיביות ומסיבות סובייקטיביות. יצא לי להתאבחן לפני כמה שנים, ומצאתי שאני דו-קוטבי", סיפר. "זה כשלעצמו איזשהו משחק שמשחק לי בראש ולא תמיד תלוי בתנאים אובייקטיביים. יש לי חבר שאבחנו לו הלם קרב בגיל 45 מהשירות הסדיר. יש הרבה בעיות באבחונים".

כשנשאל איך המאניה באה לידי ביטוי, הסביר: "כששיחקתי, אז זה משהו שאפשר לנצל אותו נפלא כדי להרים ולהרים ולהרים, עד שהקהל משתגע. אבל אז נגמרת ההצגה. מה עושים עם זה? משתגעים. התחושה האמיתית היא שאתה לא מרגיש את האדמה, שהרגליים באוויר. מרחף. במקרה שלי, התקופות הן קצרות יותר למזלי ואני כבר מזהה אותן. אני רץ הביתה ומסתגר". מן הצד השני אמר על הדיפרסיה כי "זה יותר קל כי אתה קרוב לאדמה. התחושות הן הרבה יותר ריאליות. הן קשות, אבל הן מציאותיות".

רמי הויברגר, בן 61 במותו, היה אחד השחקנים המוערכים בתעשייה עם שלל תפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. את דרכו בעולם המשחק החל בסטודיו ניסן נתיב, ומשם לתיאטרון הקאמרי עם מחזות מפתח כמו "מקבת" ו"גם הוא באצילים". הפריצה הגדולה נרשמה כשהצטרף לחמישייה הקאמרית, שחתומה על מערכונים סאטיריים שנצרבו עד היום בתודעה. הויברגר כיכב ב"מבצע סבתא", "הבורגנים", "מתנה משמיים", "ילדי ראש הממשלה", "רשימת שינדלר" של ספילברג ו"גולדה" של גיא נתיב. הוא הניח אחריו את ארבעת ילדיו טל, אורי, אדם ואסא, ואת הנכד ברי.