זיו קורן רגיל להיות מאחורי המצלמה, אבל בשבעה באוקטובר הוא גם היה מולה. הצלם הדוקומנטרי תיעד במסגרת פרק המלחמה המיוחד ששודר ב"מחוברים" ועלה ב-HOT את המראות הקשים בדרום, ואף נקלע לתקרית ירי מול מחבלי חמאס. בשיחה עם חיים אתגר, חזר קורן אל אותם הרגעים. "זה מה שאני עושה שלושים שנה. בסוף זה מה שאני יודע לעשות ואני ממשיך לתפעל את המצלמות גם באירוע ירי קשוח. אמנם בפרק זה נראה קטע קטן אבל אלו היו 20 דקות ארוכות מאוד מההיתקלות במחבלים", אמר.
חשבת שאולי מהמצב הזה לא תצא בחיים?
"זה לא שזה לא עבר לי בראש. צריך לזכור שאנחנו נתקלים במחבלים כשאנחנו עוצרים את הרכבים בצד בשביל לצלם שורה של מכוניות והרבה גופות שהיו על הכביש. לא היה רחוק שהיינו מסיימים את האירוע כמו שאר הגופות שהיו מוטלות בכניסה לשדרות".
תיעדת הרבה זירות, זו הקשה ביותר?
"היא הקשה ביותר בלי שום צורך בהשוואה מאחר וזה מעשה ידי אדם, אם אפשר לקרוא להם אדם. זה אפילו לא חיות, כי החיה הורגת כשהיא רעבה או מותקפת. הם פשוט מפלצות, אין דרך אחרת להסביר את האירוע הזה. הייתי באירועים, אבל זה לא בר השוואה. כשזה אסון טבע אין את מי להאשים, וזה אחד האירועים הקשים שחיווינו מקום המדינה".
זה משאיר צלקת?
"ברמה האישית, אני מצולק לגמרי כמו הרבה מאוד מתושבי מדינת ישראל. צריך לחשוב על כל החבר'ה של זק"א, על הלוחמים בעזה, על הרופאים שמטפלים, על האנשים שהגיעו להגיש עזרה ביישובים. שורת המצולקים כל כך גדולה, ואני אחד מרבים. באופן טבעי יש תחושה שכאשר יש מצלמה מול הפנים אז אני מנותק מהסיטואציה - זה ממש לא נכון. כשאני נמצא בזירה יש גם קולות, מראות וריחות. אתה חווה חוויה קיצונית, וזה הולך איתי מן הסתם".
איך זה היה לצלם את עצמך בזמן שיש התרחשות עיתונאית כל כך דרמטית סביבך?
"המצלמה של 'מחוברים' התלוותה אליי, לא יצאתי לצלם שום דבר במיוחד. ברגע שהבנו שאנחנו נכנסים לאירוע ירי, הנחתי את מצלמת הווידאו והמשכתי לעבוד, התעלמתי מהנוכחות שלה. אני מחבר את מצלמת הווידאו למצלמת הפילם ורץ איתה לאורך האירועים שאני מצלם. אני לא מרגיש שאני מקריב, פשוט מכניס את הצופה לתוך חוויית האירוע שלי בזמן שאני מצלם".
ליווית את מייה שם ברגעים רגשיים מורכבים. איתה, אתה צלם בתפקיד או בן אדם?
"אתה חווה חוויה רגשית עמוקה כמו כל אזרחי מדינת ישראל. בחלק מהפרויקטים הדוקומנטריים שאני עושה יש מקומות שבהם אני מנסה לייצר עומק משמעותי יותר בתוך העשייה והפרויקט עם מייה הוא דוגמה מצוינת. היא נכנסה לי ללב, פשוט ילדה מהממת. נוצר קשר, אני מגיע בכל יום, זו לא כתבת חדשות שנשלחתי לעשות מספר צילומים וחוזר למערכת. זה מתפרס על שבועות, כשאני מגיע לבית החולים ולביתה, עד לרמת אינטימיות כזו שהיא מאפשרת לי לצלם בתוך חדר הניתוח".
מה למדת עליה?
"היא ילדה מהממת. מייה והמשפחה כולה פשוט נכנסו לי ללב. אנחנו עדיין בקשר ואני ממשיך ללוות סיפורים נוספים בבית החולים, ותמיד זה משולב בלבקר גם את מייה והמשפחה. השאיפה שלי היא לבנות גוף עבודה שיהיה לדורות הבאים, להשאיר איזה מסמך ויזואלי על כל התקופה הזו".