מתחילת המלחמה סטטיק נמצא בדרכים - מבסיס לבסיס, מבית חולים לבית חולים, מיישוב אחד של מפונים למשנהו, במטרה להעלות את המורל בארץ באמצעות שיריו. הוא משחזר מה גרם לו לפתוח בביקורים ובהופעות ברחבי הארץ: "לקח לי הרבה שעות להבין מה סדר הגודל של מה שקורה, אבל היה ברור שזה מאוד-מאוד קיצוני ושזה הולך להיות נוראי. כמה ימים אחרי זה, כשגיוס המילואים התחיל להיות רציני יותר, התחלנו את כל הסיבובים שלנו".
בצל הפגיעה המורלית הקשה, סטטיק נשאל כיצד הוא מצליח לגייס את הכוחות ולהופיע בתדירות כה גבוהה. "זו ההגנה הטבעית שלי על עצמי. הסיבה שהשירים שלי הם שמחים היא כי אני משתדל להיות אדם שמח כמה שאני יכול, ולאנשים שאני פוגש בימים אלה זה חשוב", הוא משתף. "זו לא הנאה מהמקצוע, זו השליחות של המקצוע".
מבסיס של חיל הים לאחר, סטטיק מתבקש לשמור על אופטימיות המלווה את ההופעות שלו. אלא שכאשר מופץ הסרטון של הג'יהאד האיסלאמי שבו נראה יגיל יעקב בן ה-13 שנחטף, הבעת פניו פתאום משתנה. "זה נוראי. כשהסרטון הזה שוחרר, הייתי על במה מול חיילים ושרתי 'רונדלים'", הוא נזכר. "כשאתה רואה סרטון כזה, זה קורע לך את הלב - אתה מבין שכמה שאתה חושב שאתה עוזר, אתה לא באמת עוזר. זה מאוד קשה".
אולם במהרה הוא נאלץ להסית את העצב הצידה, כי לפניו צפוי ביקור של מפונים. "עכשיו אני צריך להתעשת מהעובדה שראיתי ילד בן 13 עם שקיות מתחת לעיניים מדבר בפחד. כנראה יש כמה מחבלי ג'יהאד שמאיימים עליו. עכשיו אני אצטרך להסתכל לילד שהיה צריך לפנות את הבית שלו, ואני צריך להגיד לו שהכול יהיה בסדר ולשמח אותו", הוא אומר. "עם ישראל בתמצית. זה מרגיש מעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות".
מה שגורם לו להמשיך במסעו הוא השמחה הניכרת בפניהם של האנשים שאותם הוא פוגש. "אני מרגיש שאלה האנשים שבאמת קשה להם לשמוח, אבל בסוף הם גם שמחו", הוא אומר. זה עוד ניצחון קטן למדינת ישראל, שאנשים כאלה שמחים בתקופה כזאת. אני יודע שיש לנו עם שכולם שונים, וכולם הכי חכמים וכולם הכי צודקים, אבל בשעה שצריך אותנו, אנחנו כולם בשביל כולם וזה משהו שאי אפשר למצוא בשום עם בעולם, ואנחנו ננצח".