חיים באר, שלח היום (רביעי) מכתב להורים שכולים ובו התנצל על כך שאמר בשיחה עם רוני קובן בשבוע שעבר, שלא טעה כשאמר בעבר שבני הציונות הדתית הם "סרטן באומה".
"לפני שלוש-ארבע שנים השתלחתי בציונות הדתית ואמרתי שהם סרטן באומה", אמר והוסיף: "הם הפכו להיות מגידול שפיר לגידול ממאיר וכשאני אמרת זה אני חטפתי. אני אז התנצלתי כי אנשים נפגעו, אבל תסתכלו היום ותראו מה קורה לנו, ותבינו שאני צדקתי".
"בצערי, ביגוני ובחרדה הנוראה שמא האירוע אינו רק מה שהוא עצמו, אלא שמא הוא גם מבשר חלילה את קץ חלום קיומו של הבית השלישי, התחלתי לחרף ולגדף במהלך החיפוש אחר אשמים שבהם נוכל לתלות את הקולר למה שארע לנו", כתב באר. "כמי שראשית חינוכו בבית גידולה של הציונות הדתית, כאבתי מאז מלחמת ששת הימים על השינוי הדרמטי, ובעיניי הטרגי, שתנועה זו עברה. הייתה לי ציפייה מהציונות הדתית שתהיה גשר בינינו לבין האוצר היהודי הגדול, שתהיה מורה דרך, שתהיה מרכז רוחני. כל חיי אני סבור כי בלעדי קיומה של הציונות הדתית אין כל הצדקה לקיום של חברה ישראלית חילונית שניתקה עצמה ביודעין מהבסיס-אם היהודי שלה".
באר הוסיף על הדיון בעניין: "החשבון צריך להיעשות באחריות, במתינות, מתוך הקשבה הדדית, מתוך דו שיח ולא בסיסמאות, בהטחת אשמה ובבוטות. זהו דיון שצריך להיות נתון בידי אנשי דעת ותרבות, על ידי הוגי דעות ומחנכים ולא על ידי אנשי פוליטיקה, בוודאי אחראיים ומיושבי-דעת מאלו של היום, יתר על כן הוא חייב להידחות לימים פחות כואבים".
"כאן אני מודה ומתוודה שחטאתי, שעוויתי, שפשעתי. הדברים בשמי שנאמרו במפגש סגור ושמתרוצצים ברשתות ומושמעים מפיהם של מעצבי דעת קהל ועיתונאים אומנם נערכו ושובשו והותאמו לצורכי ההתנגחות, ואם יורשה לי לומר 'עשו עליי סיבוב', אבל לא בזה העניין, אלא באמירה הפשוטה והישירה שאני מצטער בכל ליבי הן על הדברים והן על חלקי הדברים שלא היו צריכים להיאמר ובוודאי שלא בדרך שנאמרו. במיוחד אני מצר וכואב ודואב וגם לא ישן בלילות על הכאב והצער והיגון שהוספתי על יגונם של ההורים השכולים בני הציונות הדתית שבניהם נפלו בחזית. מהם ומהלוחמים הממשיכים להילחם אני מבקש סליחה ומחילה ומקווה שיקיים בי 'מודה ועוזב ירוחם'".