הסדרה "חולי אהבה", שהגיעה לסיומה בקשת 12 בשבוע שעבר בכיכובם של איילת זורר ועמוס תמם, היא בין הדרמות הטלוויזיוניות הראשונות שעלו על המסך הקטן מאז החלה המלחמה. את דמותה של מעיין חדאד, בתו של הפוליטיקאי מיכה חדאד (תמם), מגלמת השחקנית הצעירה שרון כהן רז - וזו לא בהכרח הדמות הקונבנציונלית שהייתם מצפים לראות על המסך בעת הזו, לכאורה. מעיין טיילה בדרום אמריקה עם בת זוגה ג'ו, אמריקאית ממוצא פלסטיני, והיא חוזרת לארץ לאחר שאביה אובחן עם סרטן השד ומתחיל טיפולים. אך במסע הזה היא גם נאלצת להתמודד עם האקלים הישראלי הגזעני, כשמיכה נמצא בעיצומו של קמפיין פוליטי שעולה על מסלול התנגשות עם מערכת היחסים של בתו.
לשרון, בת 25 מתל אביב, בוגרת בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, היה חשש לגלם דמות כזו בתפקיד הטלוויזיוני הראשון שלה. "אפילו לפני 7 באוקטובר הייתי מודעת שזה תפקיד אמיץ מבחינה פוליטית", היא משתפת. "זו הצהרה מסוימת. עצם העובדה שמעיין היא לסבית לא היה בכלל עניין בתסריט, אלא הכול היה סביב הקונפליקט של מיכה בנוגע לבת הזוג הפלסטינית של הבת שלו. אהבתי את זה. יוצרי הסדרה שרון מימון וטל גרניט, שגם כתבו וגם ביימו, הם בעצמם אקטיביסטים מהקהילה הלהט"בית אז שמחתי שקו העלילה שלי הוא ייצוג של האג'נדה שלהם, זה קריטי במדינה שלנו".
"יחד עם זאת, כן חששתי בעיקר אחרי שפרצה המלחמה. דיברנו על זה בהפקה. לא ידעתי איך יקבלו את הדמות בגלל שהכול נעשה רגיש ונפיץ, אז פתאום לדבר על חזון רחוק על חיים משותפים שבא לידי ביטוי במערכת יחסים לסבית של בת של פוליטיקאי ישראלי? אני כל כך עומדת מאחורי הדמות החשובה הזו, ואני מרגישה שהסדרה נגעה בנושא הזה באופן עדין, מדויק ומרגש. בסופו של דבר, אנחנו לא מדברים על מחבלים מעזה אלא על לא להיות גזענים אחד כלפי השנייה".
"יש סצנה שבה מעיין אומרת: 'אני בעצמי ערבייה מתוניסיה'"
אך בסדרה, כמו במציאות, מעיין נקרעת בין הרצון לתמוך באביה לבין הרטוריקה הפופוליסטית שלו. "הפוליטיקה בארץ מחרפנת אותה, ובגלל זה היא בוחרת לטוס בחזרה לג'ו ולא להישאר בישראל", ממשיכה שרון. "היא לא בטוחה אם את השסע הזה אפשר לתקן, למרות שיש סצנה שבה מעיין אומרת: 'אני בעצמי ערבייה מתוניסיה'. הם הרי תוניסאים, ומיכה מדבר ערבית עם אמא שלו לבנה (בגילומה של רינה מצליח), אז מעיין מנסה לעמת אותו עם השאלה: מה אתה משחק אותה פוליטיקאי מולי? אתה, מן הסתם, לא אותנטי במאה אחוז ומנסה לעשות מה שאפשר כדי להיות בסדר עם כולם, ולכן היא אומרת לו: 'בשביל מה אתה רוצה להיבחר? תזכור איזה סוג של בן אדם אתה ואיך חינכת אותי'". שרון לא נתקלה, למרבה ההפתעה, בטוקבקים רעילים ומגדילה לציין שקראה תגובות של צופים שהיו שמחים אם העלילה הייתה מתעמקת יותר במערכת היחסים בין מעיין לג'ו.
שני הוריה מלמדים קולנוע, היא גדלה על סרטים, רקדה במגמת מחול בבית הספר, פיתחה תחביב ציור וגם מפגינה כישרון בתחום (בכל זאת, דוד של סבא שלה צייר עם פיקאסו), ואחרי לימודי התיכון הבינה שהפלטפורמה הכי מאפשרת מבחינתה היא משחק. "חולי אהבה" רק פתח לה את התיאבון לעוד, אך עוד קודם לכן היא קטפה תפקיד בולט בעיבוד העכשווי של התיאטרון הקאמרי ל"אדיפוס", שבו היא מגלמת את אנטיגונה - ויש צירוף מקרים משעשע: עמוס תמם משחק את אדיפוס, הלא הוא אביה של שרון, גם במקרה הזה.
"הצטרפתי ל'אדיפוס' אחרי שההצגה כבר עלתה. היה לי אודישן עם עמוס והיה לנו חיבור מעולה", היא נזכרת, "בהמשך קיבלתי את האודישן ל'חולי אהבה' ולא ידעתי שום דבר על הסדרה או השחקנים. רק שלחו לי את הטקסט לאודישן שכלל דיאלוג בין מעיין למיכה. בקונוטציה האישית שלי חשבתי - וואו, יש בזה משהו מהיחסים בין אדיפוס לאנטיגונה. התחברתי מהר מאוד לטקסט, האודישן עבר טוב, ומאוחר יותר קראתי ידיעה שאיילת זורר ועמוס תמם לוהקו לאותה סדרה חדשה. אמרתי לעצמי שאני חייבת לקבל את התפקיד, שהרגיש לי הכי נכון והכי מתאים עבורי".
בינתיים, היא המשיכה לעלות לבמת הקאמרי לצידו של תמם, אך לא שיתפה אותו בדבר האודישן לסדרה. "עמוס פנה אליהם ושאל אותם אם התפקיד של מעיין כבר לוהק כי יש מישהי שמשחקת את הבת שלו בהצגה והוא מדמיין אותה בסדרה וחושב שהיא עשויה להתאים", שרון משחזרת. "הם ענו לו שהם כבר קרובים לסגור מישהי, הוא שלח תמונה שלי, ואז הם ענו לו: אה, זו השחקנית שבחרנו, וככה התברר שזו אני. עמוס ידע לפניי ולא סיפר לי למרות שהמשכנו להופיע יחד בהצגות, ואז כשקיבלתי את הטלפון עם התשובה החיובית מהסוכנת שלי התקשרתי אליו וצעקתי: 'אבא! זה מנט טו בי'. שמחנו והוא ציין שאין לו שום אינטרס, הם כבר גיבשו דעה משלהם לפני שהוא זרק עליי מילה. זה היה מחמיא".
אז כבר הגעתם מוכנים עם כימיה מסוימת בין אב לבת.
"אפילו אומרים לנו שאנחנו נראים קרובי משפחה. אני מאוד מעריכה את עמוס. אנחנו חברים טובים ומהרגע הראשון שהכרנו באודישן ל'אדיפוס' התגלה חיבור טוב כפרטנרים על הבמה ואז גם מול המצלמות".
במקביל, שרון גם משתתפת בעיבוד החדש ל"ירמה" של המחזאי הספרדי פדריקו גרסיה לורקה, גם הוא מועלה בקאמרי ועוסק בעורכת מגזין תרבות מצליחה שנשואה לגבר החלומות אך מתקשה להיכנס להריון ורוצה ילד. כהן רז מגלמת את דז, שמנהלת את הבלוג וערוצי הרשתות החברתיות של ירמה, ומהווה לדבריה ייצוג של דור נשי צעיר ובועט: "היא עדכנית, חריפה, אינטלקטואלית ובעיקר חסרת מעצורים. היא מדברת בכנות מוחלטת, ללא פילטרים. בהשוואה לאישה כמו ירמה שעברה את גיל 30 עם בן זוג ומערכת יחסים ארוכה אך עם בעיות פוריות, אתה רואה איך הילדה הזו, דז, מתייחסת לרחם שלה. היא לא זוכרת עם מי היא שכבה לילה לפני, היא לא לקחה גלולות וזה פשוט לא מעניין אותה. באופן הזה אנחנו מקבלים נקודת מבט של מישהי שהחיים שלה עוד לפניה והיא פועלת ללא חרטות או 'מה אם'". כיף לשחק דמות כזו, עם ערימות של אטיטיוד ושנינות".
דז ואת באותה שכבת גיל. את מזדהה עם הגישה שלוחת הרסן שלה?
"אני אדם הרבה יותר סגור ולדז אין טקט. אבל אני מזדהה כצעירה תל אביבית עם המרחב המנטלי שלה. אפילו שמדובר בעיבוד עכשווי של במאי אוסטרלי בשם סיימון סטון שהוצג בכלל בלונדון, זה יכול להיות מאוד תל אביבי ומקומי".
"דז לא מחפשת רק לייקים וחשיפה, וזה מה שיפה בה. היא מדברת עם ירמה ואומרת לה שאם היא כבר כותבת משהו, אם היא כבר עוברת קושי בחיים, כמו אתגר ההריון שמכניס אותה לדיכאון, אז שתיצור מתוך המקום הזה. שתכתוב על מה שכואב. אנשים אוהבים להזדהות עם אמת וכנות, לא עם צנזורה. הם אוהבים לראות אותה מקנאה באחותה, וזה לא צהוב. זה ראוי. היא למעשה אומרת לה להקריב הכול למען האומנות, ואני מסכימה עם זה. חלק מהעניין, גם בתור מישהי צעירה, הוא להרשות לעצמך לעבור חוויות אקסטרים כדי לצמוח. באחת הסצנות דז אומרת לה: 'בכל פעם שחבר מצליח משהו בי מת'. אנחנו לא מעזים לומר את זה, אבל זו האמת. אז בואו נדבר על מה שאנשים לא מעזים להגיד אבל כן מרגישים".
באורוגוואי, בפרסית
עוד לפני המלחמה, הצטלמה שרון לפרויקט מסקרן באורגוואי שאודותיו היא מנועה מלהרחיב. היא למדה פרסית עבור התפקיד, ולשם כך נעזרה במורה שלימד את השחקנית ניב סולטן כשזו נכנסה לנעליה של סוכנת המוסד הישראלית תמר רביניאן ב"טהרן". רק שבניגוד אליה, כהן רז מגלמת איראנית: "זו סדרה בקו-פרודוקציה עם דרום אמריקה. הייתי צריכה ללמוד פרסית לסצנות שלמות, אבל לא רק - אלא גם את המנטליות של אישה איראנית, שפת הגוף ואפילו הצליל שבו אני מדברת. השפה הפרסית מתיישבת כמו מנגינה ולכן זה לא היה פשוט, אבל גם היה תענוג וחוויה מטריפה. יש לי שורשים פרסיים אז אבא שלי התלהב ואמר שזה נשמע ממש כמו סבתא רבתא שלי. אני לא יכולה לספר הרבה על ההתרחשויות, אבל זה כן סביב איום הגרעין האיראני ומבוסס על אירועים אמיתיים". עוד לא ידוע איפה ומתי תעלה ההפקה, שהושפעה מהאירועים הביטחוניים בישראל.
אחרי שקטפת כמה תפקידים, זה כבר מתגלגל יותר בקלות?
"אני לא יכולה לומר שהמשחק בא לי בקלות, ממש לא. אלה כמויות של עבודה קשה והמון רגעים של חוסר אמונה שבהם אני אומרת לעצמי שזה לא יקרה. כשסיימתי לימודי משחק הצעות עבודה לא הגיעו לפתחי, אז נרשמתי ללימודי פילוסופיה באוניברסיטה. לא כי החלטתי שלא אהיה שחקנית ואין לזה סיכוי, אלא כי לא רציתי לשבת בבית ולחכות. זו הייתה תקופה מתסכלת לא קלה, ומה שמחזיק אותי זו העשייה. ברגע שנותנים לך הזדמנות לברוא דמות ואת מגיעה למקום יציב ומאפשר מבחינת טיימינג, מזל ומוכנות, זה מתגלגל הרבה יותר טוב. מהרגע שקיבלתי את 'אדיפוס' בקאמרי הרגשתי שזה פתח אותי אנרגטית משם והלאה. לראות אותך בתפקיד אחד וזה הכול זה הפחד של כל שחקן לדעתי. בסופו של דבר, אני רוצה להתפרנס ממה שאני אוהבת לעשות, ופרויקט אחד לא מבטיח את הבא אחריו. אי-הוודאות וחוסר השליטה מלווים את המקצוע הזה כל הזמן, ולכן צריך להישאר בעשייה עם ביטחון וכוח רצון".