כשהעיניים מסרבות להאמין והלב לא מסוגל להכיל את הקולות והסיפורים הבלתי נתפסים מיישובי העוטף, אומניות ותושבים, חלקם מהקיבוצים שנותרו אדמה חרוכה, השתמשו ביצירות ובתמונות כדי לבטא ולו במעט את תחושות האימה, הכאב והיגון האין-סופיים.
הגרסה הישראלית ל"גרניקה" של פיקאסו
האומנית זויה צ'רקסקי, מהציירות המובילות בארץ, פירשה את השבת השחורה בהשראת "גרניקה" המפורסמת של פיקאסו, יצירה פוליטית אנטי-מלחמתית שתיארה את ההפצצה הקטלנית של העיירה הבסקית גרניקה שבספרד, בה נהרגו 1,600 בני אדם. בהמשך צ'רקסקי שיתפה ביצירה נוספת המציגה נשים חטופות עם ילדיהן, בהן ניצולת שואה.
"הצילו, הם כאן"
עדי דרימר, בת קיבוץ רעים ומורה לאומנות, קיבצה את ההתכתבויות המטלטלות של התושבים בקבוצת הוואטסאפ של היישוב בבוקר מתקפת הפתע של חמאס.
שכול במקום אשכול
זוהר מורג, מורה לתחריט מהמועצה האזורית אשכול (שכוללת בין השאר את הקיבוצים בארי, רעים, ניר עוז וכיסופים), זעקה בעבודת הדפס עץ שבה האות א' ב"אשכול" הושמטה וכל מה שנותר הוא שכול.
שער הגיהנום במקום שער הנגב
שערי הגיהינום גם נפתחו בפני המועצה האזורית שער הנגב, שאחד מהרוגיה הוא ראש המועצה אופיר ליבשטיין, שנהרג בחילופי אש עם מחבלים. התוצאות האיומות של הטבח הובילו בני משפחות המתגוררות במקום, המונה בין היתר את הקיבוצים כפר עזה, מפלסים ונחל עוז, להעלות תמונה לרשתות החברתיות שמתארת את המציאות שהכתה על פניהם.
"זה מה שנשאר ממנה"
אוצרת גלריית בארי, סופי ברזון-מקאי, שניצלה עם בני משפחתה מהתופת בקיבוץ כעבור 20 שעות, העלתה תיעוד לפני ואחרי ההרס והחורבן: "פה עמדה הגלריה שהייתה הלב שלי ב-11 השנים האחרונות. זה מה שנשאר ממנה".