"בחודשים האחרונים מוביל משרד התרבות הפיכה קולנועית דרך תקנות חדשות לחוק הקולנוע, שמשמעותן סופו של הקולנוע הישראלי", כך נכתב בעצומה שפורסמה שעליה חתמו השבוע יותר מ-1,800 אנשי קולנוע וביניהם ארי פולמן ("ואלס עם באשיר"), גיא נתיב ("גולדה"), ניר ברגמן ("כנפיים שבורות") וערן קולירין ("ביקור התזמורת"). "במסווה של תעדוף הצלחה מסחרית, מאיים שר התרבות להשתלט על תוכן היצירה ועל קרנות הקולנוע. עבור היוצרות והיוצרים, בין אם הם בעלי ותק או בתחילת דרכם, תיחנק כל אפשרות ליצירה. במשך שנים הקולנוע הישראלי סיפר את הסיפור של כולנו. לאחר הרפורמה, ייעלם הסיפור ואיתו גם תעשיית הקולנוע שמפרנסת מאות אלפים. כל אלה נעשים בזמן מלחמה, כשאין לציבור קשב או יכולת אמיתית לבחון את הדברים בקצב מתאים". 

כשברקע הטענות החריפות הללו של יוצרות ויוצרים בולטים בענף, אומר השר זוהר בריאיון ל-N12: "אנחנו רוצים ליצור מצב שבו הציבור הישראלי הוא זה שקובע מה התוכן שבו יושקע הכסף. כרגע, הרבה מאוד סרטים שהציבור הישראלי שילם עליהם, אלה סרטים שכמעט אף אחד לא ראה. מנגד, יש סרטים שעשרות ומאות אלפי ישראלים צפו בהם בקולנוע". 

כדי לתקן את מה שהוא נתפס בעיניו כשגוי, במסגרת השינויים הצפויים, סרט שיצליח בקופות יעניק לקרן תמיכה ניקוד גבוה יותר מסרט שלא הצליח. יותר ניקוד בשנה מסוימת, משמעו תקצוב גבוה יותר בשנה הבאה. לשאלה מה הביא את השר זוהר, לחשוב שרפורמה כזו, שמעוררת גל התנגדות כל כך נחרץ, נחוצה דווקא עכשיו, הוא משיב: "הקולנוע הישראלי לא מצליח לעלות לשלב הבא. אני רוצה להפוך את תעשיית הקולנוע לכזו שמזכירה את תעשיית הקולנוע בעולם. אנחנו לא מביאים כמות קהל לאקרנים, ואנחנו רוצים יותר צופים בסרטים ישראלים". 

על כך שהצבת ההצלחה הקופתית בראש סדר העדיפויות תפגום באיכותם של הסרטים הישראלים שיופקו כאן, משיב השר: "זה לא מדויק בעליל. זה לא רק 'הילולה' ו'לשחרר את שולי'. לקהל הישראלי יש יכולת לקבל כמות מסוימת של סרטים מן הסוג הזה, סרטים הומוריסטיים כאלה", הוא אומר על השניים שציין, שהביאו מאות אלפי צופים לבתי הקולנוע. "אין אפשרות לעשות ארבעה סרטים כאלה בשנה. אין שוק כזה. אז עושים סרט כזה אחד בשנה, וטוב מאוד שייצא אחד בשנה. הסרטים האומנותיים תמיד יקבלו את המקום שלהם ותמיד יוכלו לדבר לציבור ישראלי רחב. התפיסה והגישה של הקרנות, נכון, יהיו קצת יותר מכוונות לסרטים מסחריים. האומנות תהיה נוכחת, אבל המטרה תהיה סרט שנוגע לקהל הרחב. הציבור הוא זה שמשלם על הסרטים, פעמיים".

יום הקולנוע הישראלי - לשחרר את שולי (צילום: אייל-רפאלוב-23, יח"צ)
"לשחרר את שולי". בעשרת הסרטים הישראלים הנצפים בכל הזמנים | צילום: אייל-רפאלוב-23, יח"צ

"הרפורמה הזאת, גם אם יתקנו בה תיקונים כאלה ואחרים, משמעותה הוא הרס של ממלכת הקולנוע הישראלי שנבנתה בעמל רב והגיעה להישגים פנומנליים", גורס בתקיפות גורם בכיר בענף בשיחה עם N12. "נכון שהשר מדבר על זה שהוא רוצה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי, אבל האינטרס הזה הוא דבר הרבה הרבה יותר מורכב מרק 'כמה צופים ישראלים הגיעו'. ההישגים המסחריים הופכים לחזות הכל, לזה יינתן המשקל הכי כבד. זה צמצום בוטה וביטול של חופש הביטוי. אם הקרנות נמצאות בתחרות, והמדד העיקרי שבגינו הן ישרדו או לא הוא כמה כרטיסים ימכרו הסרטים שייעשו - זה יוליד קולנוע נוסחתי. הקרנות יילכו רק על הנוסחה שכבר הוכיחה את עצמה".

הגורם ממשיך: "גם סרטים מאוד מצליחים בתולדות הקולנוע הישראלי, נבחרו על בסיס הייחודיות שלהם והחדשנות שלהם. פתאום הייתה הפתעה טובה. 'אפס ביחסי אנוש', 'ביקור התזמורת' או 'חתונה מאוחרת' - אם קוראים את הסינופסיס שלהם - לא אומרים ישר: 'אה! יש לנו פה להיט'. אלה סרטים שהפתיעו בענק ולנצח יישארו בארון הסרטים שלנו. זה כמו יין שמשתבח עם השנים. ערך תרבותי של סרטים זה לא רק כמה כרטיסים הם מכרו ולא כמה פסטיבלים הקרינו אותם ואיזה פרסים הם הביאו. הרעיון של תמיכה בסרטים זה כמה משקל יש להם בתרבות הישראלית".  

אחד השינויים שאמורה להביא איתה הרפורמה המתוכננת, שאם לא תבוטל תיכנס לתוקפה בינואר, הוא הניקוד המועט שיקבלו הקרנות על סרטים שהוקרנו בפסטיבלים בין-לאומיים. "עושים פה סרטים בתקציבים כל כך נמוכים, והם מתקבלים לפסטיבלים וזוכים להערכה. חלקם היו ביקורתיים, אבל כולם נבחרו על סמך זה שהם היו חדשניים ומצוינים. מיקי זוהר רוצה להשמיד את זה. כרגע, סרט שיצליח קופתית, יקבל 60 נקודות וסרט שיגיע לפסטיבל קאן, ההישג הכי נחשב בעולם הקולנוע, להציג סרט לצד טרנטינו, קופולה, האולימפיאדה אם משווים את זה לספורט - יקבל עד 20 נקודות. זה נשמע הגיוני?", אומר הבכיר. 

"אנחנו משקיעים 150 מיליון ש"ח כדי שיראו את הסרטים בישראל ולא כדי שיראו אותם בפסטיבלים בחו"ל". מיקי זוהר

"חלק מהקרנות תופסות ניקוד בפסטיבלים בין-לאומיים כמשהו שהוא חשוב יותר מכמות הצופים הישראלים שמגיעים לצפות בסרט", זוהר טוען. "לתפיסת עולמן חשוב להשתתף בפסטיבלים - יותר מכמה צופים בארץ ראו את הסרט. הם רואים בזה את המדד לאומנות. אני כן רוצה לתת ניקוד על פסטיבלים וניקוד משמעותי על זכייה בפסטיבלים. אבל אני לא רוצה שהוא יהיה גבוה יותר מאשר כמות הצופים שרואה את הסרט בישראל". 

_OBJ

"יש דיסוננס. אנחנו משקיעים 150 מיליון ש"ח כדי שיראו את הסרטים בישראל ולא כדי שיראו אותם בפסטיבלים", ממשיך זוהר. "הם עדיין יכולים לזכות בפרסים. את יודעת כמה סרטים אומנותיים בפרסים וגם הצליחו בישראל? בואי נגיד ככה - רוב הסרטים האומנותיים זכו להכרה. זו לא הנקודה. הסיפור הוא אחר. יש כאלה שרוצים לעשות אומנות רק לשם אומנות, הם אלו שמתרגזים וכועסים על התיקון". 

אחת הטענות המרכזיות והמטרידות ביותר שנשמעות בקרב המתנגדים לרפורמה, כאמור, הוא החשש האמיתי והלא בלתי סביר, שחופש הביטוי ייפגע באופן מהותי. לשאלה האם זוהר חושב שהמהלכים שלו יגרמו ליוצרות וליוצרים לחשוב פעמיים לפני שיבקרו את המדינה ביצירותיהם הוא משיב: "לא. היוצרים תמיד יוכלו לעשות סרטים לפי מה שהם מאמינים. אם הם ירצו כסף מהקרן והקרן תאמין בסרט וביכולת שלה להביא קהל לקולנוע - זה ייצא לפועל. יש חופש יצירה, אבל הקהל הישראלי צריך לאהוב את זה".

"גם לבקר את המדינה תמיד יוכלו. 'ואלס עם באשיר' תפס חזק מאוד למרות שהוא פתח פצעים של החברה הישראלית. יש סרטים שכן יכולים לפתוח פצעים ועדיין להיות מאוד נצפים. לסרט צריך להיות את המרכיב המסחרי. כל קרן תוכל לעשות איזה תוכן שהיא רוצה. היא תבחר באיזה תכנים היא רוצה לתמוך. נשמור על פלורליזם וריבוי דעות".

"אם הקרנות נמצאות בתחרות, והמדד העיקרי שבגינו הן ישרדו או לא הוא כמה כרטיסים ימכרו הסרטים שיעשו - זה יוליד קולנוע נוסחתי"

גורם אחר בתעשייה טוען: "מי שיהפוך ללקטור זה לא משרד התרבות, אלא הגורמים הפרטיים. הגופים המסחריים בטלוויזיה. לא בשביל זה יש תמיכה ציבורית. התמיכה הציבורית תפקידה להביא קולות אחרים, סגנונות אחרים, לא רק את הנוסחה הקבועה והמוכרת מראש”. 

הגורם מתאר ימים עגומים מאוד בתעשייה, שחווה כעת משבר גדול נוסף, חרם שקט בצל המלחמה, אחרי שהצליחה להתאושש מהקורונה. "יש אנשים בתעשייה שהדבר הזה מדיר שינה מעיניהם. אנשים בחרדה. כל העולם הגדול הזה שנבנה פה, בתי ספר קולנוע - מה יהיה התפקיד שלהם? לא תהיה שום הצדקה לקיום של בתי הספר. בשביל מה מגדלים פה דור חדש? היוצרות והיוצרים יעזבו את הארץ".  

"הוא רוצה לפתוח את כל התחומים לתמיכה אצל כל הקרנות", אומר גורם נוסף הבקיא בפרטי הרפורמה. "השיטה שהתהוותה במשך שנים, היא שכל קרן מתמחה בתחומים מסוימים וביחד אנחנו פועלים למען קידום כולל של הקולנוע. הקרנות הן לא צינור להעביר דרכו כסף. יש תהליך מקצועי. אם כל גוף יכול לתמוך בכל התחומים, אז מי יתמוך באלה שמביאים פחות ניקוד? הסרטים הקצרים ייפגעו, הקולנוע של הפריפריה ייפגע וקולנוע שהוא יותר חדשני ופחות מוכר כרטיסים ייפגע. זה גם ייקר את כל התהליך, יפגע במערכתיות ובמקצועיות". 

"יש החרגות לקטגוריות השונות - לסרטים דוקומנטריים, לאומנותיים, לאנימציה. יש החרגות שיעזרו גם לנישתיים יותר לקבל ניקוד", אומר זוהר. "אנחנו הולכים לעודד סרטי דוקו, סרטי ביכורים, נשים יוצרות, סרטים שמשקפים את כל הגוונים של החברה הישראלית. רק דבר אחד ישתנה פה - הערך של כמה ישראלים יראו את זה. זה הסיפור". 

יש חרם שקט על ישראל בעולם. להחליש את המוטיבציה של הקרנות להופיע בפסטיבלים בין-לאומיים יכול להיות רעיון מאוד לא טוב. 

"אין ספק שאנחנו רוצים לעזור ולסייע באירוע הזה. יש מגבלות. בסוף אם באירופה החליטו להחרים אותך מסיבה כזאת או אחרת, נורא קשה לשבור חרמות. אנחנו מנסים לעשות הסברה - להראות כמה ישראל היא מדינה יותר טובה ממה שעושים ממנה, יש פה ליברליות מוחלטת, שכל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני לא יודע אם זה יעזור להביא כסף. אני מקווה שהאומנות שלנו תנצח את החרמות. בקאן הרמנו ביתן ישראלי. אנחנו מקווים שמה שינצח זה התוכן. אם יש לנו תוכן ממש טוב, גם בעולם יאהבו אותו". 

מה הסרט הישראלי האחרון שבו צפית? 

"הרבה זמן שלא הייתי בסרט, גם בגלל המצב. הייתי בפרימיירה של 'הילולה'".