"איך שקמנו מהשבעה, אחד הדברים הראשונים שרוי ביקש זה שנבוא לים", אומר ינאי פרישר גוטמן על הבן שלו ושל אמיר ז"ל. "הוא לא ויתר על הים, זה אחד הדברים שהכי אהבנו לעשות כמשפחה. החוף הוא חלק מהחיים שלנו בצורה כל כך משמעותית, שלא יכולנו להישאר כעוסים על הים, למרות הטרגדיה".
ורוי, הבן, נזכר: "זה היה לפני שבע שנים, ביולי. אני בן 11, הטרגדיה קרתה כשהייתי בן 4". אמיר תועד אומר לו באותו היום, מול המצלמה: "לא צריך מצופים כי אי אפשר להיכנס למים לבד, המים פה מאוד סוערים". אין הרבה אנשים שכמעט כל החיים שלהם מתועדים, אפילו הרגעים האחרונים. אבל אמיר פיי גוטמן לא היה כמו כולם.
"אמיר חי 41 שנה, מתוכן בערך 35 מתועדות", מספר ינאי. המצלמה שהייתה שם מגיל 5 ליוותה אותו לאורך השנים גם על הבמות הגדולות, באירועים המאושרים ובשגרת היום-יום, והייתה שם גם על החוף ביום הנורא ההוא. אבל הסיפור שלו הוא בלתי נתפס לא רק בגלל הסוף שלו, אלא בעיקר בגלל מה שקרה לו בדרך. "לא יודע מי כתב את התסריט של הדבר הזה, התסריטאי השתגע", אמר אמיר בשיא הטיפולים למחלת הסרטן.
"יום אחד אני אהיה מפורסם"
"בכל מעבר דירה היו לנו חמישה ארגזים כאלה של 'ארכיון', ככה הוא קרא להם", נזכר ינאי. "מעולם לא פתחתי אותם ותמיד הייתי אומר לו, 'יאללה, מה אתה שומר את הג'אנק הזה, בוא נזרוק את זה'. היה לו הומור שחור כזה לאמיר, והוא היה אומר לי 'כשאני אמות צעיר זה יהיה שווה הרבה כסף'. לפני כמה חודשים פתחתי את זה בפעם הראשונה, ומה לא מצאנו שם: מכתבים שהוא שמר, קטעי יומן מטורפים".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בים, הבן רוי מספר: "הסתכלתי על השירים שהוא עשה עם הלהקה שלו, אני מאוד אוהב את השיר 'יום מעונן'. אנחנו גם היינו מקשיבים לזה הרבה". האבא שמואל נזכר: "הוא תמיד אהב את השואו. כשהוא צולם ב'מעריב לנוער' לא היה מאושר ממנו, ואז הוא אמר, 'אתם תראו, יום אחד אני אהיה מפורסם'".
הזדמנות חייו של אמיר פייגר, הנער מקריית חיים, הגיעה שנה אחרי רצח רבין. בזמן שתחנות הרדיו ניגנו חזור ונגן את 'לבכות לך' ו'האיש ההוא', בעולם החל להתנגן פופ חדש. המפיק דורון (קופי) עציוני נזכר: "להקות הבנים התחילו לפרוח, זה היה ממש תחילתן. ועלה הרעיון לעשות דבר כזה בארץ אז שמים מודעה בעיתון". זה קרה בינואר 1996, ועציוני נזכר: "הוא בלט מהקבוצה בצורה ממגנטת, הוא נקלט בפריים כמו דוגמן שיוצא מתמונה. יחד איתו נבחרו עוד ארבעה".
מייקל הרפז, חבר הלהקה, נזכר: "קראו לנו פרויקט חמש בהתחלה ואז השם עבר לבורדו ולגולדה". אייל דסאו מהלהקה מוסיף: "היה שם מזעזע, קראו לו חם-אש" (נשמע כמו "חמש"). בסוף, הרפז מספר, השם הגיע מכיוון אחר: "חיים שמש נכנס לחדר ואמרתי לו 'מה העניינים חיים, גיב מי א היי פייב' (תן לי כיף). ואז אמרתי - היי פייב, זה השם של הלהקה".
"תלשו לו את העגיל מהאוזן"
אחרי שהופיעו בתוכנית של דודו טופז, השיגעון התחיל: "זה היה מדהים, תחושה ששתינו שני ליטר של משקה קסמים כזה", מספר עידן יסקין, יוצא היי פייב. ומייקל הרפז אומר: "כבשנו את המדינה. מאות של בנות רדפו אחרינו, הן התנפלו עלינו כמו דגי פיראנה. היו דחיפות ושריטות, תלשו לאמיר את העגיל מהאוזן, את המכנסיים שלו קרעו". שמואל, האבא, משחזר: "היו כאלה שעשו לעצמן ממש חריטה של השם שלו על היד". אמיר עצמו סיפר: "ילדות היו פותחות לי את התריסים בשבע בבוקר לפני בית הספר".
מהרגע הראשון היה ברור שאמיר הוא הכוכב, מה שפחות מצא חן בעיני חברי הלהקה. "ברור שהיו אגואים", מודה דסאו. "למה השיר הזה יוצא קודם? מי עומד ראשון על הבמה? למה, נגיד, אמיר לובש חולצה לבנה וכולנו בשחור? וזה הפריע לנו".
הריב בלהקה: "נשמע כמו הומו"
והפיצוץ הראשון לא איחר לבוא: "השתתפנו בתוכנית של דן שילון. הד ארצי החליטו שאמיר יהיה מי שיישב במעגל", נזכר יסקין, "ואז חלק מהאנשים בלהקה אמרו 'אבל אתה נשמע כמו הומו ואז יגידו שאנחנו "להקה של הומואים", גם ככה אומרים עלינו שאנחנו הומואים'. זה היה המשבר הגדול הראשון שהיה בלהקה".
מעבר לתחרות על קדמת הבמה היה גם את העניין הזה - ארבעת הבנים, סטרייטים כולם, חששו שהחצנת הזהות המינית של אמיר תפגע בדימוי של הלהקה. "אמיר לא היה בארון בלהקה", מספר דסאו, ויסקין מציין: "המשפחה של אמיר ידעה, החברים של אמיר ידעו, אבל בחוץ, בתקשורת, גם העיתונאים שידעו אז לא דיברו על זה. חלק מחברי הלהקה ביקשו ממנו שיפסיק ללכת למועדוני גייז כי חס וחלילה, אם יראה אותך עיתונאי אז ישימו את זה בעיתון ואז 'גמרת על הקריירה של הלהקה'. איך אפשר להגיד לבן-אדם 'אל תהיה אתה, תהיה מישהו אחר?'"
את הרגעים האלה תיעד אמיר ביומן שלו, שנמצא גם הוא בערמות הארכיון. "דסאו מזלזל בי, (אייל) שחר רואה בי הומו עדיין וכל מה שנלווה לזה, ומייקל לא נותן לי את מה שהיה נותן לחבר טוב אחר. קשה לי שהלהקה לא מפרגנת לי", כתב.
בסדרה החדשה על חייו, "אמיר פרישר גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ", המשודרת ביס ובסטינג פלוס, נתנו חיים לא רק לקלטות, אלא גם לקטעי היומן. "הרעיון היה כן גם לשמוע אותו מספר, והחלטנו שאולי נבדוק את האפשרות של ה-AI (בינה מלאכותית)", אומרת ציפי ביידר, במאית הסדרה. "הבחור שבעצם עובד ב-AI, ישי רזיאל, הקריא את המכתבים ששלחנו לו, והכניס אותם לתוכנה של ה-AI שממנה הוא הצליח להפיק את הקול של אמיר".
המכות, הפירוק וההצעה ששינתה הכול
עידן יסקין חושף את המחלוקות שהידרדרו בתוך הלהקה: "יום אחד התחלנו דחיפות וצעקות וקללות, וזה הגיע למכות. אמרתי, או-קיי, זהו, הלהקה גמורה". הראשון להישבר היה מייקל הרפז, שעזב את הלהקה ב-1999. הם ניסו להמשיך בפורמט היי פור, אבל זה לא עבד, והרביעייה הגיעה להחלטה – מתפרקים. "מי שרואה את הופעות הפסטיגל השנה בעצם רואה אותנו מופיעים די בפעם האחרונה", אמר אז גוטמן. חברתו הקרובה גלית (גלה) אומרת בדיעבד: "כשהלהקה התפרקה לאמיר הייתה גם איזושהי אנחת רווחה - הינה אני מחליט בשביל עצמי, אני ציפור חופשייה".
אמיר היה בטוח שיצליח לשחזר את הימים הגדולים של היי פייב בקריירת סולו. אבל המציאות הייתה זוהרת הרבה פחות, והוא מצא עצמו מופיע בהצגות ילדים – עד שקיבל את ההצעה ל"מרי לו". יעל בר זוהר, ששיחקה איתו, נזכרת: "300 הצגות או משהו, ערב-ערב, הצלחה מטורפת. הייתי מאוהבת בו. כל כך אהבנו אחד את השנייה, והיינו שם בשיא ממש כמו השיר 'האוהבים הצעירים', היינו בכזאת איפוריה. התנשקנו - אין לתאר את זה בכלל, כמו משוגעים. אתה יודע, בתיאטרון אתה מסמן נשיקה, אתה לא מתנשק – אנחנו מתנשקים ונותנים הכול, לא יודעים שיש אפילו אופציה שלא".
ב"מרי לו" גם פגש את מיכל אמדורסקי, מי שתהפוך לחברת הנפש שלו. "אני ואמיר היינו בסוג של זוגיות ללא האינטימיות", היא מספרת. "הוא יצא עם בנות ואני נגעלתי מזה, אמרתי לו: 'מה הקשר? מה אתה יוצא עם בנות?' ואני זוכרת שבאיזשהו שלב אני איבדתי סבלנות. אני אמרתי, או-קיי, 'יאללה, נגמר הסרט, אנחנו עכשיו משנים את כל זה, אתה יוצא מהארון ויהי מה".
"ידע שהוא רוצה להיות אבא"
אבל הייתה זאת הפגישה עם ינאי פרישר, אז ברמן ודוגמן, שתשנה את חייו ותעניק לו בית. "ישבנו במרפסת ממש על הרחוב ועבר רכב ונעמד בצומת והנהג צעק לו: 'אמיר, יא הומו!', זה היה הרגע המכונן בדייט, כי בעצם בזווית העין שלו ראיתי את אמיר", מסביר ינאי.
אז הרגיש שלם מספיק לצאת אל האור מול כולם - היה מהאומנים הראשונים שיצאו מהארון ועשה את זה בגדול. "זה דגל, זה סטייטמנט וזה ניצחון שלך, שניצחת את עצמך", אומרת אמדורסקי. "שום דבר לא ריגש אותי כמו העובדה שהפכתי לאבא", סיפר גוטמן אחרי שרוי נולד, ואימו שרה נזכרת: "התחבקנו, התנשקנו, בכינו, אמר לי 'אימא, הבטחתי לך, הינה יש לך נכד". ינאי נזכר: "אמיר היה אבא מדהים. הוא ידע את זה כנראה מהיום שהוא נולד שהוא רוצה להיות אבא. הוא טיפל בו ושר לו וצחק איתו, התרגש ממנו".
כשהוא בתקופה המאושרת בחייו עם משפחה משלו וקריירה משגשגת כבמאי תיאטרון, הוא מחליט להתפייס עם העבר – ולאחד את היי פייב. "באיזשהו מקום הוא חשב שזה יכול לייצר איזשהו תיקון, מההתחלה הוא הבין שהוא עשה טעות", אומר ינאי פרישר. יסקין מודה: "חרא נשאר חרא. לפעמים הוא צף, לפעמים הוא שוקע, אבל חרא נשאר חרא". ודסאו מסכים: "ויכוחים על כסף, ויכוחים על השקעה, על מי מגיע – 'מה, אתה עושה לי טובה?', כל מיני דברים כאלה".
"נתן הוראה שהם לא יהיו בהלוויה"
אבל זה לא הסתכם בכך. "תוך כדי החזרות אמיר מתחיל להתלונן על כאבים ברגליים, בשרירים, כואב לו. אמרנו: 'טוב, בכל זאת, אתה לא ילד'", אומר דסאו. בהמשך הוא התקשר להודיע לינאי שהוא לא מרגיש טוב – ונפל במדרגות. "הוא הלך לאיכילוב כי זה היה הכי קרוב, ושם מתחיל הסיוט הגדול שלנו", מצהיר ינאי. "התחילו סדרות הבדיקות ואף אחד לא ידע לתת תשובה - מה יש לו?", אומרת שרה, אימו של אמיר.
כשהם בשיא החזרות חברי הלהקה לא הבינו מה קורה, היו בטוחים שהוא מנסה להתחמק מהאיחוד. "הייתה לנו קבוצה של הלהקה, קראנו לה 'בלי אמיר'", מספר דסאו. "היינו בה ארבעתנו ולא הבנו, ודיברנו". ואמדורסקי מספרת מה קרה לאחר שהבין שמדברים מאחורי גבו: "זה הפיל אותו עוד יותר. הוא כבר הכין את ההלוויה שלו והוא נתן הוראה שהם לא יהיו בהלוויה".
ההופעה בוטלה, בזמן שגוטמן נשאר מאושפז – והרופאה מספרת לו ש"מדובר במחלה אגרסיבית, לימפומה". הוא שאל על סיכויי ההחלמה, ונענה: "ההערכה היא שמדברים על 50-40%". לפי ינאי, "הטיפולים האלה לקחו לאמיר את מה שתמיד היה שם מבחינתו, וזה איך שהוא היה נראה". במאי 2016 סיפר גוטמן: "רוב הזמן, כשאתה שוכב ואתה עם המחשבות שלך, אז הרבה מזה מופנה ל'מה תעשה אחרת כש...' ואני מקווה שאני אזכה בהזדמנות הזאת כדי ליישם".
בעיצומם של הטיפולים הקשים, ינאי מתעקש לקבל חוות דעת שנייה ממומחה בארצות הברית. הרופאה עדכנה ש"זו יכולה להיות גם תגובה לתרופה, תהליך תגובתי אוטו-אימוני, אבל לדעתי זו לימפומה". למרות ההתעקשות של הרופאה באיכילוב, ינאי ואמיר מחליטים לנסוע לניו יורק בעקבות חוות הדעת החדשה: "קיבלנו שם את התשובה הנוספת שאומרת שזה לא (סרטן)".
"אבא בריא, נלך ביחד לים"
במפגש המרגש עם רוי הקטן בנתב"ג, אמיר סיפר לו כי בכה "כי אנחנו מאושרים, כי אבא בריא. אנחנו נלך ביחד לים". לינאי אמר: "תרשום את 22.7 בתור יום ההולדת החדש שלי". למרות ההשלכות של טיפולי הכימו, שלדבריו "הרגו לו את הרגליים", אמיר לא וויתר לעצמו - ובנה מחדש את אמיר של פעם: העריך כל דקה, כל יום, כל שבוע בהזדמנות השנייה שקיבל.
ב-21 ביולי 2017 הוא חגג שנה להחלמה בים. "אווירה, אנשים מאושרים ואמיר שמח, אני לא ראיתי אותו ככה מחייך", נזכרים חבריו. ולמצלמה אמר באותו יום: "טוהרה של יום שישי וכאבי תופת ברגליים בגלל שהמים הם כל כך קשים לשליטה כשאין לך רגליים, שזה מטורף".
לחברים אמר בקבלת השבת בים: "עם הרבה מכם לא התחבקתי המון זמן, זה כיף שאנחנו חיים לעשות את זה". ינאי מסביר: "הוא כאילו זכה להגיד לכל אחד כמה הוא אוהב ומודה לו, זה היה רגע קסום". אמיר איחל לעצמו ולינאי: "אני מאחל לנו שנחגוג פה עוד הרבה שנים ב-22 ביולי, כל שנה מחדש, את זה שקיבלנו חיים חדשים במתנה. תחיו כאילו אין מחר!".
"מה, הוא טובע?"
בסדרת הדוקו ינאי משחזר את היום האחרון: "באותו לילה הוא נרדם על ערסל. רוי לא רצה לבוא, ולא יודע, אני הרגשתי כאילו שאני חייב אותו. הצלחתי לשכנע אותו שיביאו אותו לים ואז הוא בא, נתן נשיקה לאמיר". אמדורסקי מספרת: "ואז אני מסתכלת ישר ואני רואה את שחר (אחייניתו) עם אמיר יד ביד, הולכים לכיוון המים. ואני מסתכלת ישר ואמיר ושחר פתאום ב'פיזדה לוך' ואני רואה את אמיר עושה ככה, אני עושה לו שלום וזה הכול בשניות. מה, הוא טובע?"
אייל פרי, אחיו, נזכר: "אני רואה את אמיר במים, ואני רואה את שחר, הבת שלי לידו. אני שומע את שחר צועקת. פתאום עובר גלשן, הוא אומר לי: 'תצא החוצה לפני שגם אותך אני אצטרך להוציא'. באיזשהו שלב, אני רואה את הגולש על הגלשן ושחר עליו, על הגב, מתקדמים וטיפה חוזרים, ומתקדמים וחוזרים. אני רואה את הבהלה שלה".
וינאי מסביר: "אמיר החזיק את שחר על הכתפיים שלו, מעל הגלים. הראש שלו היה מתחת למים והיא הייתה מעל המים כאילו הוא אמר 'אם אני לא מציל את הילדה הזאת, אני מת בעצמי'". אייל האח מוסיף: "אחר כך שחר סיפרה שאמיר אמר לה 'תגידי לכולם שאני אוהב אותם' ומסר אותה".
"רגע שאני לא אשכח לעולם"
יום לאחר מכן התבקשה המשפחה לתת אישור לניתוק ממכשור ההחייאה. "ביקשתי שישמור עלינו", נזכרת האם שרה בדמעות. בהלוויה אמר ינאי: "אתה הכול בשבילי. אני אגשים לך את כל החלומות ורוי אף פעם לא יהיה לבד". וכעת הוא מספר: "חזרתי הביתה, אספתי את רוי וסיפרתי לו שהרופאים לא הצליחו להציל את אבא והוא בכה בטירוף. זה רגע שאני לא אשכח לעולם".
אייל דסאו מספר: "קיבלתי הודעה, לא משנה ממי כי זה לא רלוונטי, שאסור לי לבוא להלוויה. הוא לא רצה שמייקל, שחר ואני נבוא. אבל בלילה שחר, אשתי ואני נסענו לבית הקברות, מייקל היה בחו"ל, העלינו אותו בפייס טיים".
ושוב בים, ינאי אומר: "כשאתה חווה טרגדיה בסדר גודל כזה, אני חושב שכל אחד צריך למצוא את הכוח להמשיך. הוא (רוי) היה הכוח להמשיך שלי. הוא דחף אותי גם לזוגיות חדשה, נכון? אתה מאוד רצית. זה שאני בזוגיות אחרת, זה לא אומר ששכחתי את הזוגיות שהייתה. אמיר איתנו כל יום. השירים שלו איתנו, התמונות שלו. זה חלק מהקיום שלנו". ורוי מסכים ומוסיף: "אני מתגעגע לאבא שלי ואני בחיים לא אשכח אותו. החיים שלי מדהימים ותמיד צריך לקום ולהמשיך, גם אם קצת קשה".
תחקיר: מעין נווה.
הסדרה התיעודית "אמיר פרישר גוטמן: חייו ומותו של כוכב פופ" משודרת ב-yes ובסטינג פלוס.