בפאב קטן בתל אביב התכנסו בשבוע שעבר עשרות צעירים - וברי סחרוף אחד. לכאורה עוד ערב של מוסיקה טובה ובירה קרה, בעוד פתיחה של בר תל-אביבי. אבל זה לא היה עוד בר, וגם לא ממש תל-אביבי. ה"גרין פאב" היה מוסד ותיק ואהוב בניר עם, אי של שפיות, חמש דקות מעזה. "זה מרגיש קצת מוזר, אנחנו אומנם פה בתל אביב, אבל הלב עשרות קילומטרים מפה, בקיבוץ ניר עם", שיתף מבורך, בעלי של הבר.
הפאב, שהוקם לפני 21 שנה במה שהיה פעם המקלחות המשותפות של קיבוץ ניר עם, היה מוסד מקומי שבו התערבבו יחד מוזיקה ואלכוהול, קיבוצניקים ועירוניים, אהבות ומסיבות. "זה הפך לבית למלא אנשים מכל האזור, מכפר עזה, מבארי, מניר עם, משדרות. זה היה קיבוץ בתוך קיבוץ", סיפר מבורך. "שישי בערב, אם לא הזמנת מקום, תסתובב ותלך, אין שולחן פנוי", ציינה ליבנת רופמן, עובדת הפאב. "אני חושבת שהמקום הזה לימד אותי תרבות של פאב, מה זה להגיע לבר לבד, ואולי לא תמיד במצב הרוח הכי טוב, ותמיד יהיה מי שישב איתי, תמיד יהיה מי שידבר איתי, תמיד אני אפגוש מישהו מוכר. יש בזה קסם אנושי אחר", העידה הברמנית ולרי דבורקין.
כעת, חזרו העובדים לפאב בניר עם, המקום בו הכל התחיל. "עצוב לראות ככה את המקום. זה מקום מלא שמחת חיים, מקום בועט, ופתאום נראה פה לא טוב", אמר מבורך מול ההרס בפאב. "בשבילי כל כיסא מסמל בן-אדם, וזה מלא אנשים שלא איתנו, או אנשים שעכשיו באיזו דירה או באיזו מנהרה בעזה. אנשים, לקוחות, עובדים שלי שנרצחו".
זו הפעם הראשונה שהם חוזרים ל"גרין פאב" בקיבוץ מאז 7 באוקטובר, למקום שהיה הבית השני של ירדן, ולריה, לבנת, אביר ואיתי, ואף אחד מהם לא יכול לשכוח את הפעם האחרונה שהיו פה - ב-6 באוקטובר, במסיבת יום ההולדת של יובל סולומון.
המסיבה האחרונה
ליובל, בן בית ב"גרין פאב", היה ברור שזה המקום שבו יחגוג את יום הולדתו ה-29. "אמרנו לו, 'הפאב שלך, תעשה מה שאתה רוצה'", נזכר מבורך. "כולם היו יפהפיים, כולם היו לבושים טוב, מבסוטים על החיים שלהם, מחויכים. שתו, נהנו, נשנשו. זו הייתה המסיבה האחרונה", ציין אביר טובי, שעבד במקום. "קראנו לזה יום הולדת, היום קוראים לזה מסיבת פרידה", הוסיף מבורך. "לא רק ממנו, היו שם אנשים שחטופים היום בעזה".
התאומים גלי וזיו ברמן, גם הם פרצופים מוכרים בפאב, בילו כאן ביום ההולדת של יובל. בבוקר למחרת, השניים בני ה-26 ייחטפו מביתם בכפר עזה; כבר שלושה חודשים שהם שם. גם אמילי תהילה דמארי הייתה במסיבה, ונחטפה. יובל, שחגג עד אמצע הלילה, חזר הביתה לכפר עזה, וכמה שעות אחר כך - נרצח.
לדברי עובדי הפאב,יובל נהג לפקוד את הפאב מדי יום והיה עבורם הרבה יותר מלקוח קבוע. "אין פינה שלא מזכירה את יובל, שהיה הרבה יותר מלקוח קבוע", אומרת דבורקין. "הוא לא עבד פה, אבל זה הרגיש כאילו הוא מנהל את המשמרת. הוא היה עוזר לנו, כל הזמן. 'תקשיב, חסר עובדים, חסר עובדים, אני נכנס. מה שצריך'. הוא היה חבר נורא טוב של כל הצוות ושל כל האנשים שבאו לפה", הוסיף מבורך.
ירדן טל, עובדת הפאב ובת זוגו של יובל ז"ל, הייתה זו שדיברה איתו גם ברגעיו האחרונים, כשהיה בממ"ד בכפר עזה. "ביום ההולדת של יובל הייתי במסיבה. אני האחרונה שסגרה את הפאב, ויובל ממש רצה שאני אבוא לישון אצלו, והחלטתי שלא. אמרתי שלא אעיר אותו מוקדם בבוקר עם הכלבה וכל הבלגן. נעשה את זה בהזדמנות אחרת", היא משחזרת. "אחרי שעתיים התעוררתי מבומים מטורפים. ובאמת חיכתה לי שם הודעה: 'קחי את עצמך, כנסו לממ"ד, תסגרי את הדלת'. במשך כל ארבע השעות הראשונות אני בשיחות איתו. מנסה להרגיע אותו, שהוא ינשום. זה היה מאוד מפחיד".
"בשעה עשר בערך הוא כותב לי: 'ירדן, ירו בי'", היא המשיכה. "נכנס אליו מחבל, הוא היה בממ"ד עם סכין. והמחבל נכנס, אז יובל קפץ עליו ודקר אותו בראש. במאבק המחבל שחרר כדור וזה שרט לו את הרגל. הוא צילם לי את זה וראיתי שבאמת אין דימום, וזה היה ממש שריטה ואז נרגעתי ואמרתי, יופי, יהיה בסדר, זה נגמר, תודה לאל שאתה חכם והבאת איתך את הסכין ושאתה גיבור, שאתה אמיץ". אלא שאחרי שעה שוב נכנסו המחבלים לממ"ד בו שהה יובל. "הוא כתב לי שהם אצלו שוב. 'אוהב. ביי'. ואז הוא הפסיק לענות".
"דמיינתי שאני יורד במדרגות, וזה דור שיורד במדרגות, והוא לא איתנו, מכניס שמחה", תיאר מבורך. לא רק את דור רידר הוא רואה, אלא גם את עמית מן, הפרמדיקית מבארי שנהגה לשיר פה בבמה הפתוחה, או את זיו שפירא מהקיבוץ, ששער הברזל של ה"גרין פאב" הוא מעשה ידיו. מדמיין את רינת וחן עם ארבעת הילדים בארוחה המשפחתית, מתקשה להאמין שההורים ושניים מהבנים נרצחו.
"גרין פאב", פינת תל אביב
300 חברי קיבוץ ניר עם פונו ברובם למלון הרודס בתל אביב. "פעם היינו מתראים בקלנועיות, היום אנחנו מתראים במעליות", סיפר מבורך על המציאות החדשה. רחלי אמסלם, מנכ"לית הרודס תל אביב מרשת פתאל, הרגישה שחברי הקיבוץ המתארחים במלון מתגעגעים לפינה המיוחדת שלהם בניר עם. "נפגשנו באחד הימים הראשונים בלילה והם שיתפו אותי על הפאב שלהם", סיפרה. "זה נגע לי ממש. חייגתי לדוד פתאל והוא אמר לי 'קדימה, תחפשי פתרון'. אמרתי להם 'בואו נביא את הבר לפה. נפתח פה את הגרין פאב'".
ה"גרין פאב" נפתח בצמוד למלון, והבעלים עבדו במרץ כדי להחזיר פיסה מניר עם לתושבי הקיבוץ המפונים. אומנם הפאב בתל אביב לא גדול כמו שהיה בקיבוץ, אך זה לא מונע מההתרגשות לבקוע מחברי הקיבוץ. "הוא יכיל את הכמות שנוכל לארח עם חיוך גדול ועם לב רחב", אמר מבורך. "שטח לא גדול, אבל עם המון המון רגש".
חברת CBC נרתמה וביקשה לסייע ל"גרין פאב" בהקמת הבר בתל אביב. אורן אברהם, מפיק מטעם החברה, סיפר: "בזמן שבנינו את המקום, תושבי ניר עם עברו וראו שקורה משהו, וכשהם נכנסו, זה ישר חימם להם את הלב. הם הרגישו בית, הם הרגישו משהו שהם מזהים, ישר אמרו, וואי, 'גרין פאב'. תחשוב שאני מביא לך את הסמל של ניר עם, את ה'גרין פאב'. נכון, אתה לא שם וזה חסר לנו, ואין את השדות הירוקים, אבל יש את הסמל הזה שהוא בשנייה, לשנייה מחזיר אותי רגע הביתה".