בימים אלה דואגת תקוה גדעון לאחיה הצעיר, שהוקפץ למילואים לפני 41 יום. "הוא בן 29 ומבחינתי הוא תינוק", היא מספרת, ונזכרת בפחד הממשי שמלווה אותה יום-יום. "כשפרסמו שחמישה חיילים נהרגו התקשרתי אליו והוא לא ענה, הפלאפון שלו היה כבוי, והתחלתי לאכול סרטים. ואז פורסמו שמות הנופלים ועברתי עליהם שם-שם, וכאב לי הלב אבל הבנתי שאחי לא שם. אחרי שלושה ימים הוא התקשר ואמר שהכל בסדר. עברתי טרגדיות בחיים שלי, יש לי דוד שנרצח, בן דוד שנהרג בתאונת דרכים, חוויתי משברים, אבל שום דבר לא הכין אותי ל-7 באוקטובר. בפעם הראשונה בחיים שלי חטפתי התקף חרדה אחרי התקף חרדה, לקחתי כדורי הרגעה, והייתי לבד. הרגשתי שאני מתה, בחיים לא חוויתי תחושה כזו".
במשך שלושה ימים היא לא יצאה מדירתה שביפו. "לא אכלתי, לא התקלחתי, לא ישנתי. אחרי שלושה ימים ירדתי לקנות משהו למטה, ופשוט התמוטטתי ברחוב. אני לא זוכרת בדיוק מה קרה, פשוט מצאתי את עצמי יושבת על כיסא וכבר הביאו לי תה ועוגה. כמה ימים מאוחר יותר השכנה סיפרה לי השכנה שפשוט נפלתי ברחוב והם עזרו לי והרימו אותי, עד שהתאפסתי. באותו הרגע הבנתי שאני לא יכולה להישאב לתוך המקום הזה של העצב וחוסר האונים".
אז מה עשית?
"שלחתי הודעה למפקד שלי שאני רוצה להתגייס, אבל הוא כתב לי שמגייסים רק את מי שחיוני. החלטתי לעזור בדרכים אחרות והתחלתי לחרוש את הארץ. החיבוק של אנשים, לבוא, לדבר, לשמוע סיפורים, זה ממלא אותי מאוד. המלחמה שינתה אותי, אני לוקחת את המצב יותר ברצינות, אפילו בפעולות הקטנות של היום-יום. התחלתי לעשות הליכות יומיות, כי אמרתי לעצמי שאני אפילו לא יכולה לרוץ – ובואי נגיד שאת צריכה לדעת לרוץ".
מה אתם רבים עכשיו
רוב הריאיון הזה התקיים לפני המלחמה, לרגל עליית הסדרה "משמר הגבול" שבה משחקת גדעון (35). בין היתר התייחסה אז גדעון למצב הפוליטי הקשה במדינה, ואמרה את הדברים האלה, שהיום מקבלים משנה תוקף מצמרר: "אני מרגישה כאילו גם השמאל וגם הימין שכחו לגמרי שיש לנו מדינה בגלל שניסו להשמיד אותנו. בגלל שאנחנו מדינה חזקה עם צבא חזק, כולם שכחו שהמקום הזה נוצר מתוך הישרדות ביחד, שכחו שמה שמשותף לנו זו המדינה היהודית והבית שלנו. אז מה אתם רבים עכשיו אחד עם השני כשיש את האיום האיראני וכשקורים דברים בעולם?".
גם היום, אחרי שהנבואה התממשה, שומרת גדעון על אותו מסר של אחדות. "אני מאמינה שייקח הרבה זמן להרים את הראש, אבל אפשר לצאת מזה", היא אומרת. "למרות שניסו לפלג בינינו, פתאום כולם מתגייסים: חרדים, דתיים, הטייסים שקראו להם אנרכיסטים, כולם בשטח. זה נותן לי המון תקווה. מפה חייב להגיע שינוי, עם כמה שזה עצוב".
נצליח לשמור על האחדות גם ב"יום שאחרי"?
"אני רוצה להיות אופטימית ולהגיד שכן, אבל כבר עכשיו אנשים רבים על ימין ושמאל, ואני לא מבינה איך אפשר לריב על זה, כי כשהגיע האויב שלנו הוא לא הסתכל לא על ימין ולא על שמאל, לא על שחור ולא על לבן. נצטרך למצוא את הדרך לחיות פה בשלום, גם אם אנחנו לא חושבים אותו הדבר, כי תמיד היינו ותמיד נהיה עם נרדף ואין לנו מקום אחר. אין לנו לאן ללכת".
איך את מרגישה ביפו בימים האלה?
"אני מרגישה בטוחה. רוב העסקים בשכונה תלו מודעות של 'יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים'. אני גרה בבית שלי, במדינה שלי, ואם זה לא יהיה המקום הבטוח שלי, אז מה כן? יש לי ידיד רופא ערבי, והוא אמר לי ששני הצדדים רואים בו אויב. 'אני רופא וקורע את התחת ואני לא מבקש שיגידו לי תודה, כי זו העבודה שלי, אבל המינימום הוא שלא יקללו אותי רק כי רואים את השם שלי על התג, או שיסרבו לקבל ממני טיפול. אוטומטית אני חשוד, גם אם אני עסוק כל היום בלהציל חיים', הוא אמר לי. כאב לי לשמוע את זה. בעזרת השם ננצח ויוחזרו החטופים, ומה נעשה אז? צריך להמשיך לחיות ביחד. אני לא יודעת מה יהיה פה ב'יום שאחרי', אני מקווה שנוכל לקום ולאחות את הקרעים, כי אני מרגישה כמו בתוך שבעה שלא נגמרת".
אני לא אמציא בן זוג בשביל ללכת להשקה
הפרק האחרון של "משמר הגבול" ישודר הערב (חמישי, בשעה 22:00, ב-HOT3. כל פרקי הסדרה זמינים ב-HOT VOD וב-NEXT TV). הסדרה מתארת את פעילות מג"ב בתקופה שבין הקורונה למבצע "שומר החומות", וגדעון מגלמת בה את הקצינה גלית. "לפני שבועיים נסענו כל שחקני הסדרה לבסיס של משמר הגבול בירושלים לעשות להם שמח, ודיברתי עם הלוחמות", מספרת גדעון. "הן סיפרו לי על מערכות היחסים ועל השגרה שלהן, ואני פחדתי שאראה אותן בהמשך בטלוויזיה, בנסיבות לא טובות. כששמעתי שחיילת מג"ב נרצחה פחדתי להיכנס לראות את התמונה, כי ישבתי עם הבנות האלה".
איך היה לך לשחק בסדרה כזו?
"כבר השתתפתי בעבר בסרט הקצר 'נא להתנהג בהתאם' של מאור זגורי ובסדרת הנוער 'זיגי', אבל עכשיו זה כבר העולם של הגדולים, זה לא נסלח כמו לשחק בנוער".
מה הכוונה ב"נסלח"?
"את צריכה לשחק טוב. אני משחקת עם השחקנים הכי גדולים, זה כבוד. זה תפקיד קטן, אבל אנשים לא יודעים כמה זה מטורף להגיע לזה. אין לי בעיה לעבור דרך, כי אני רוצה את זה".
תמיד יהיה מי שיגיד שלא למדת משחק אלא עלית על המסלול המהיר דרך הריאליטי.
"למדתי משחק אצל רותי דייכס, המורה אולי הכי גדולה למשחק. עם כל הכבוד ללימודי משחק, כריזמה וכישרון חשובים לא פחות. אז מה אם למדת? יש היום מעצבות ענקיות, מישהו בודק אם אוריה עזרן למדה עיצוב? את מי זה מעניין כשזאת התוצאה?".
מצד אחד את חלק מתעשיית הבידור כבר שנים, את סלב. מצד שני את עוף מוזר, נכון?
"כן, ואני חושבת שאני יודעת למה. חושבים שמי שהולך לתוכניות ריאליטי מגיע על מנת להתפרסם, שיזהו אותו ויעשו איתו סלפי, אבל לי לא היה החלום הזה. כל מי שנמצא בפרונט אוהב תשומת לב, כולם, וגם אני אוהבת את תשומת הלב, אבל אני רוצה את תשומת הלב הזו בזכות עבודה ועשייה, בזכות משחק, דוגמנות".
כלומר לא להיות מפורסמת רק לשם הפרסום.
"את רואה מפורסמים שמתראיינים כשהם לובשים מותג מסוים והריאיון הוא בחסות המותג, ופתאום הם פותחים על משהו אישי שהם עברו. אני בטוחה במיליון אחוז שאם הם לא היו חייבים מבחינת הקמפיין לדבר על זה, הם לא היו מדברים. אף אחד לא רוצה לשפוך את החיים האישיים שלו סתם, אבל יש אנשים שמוכנים לעשות את זה רק בשביל שיכתבו עליהם. זו לא אני".
אם תהיה לך זוגיות חדשה ואנשי יח"צ יציעו לך 50 אלף שקל בשביל שתגיעי להשקה של מוצר שלהם עם בן הזוג החדש ותתראייני לכמה כלי תקשורת, לא תבואי?
"אני אשאל את בן הזוג שלי אם זה משהו שבא לו לעשות. אם הוא יגיד שכן, אז אני אעשה את זה. ואם הוא יגיד שלא, אז אני לא אעשה את זה, אבל אני לא אמציא בן זוג בשביל ללכת להשקה ושישלמו לי כסף, ואני לא אמציא פרידה בשביל שתזכרו שאני עדיין פה".
חשיפה שווה כסף.
"אבל היום אני מתראיינת לא בגלל שאני משיקה חבר חדש, אלא בגלל שאני פאקינג משחקת בסדרה. אני רוצה להגשים את החלומות שלי ולעבוד ולא להתעסק ב'שומעים? יש לי חבר'. לא מעניין".
את טיפוס מאוד דעתן, את לא מפחדת להביע את הדעה שלך.
"אני מביעה את דעתי על דברים שהם חשובים לי, והרבה פעמים משכתי אש. אמא שלי אומרת לי, 'תקוה, כולם אוהבים אותך. אין מזרחים, אשכנזים, חילונים, דתיים, אל תיכנסי לזה'".
את מרגישה שאת בקונצנזוס?
"לא. אני בטוחה שגם אמא של אמיר חצרוני אומרת לו את זה"", היא צוחקת.
אבל את יודעת למה היא מתכוונת. את אהובה.
"גם את הכוכבת הכי גדולה במדינה יש אנשים שאוהבים ויש אנשים שלא. ברגע שאתה בן אדם דעתן, גם עליך מעבירים דעות".
היא למדה לעמוד על שלה בדרך הקשה. "בבית הספר היסודי חזרתי יום אחד הביתה, וראיתי את החבורה הזו שיושבת על הברזלים מציקה למישהו. הסתקרנתי והסתכלתי, וראיתי את אח שלי הקטן, שהיה אולי בכיתה ב', כשילד אחד אוחז לו את הידיים מאחורי הגב וילד שני מצמיד לו לפנים צואה של כלב בתוך שקית. באותו רגע יצא ממני קול מטורף. הם היו חבורה של בנים אבל אני צרחתי, אני חושבת שאפילו נתתי להם מכות, הייתי אחוזת אמוק. החזרתי את אחי הביתה ואמרתי לו שלא ידאג. למחרת חזרתי לבית הספר ופתאום הייתי קצת מפחידה. פתאום הבינו שזאתי שקטה, אבל טרלללה. משהו שם השתחרר, הבנתי שכשאני פותחת את הפה אנשים מכבדים אותי".
לא יחשבו עליי שאני צ'רקסית
גדעון, שזכתה ב-2020 ב"האח הגדול", אכן מסמלת נאמנות לדרך ולערכים, ונדמה שהיא לא מוכנה לעגל פינות גם כשזה עולה לה בוויתור על מקורות פרנסה. "יש עקרונות מסוימים שאם אני אבטל אותם אני אבטל את מי שאני", היא מסבירה. "פנה אליי מותג של יינות והציע לי להעלות לרשת צילום של היין, לאחל שנה טובה ולקבל סכום מאוד נחמד במינימום של עבודה. ראיתי הרבה שעשו את זה, ואני מבינה, זה אחלה כסף, אבל אני זוכרת שהמותג הזה היה מעורב בפרשה גזענית, הם פקפקו ביהדות של יוצאי אתיופיה. יכולתי לשחק אותה ראש קטן ולהעלות את המותג הזה לסטורי שלי, יכולתי לא לדעת בכלל על הפרשה הזו ואני גם בטוחה שלא כולם ידעו, אבל כן ידעתי. צריכים להיות לך איזשהם שורשים, אני לא רוצה להיות מהאנשים שאיבדו את עצמם".
חרטת על דגלך את ייצוג העדה?
"אם ארצה או לא ארצה, אני מייצגת את העדה, ומצד שני אני הכי לא מייצגת את העדה. אני ילידת הארץ, מבחינת ההורים שלי אני ילדה ישראלית לכל דבר ועניין, אני לא דוברת אמהרית, וגם מבחינת הרבה אתיופים אני לא 'מספיק אתיופית', כי אני צברית. עד כיתה ג' לא ידעתי שאני אתיופית, ויש לי מראה בבית".
מה זאת אומרת?
"עד שלא נתקלתי בגזענות בפעם הראשונה לא ידעתי שאנשים רואים הבדל ביני לבינם. בכיתה ג' הייתה איזו חליפה בשיא האופנה שכולם לבשו, וגם אני קניתי אותה בצבע צהוב זוהר. הגעתי עם זה לבית הספר וילד אחד צחק עליי ואמר, 'תקוה, מה זה? התחפשת לשוקו-בננה?'. הוא חמצן את השיער, אז עניתי לו, 'עדיף שוקו-בננה מאשר אפרוח', ואז הוא אמר לי, 'זה צבע בשיער, אני יכול להוריד, את כל החיים שלך תהיי שחורה'. ברגע הזה המורה אמרה, 'אצלי בכיתה לא תהיה גזענות!', ואז פגשתי את המילה גזענות בפעם הראשונה. לא הבנתי מה לא בסדר במה שהוא אמר, כאילו, הוא צודק, אני באמת כל החיים שלי אהיה שחורה. לא הבנתי למה אנשים מנחמים אותי. רק אחרי שנים הבנתי שזה נאמר במטרה לקלל".
לפני כעשור הייתה גדעון מעורבת בפרשה נוספת של גזענות. "עבדתי במסעדה, ומישהי לא רצתה לשלם על האוכל שלה. שאלתי מה הבעיה במנה, הצעתי לה להחליף, אבל היא התחילה לצרוח, זרקה עליי את האוכל וצעקה, 'מי נתן לכושית לנהל מסעדה?!'. יצאתי החוצה להזמין משטרה כדי שהיא תשלם על האוכל, והשוטר אמר לי, 'תקשיבי לי טוב, מה שחווית עכשיו זה לא משהו נורמלי ואל תעברי על זה בשתיקה, תלכי ותגישי תלונה במשטרה'. השוטר היה ערבי, אגב, הוא יודע מה זה".
מה עשית?
"החברים ואמא שלי אמרו לי, 'תקוה, למה את עושה את זה? מה את עכשיו צריכה לשלם על עו"ד?', אבל צדק זה משהו שמנהל אותי, והחלטתי לתבוע אותה. אמרתי שלא מעניין אותי כמה זה יעלה לי, אני רוצה את הצדק".
וזכית?
"כן. ב-70 אלף שקל. ילדים ממגמת משפטים ישבו באולם והקשיבו לדיון, ואני הסברתי למה הגעתי לבית המשפט, והרגשתי שאני מצליחה להעביר להם מסר. האישה הזו באמת ובתמים ובבורות לא הבינה מה לא בסדר במה שהיא אמרה, כי מבחינתה היא באמת לא מבינה מי נותן לכושי לנהל מסעדה".
כיום את חווה גזענות?
"לא, ואני חושבת שזה כי אנשים מכירים אותי. פעם כשהייתי נכנסת לחנויות בכיכר המדינה לא היו ניגשים אליי או ששים לעזור לי. היו ניגשים אל החברות הלבנות שלי, או היו מציעים לי הנחות בלי שביקשתי, והייתי מתעצבנת מזה. מאיפה את יודעת כמה אני מרוויחה? אני לא איזה סיפור סינדרלה, הרווחתי טוב גם לפני שהייתי מוכרת. היום זה בדיוק הפוך, אני אלך לחפש את המוצר בהנחה כי מס הכנסה שותף שלי, ובחנות דווקא יגידו לי, 'בואי הנה, זה חדש, עוד לא הוצאתי החוצה'".
יש ציפייה לפרגון מידועניות אחרות מהקהילה האתיופית, או שהשאלה הזו היא גזענית?
"אני באמת חושבת שהדרך למנוע גזענות היא להתעלם מהצבע. זה ששנינו מאותה עדה, אז מה? יש כל כך הרבה זמרים מרוקאים, אז מה, הם מפרגנים אחד לשני בגלל שהם מרוקאים? את יכולה לשבת מול בן אדם והוא לא יידע מה המוצא שלך, אבל עליי לא יחשבו שאני צ'רקסית. ברגע שאת לא מייחסת לזה חשיבות, גם הסביבה שלך לא מייחסת לזה חשיבות".
נראיתי טוב גם לפני
מאז ימי "האח הגדול" לא הוזכר שמה של גדעון בהקשרים רומנטיים, ונדמה שהיא מקפידה להשאיר את חיי האהבה שלה מתחת לרדאר. "אין לי מה לספר על כל בן אדם שיצאתי איתו, לא בא לי שדוד שלי יראה כל דייט שיצאתי אליו", היא אומרת. "כשאני בזוגיות חדשה והיא מתפרסמת, זה מקצין את הקשר. אני יוצאת עם בן אדם אנונימי, אנחנו נורא בהתחלה, אני עוד לא יודעת אם זה מישהו שאני רוצה להכיר למעגל הקרוב שלי, ופתאום עולה אייטם וביום אחד עולים לו העוקבים ל-15K, חברים שלו מהצבא שולחים לו הודעות, אנשים שהוא לא דיבר איתם שנים כותבים לו".
את חושבת שהפרסום עיכב אותך מבחינה רומנטית?
"אני יודעת שהוא עיכב אותי. הייתי סופר-מחוזרת לפניו. פעם בן אדם שהיה פוגש אותי והייתי מוצאת חן בעיניו היה מדבר איתי, היום הוא חושב שהוא מכיר אותי מכותרת כזו או אחרת, או שהוא מספר למישהו שהוא יוצא איתי והמישהו הזה אומר את דעתו עליי, וזה מרתיע. מתחילים איתי גברים מבוגרים ממני, והומלסים ברמזור. הומלסים חולים עליי".
הציבור אהב את מודל הגוף שהציגה גדעון, שגם הצטלמה בעבר לקמפיין הלבשה תחתונה, אבל בספטמבר ציינו מדורי הרכילות שהיא עשתה מהפך במראה ורזתה מאוד. "אנחנו עולים ויורדים במשקל כל הזמן", אומרת גדעון בתגובה. "הייתי בטיול אינטנסיבי של שבועיים בארה"ב, עשיתי 30 אלף צעדים ביום. אני אוכלת כשר והיה לי נורא קשה שם עם האוכל, וירדתי במשקל. אני לא מייחסת לזה חשיבות כמו אנשים אחרים".
את לא עוסקת בכלל במשקל?
"אני עוסקת במראה שלי, אני בן אדם שמאוד חשובים לו אסתטיות וטיפוח, אבל לא אכפת לי מה אחרים חושבים על איך שאני נראית. אני חושבת שנראיתי טוב גם לפני כן. זה לא עניין מבחינתי, האישיות שלי חשובה לי יותר מהדבר הזה, קלישאתי ככל שזה יישמע".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: מזל חסון | איפור: מישל אדרי | שיער: אור צעירי | הפקה: טל פוליטי