טונה, אחד הראפרים הבולטים והמובילים בישראל, התארח ב"יו! הפודקאסט" בהגשת מתן שרון ותומר גרשנמן, ודיבר באריכות על תור הזהב של ההיפ הופ הישראלי, אלבום המחאה הביקורתי שהוציא בימי הקורונה והגידופים שבאו בעקבותיו, וטירוף הכרטיסים למופע המשותף עם חברו ליצירה ולחיים, רביד פלוטניק.
"קודם כל, להתראיין לוקח המון זמן", פתח טונה, או איתי זבולון בשמו האמיתי, בעודו מסביר למה הוא לא מרבה להתראיין. "זו אנרגיה, אתה צריך להתכונן. אני גם לא חייב לעשות את זה כי הכרטיסים טפו טפו נמכרים, אז אני לא חייב לעבור את הדבר הזה שלוקחים את מה שאתה והאנרגיה שלך ועושים איתה מה שרוצים. דבר שני, אני נפיץ נורא. הרבה דברים שאני אומר, אפשר לעשות מהם מטעמים".
צפו בריאיון המלא:
בימי הקורונה טונה התבטא ביצירתו נגד החלטות הממשלה וההתנהלות של הרשויות סביב המשבר. באלבום המחאה הלוחמני "מזרח פרוע", שזכה לשבחים רבים, הוא יצא נגד המדיניות וכעת מסביר את תחושותיו: "הרגשתי שמה שמציגים לנו זה לא הסיפור. הרגשתי שיש ממש הסתה והדרה נגדי, או נגד כל אחד שאמר את הדעה ההפוכה מהמיינסטרים, והרגשתי מאוד לבד, מוקטן ומושא ללעג. זה לא הפריע לי, יכולתי לכתוב דברים ממקום שבו אני לא לוקח את החיים בכזה כובד. אם אני מרגיש צורך להגיד משהו, אין לי בעיה לומר את זה".
"היום כשמישהו אומר מלמעלה שחבר שלך מסוכן לך, או שהאדם ההוא אנרכיסט, ואיכשהו מקטינים מישהו, הדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות כאזרחים זה לעצור ולהגיד - רגע, זה לא המשחק. אם אתה מתחיל להפריד בין אנשים, כנראה שאתה מסתיר משהו. אני חותם על כל אחד שיקטין מישהו, שהוא טועה. כי אם הוא צודק, אז אין בעיה, הוא יסביר את העניינים ואפשר לדבר. בטח כשזה נוגע לזכויות אדם".
"הפחד עיוור הרבה אנשים שהיו קרובים אליי", המשיך טונה. "אני הבנתי את הפחד, בגלל זה לא לקחתי את זה אישית. הרבה אנשים שהתנגחו בי באו ואמרו 'סליחה, טעינו. פחדנו'. אני חושב שזו הסכנה הכי גדולה, כשאנחנו מפחדים כאזרחים אפשר לעשות איתנו מה שרוצים". הוא גם ציין את הכינויים שספג באותם ימים: "קראו לי רוצח, מסוכן, משוגע, אמרו שצריך לשים אותי במחנה ריכוז. בדיחות גרועות על טונה. אמרו שלא אכפת לי מאנשים, הדברים הכי מוזרים שאפשר להגיד. אנשים שמכירים אותי אמרו דברים נוראיים".
על החיבור המיוחד עם רביד פלוטניק, שעימו העלה רצף היסטורי של מופעים משותפים בלייב פארק, אמר: "אין לנו תוכנית להתרחק או להתנתק כדי שזה יפסיק. אני חושב שזה כן יהיה בריא שיזכרו שאנחנו לא להקה. לכל אחד יש עוד המון עניינים וזה גם יתחבר באופן טבעי". טונה הוסיף וצחק על הפאנץ' השחוק: "כי אנחנו אותו בן אדם".
המופע הוביל לפתיחת קופות חסרת תקדים, בטח בראפ הישראלי, כאשר השניים הופיעו מול כ-90 אלף איש בששת המופעים. "בגלל שזה עוד טרי, והמופע היה משותף, לא הייתי רוצה להתייחס לזה לבד", אמר טונה. "על קצה המזלג, הייתי צריך ללמוד המון שירים וזה היה רגע אינטנסיבי מאוד ללמוד את כל השירים - גם את של רביד וגם את שלי מחדש, כי הייתי צריך לדעת איפה אני נכנס ויוצא. היינו דרוכים וזה היה מבצע צבאי לכל דבר".
רגע השיא בהופעה הראשונה נרשם כשהראפר דמע על הבמה במהלך השיר "יום חדש". "זה ריגש אותי", הוא הסיבר. "היה לי זום אאוט. הסיפור לוקח אותך לאנשהו, יש לו סוף שאולי אני אכבוש את העולם ביום מן הימים. משהו הסתובב לי שמה. לא הצלחתי לשיר בכל פעם שהגענו לרגע הזה בשיר. בגרון זה עובד על אותו המקום אז קשה לשיר ולבכות תוך כדי".
"היה לי זום אאוט, איך זה עבד? איך לעזאזל? מאיפה? אני שומע את הטקסט, וכן, הגענו מצנרת הביוב. זה לא צחוק. זה פתאום מפואר. זה מה שהרגשתי כשעשיתי קיסריה, גם שם היה רגע רציני של דמעות. לא הצלחתי שלא לבכות. הרגשתי הרבה דברים מכל מיני זוויות. בואנ'ה, דברים יכולים לקרות, יש קסמים בעולם. מדהים שאני חלק מהסיפור הזה, מתוך תרבות שאני אוהב מאוד ופתאום זה מכובד. פתאום יש כנרים וכרטיסים. גם יש לזה חיסרון, זה כבר לא מגניב כי ההוא בן 40, וההוא בן 50 מגיע, והמורה. אבל וואו, זה סיפור מופלא שאני יודע מה חלקי בו - אבל הוא חלקי. זה לא היה קורה בלעדיכם ובלי אף אחד מהראפרים בדרך שבאו ופרשו, הכול חלק מאותו אלגוריתם".
סצנת הראפ בארץ ובעולם מוצאת מקום בעיקר באוזניהם של גברים, אך בהופעותיו של טונה ניתן למצוא לא מעט קהל נשי. האומן טוען כי לא ניסה לפנות במודע לנשים: "כשהייתי ילד הייתה תקופה שכתבתי לליידיז והמשכתי הלאה. אבל אז הרגשתי שאני לא מתייחס מספיק לאנרגיה הזו. מוזיקה צריכה לבוא קודם כל מהנשים והגברים בכל מקרה יצטרפו. עם נשים האינטואיציה והרגשות מפותחים יותר, אותי זה מעניין ואני לא חושב שעוד פיצחתי את זה בכלל".