לכבוד פתיחת שנת הלימודים שיתפה ירדן ויזל בעמוד האינסטגרם שלה תמונה מימי בית הספר היסודי, חשפה שעברה בתור ילדה חרם והצקות בגלל המראה החיצוני שלה – והפצירה בעוקביה לגלות רגישות ולצאת נגד עוולות. "הייתי ילדה מאוד רזה ושעירה", היא מספרת היום, "אני פרסייה. כמו שיש לי המון שיער על הראש, ככה זה מתחלק לי על כל הגוף, הידיים, הרגליים, הפנים. ממש סבלתי מזה. הילדים היו יורדים עליי, קוראים לי 'שטיח' או 'כדורי צמר', ובגלל שהייתי רזה היו אומרים, 'הנה השלד הגיע', 'הנה מקל בית השימוש', 'הנה האנורקסית', 'יאללה תאכלי ותקיאי'".
איך זה השפיע על חיי היום-יום שלך?
"הייתי הולכת במכנסיים רחבים כדי לטשטש את מבנה הגוף שלי, ובחולצות ארוכות כדי שלא יראו את השערות. הייתה תקופה שהייתי מרוסקת, לא דיברתי עם אף אחד. הייתי נמנעת ממפגשים חברתיים, בהפסקה הייתי נשארת לבד בכיתה".
יש רגע מסוים שאת זוכרת במיוחד?
"יום אחד אבא של חבר אמר לי, 'איך את דומה לפרידה קאלו'. לא הבנתי מה זה אומר, הייתי ילדה בכיתה ו', אז צחקתי. חזרתי הביתה ושאלתי את אמא שלי מה זה אומר, והיא סיפרה לי שזו אישה חזקה ועוצמתית. רק שנים מאוחר יותר הבנתי שהוא אמר את זה כי הגבות שלי היו מחוברות".
ניסית לשנות את המראה שלך כדי להתאים חברתית?
"כן, אמא שלי קנתה קרם שמוריד שיער, בלי סכין אמיתי. אחרי המקלחת היא הייתה מורחת לי את הקרם הזה, וזה קרם מסריח, והייתי יושבת איתו שעות, סובלת, רק בשביל להתאים את עצמי לתוך הדבר הזה. הבנתי מהסביבה כמה זה לא בסדר שאני כל כך רזה. הייתי שותה סקנדישייק, משקה שיש בו אלפי קלוריות, שש פעמים ביום, ובמשך חודשים הייתי אוכלת בכל יום פיתה עם שווארמה. עשיתי הכל כדי לעלות במשקל, ולא בשביל להרגיש טוב יותר – חשבתי שאם אני אעלה, יפסיקו להעיר לי על זה".
סיפרת למישהו מה את עוברת?
"הדבר הכי גרוע בכל התקופה הזו היה שבהתחלה לא שיתפתי. לא הייתי מדברת על זה, ממש התביישתי, עד שהגעתי למצב שאמרתי לאמא שלי שאני לא הולכת לבית הספר יותר והיא בכלל לא הבינה למה. ואז חגגו יום הולדת בבורגראנץ' למישהי מהכיתה שלי, ולא הזמינו אותי. ברגע ששיתפתי אותה, אמא שלי תיווכה את זה למורה והיא הצמידה לי שתי חברות".
וזה עזר?
"יצא מזה הדבר הכי טוב בעולם, כי הלכנו ביחד לנוער העובד והלומד ושם הכרתי מלא חברים. שם הבנתי מה זו חברות אמיתית, מהו שק הערכים שלי ואילו אנשים אני רוצה סביבי – לאו דווקא את הילדה הכי מגניבה או את זאת עם הבראץ הכי יפה, אלא דווקא את אלה שרוצים לעזור לך. יש לי צמרמורת".
הנושא הזה בוער בך עד היום?
"זה בוער בי, כי זה עדיין קורה. ילדים מתאבדים בגלל הדברים האלה. אם בתקופה שלי היה כל כך קשה, אז איך זה היום, עם הטיקטוק והאינסטגרם והתגובות? זו סביבה מטורפת".
תרבות הטיקטוק, האינסטגרם והפילטרים משפיעה עלייך?
"אני חייבת להגיד שגם היום, ב-2023, החלטתי לעשות מילוי שקעים מתחת לעיניים כי חברות אמרו לי, 'יש לך שקעים, זה ישדרג אותך'. הסביבה גרמה לי לחשוב שאני צריכה לשנות את זה. וואללה, קמתי בבוקר למחרת בדיוק אותו הדבר. לא הרגשתי שום הבדל. אותה חברה שאמרה לי, 'תעשי שקעים מתחת לעיניים', ראתה אותי יומיים אחרי זה. אמרתי לה, 'תסתכלי עליי, את לא רואה הבדל?', והיא אומרת, 'מה עשית? מתיחה? תוחם?'".
חזרה הביופסיה, יש לך סרטן
לפני כחצי שנה העבירו החיים את ויזל (29) שיעור נוסף כשנקודת חן חשודה על החזה שלה התגלתה כסרטנית. "קמתי בבוקר ויצאה לי נקודת חן מוזרה, היא לא הייתה רגילה", היא נזכרת. "היא הייתה בולטת יותר וקצת מחוספסת והצבע שלה לא היה כל כך ברור. היה לי מזל שהיא יצאה באזור הזה, כי זה הפריע לי ורציתי להסיר אותה מבחינה קוסמטית. קבעתי תור לרופא עור, הגעתי אליו וממש הופתעתי לגלות שאני אמורה לבדוק את כל נקודות החן בגוף שלי. בחיים שלי לא ידעתי, יש לנו מודעות לא לעשן כי זה מסרטן, אבל מי ידע שסרטן יכול לבוא מנקודת חן קטנה? מצד אחד אני לא רוצה להלחיץ, מצד שני תילחצו".
דווקא יש סלוגן כזה, "את החן יש לאבחן".
"אני לא הכרתי את זה. הגעתי לבדיקה, הרופא הסתכל על נקודת החן הזו ואמר שהיא נראית חשודה, אבל הוסיף, 'אין לך מה להיכנס ללחץ, את בחורה צעירה, הכל טוב. צריך לשלוח את זה לביופסיה'. קבעו לי תור להסיר את הנקודה, והסרתי אותה בלי טיפה של כאב. אחרי חודשיים הרופאה שהסירה אותה התקשרה אליי".
לא היית מודאגת מתוצאות הביופסיה במשך חודשיים?
"זה לא היה בראש שלי אפילו, התרכזתי רק בלהסיר את זה ולטפל באזור שלא תהיה לי צלקת, הייתי מבסוטה שזה ירד ונעלם, שהדבר הזה מאחוריי ברמה הקוסמטית, בכלל לא ברמה הרפואית. אחרי חודשיים הרופאה חזרה אליי וביקשה שניפגש. לא היה לי זמן ולא חשבתי, אמרתי לה להגיד לי בטלפון, והיא אמרה לי, 'חזרה הביופסיה, יש לך סרטן העור'".
מה עבר לך בראש באותם הרגעים?
"היו לי תחושות בגוף שלא היו לי בחיים. דופק מהיר, חשבתי שאני עומדת לקבל התקף לב, שאני עומדת למות. זה היה ממש מפחיד. הגוף שלי הגיב לזה פיזית. אפילו לא בכיתי, זה היה הכל חוץ מדמעות. הייתי בהלם. אמרתי לה, 'מה זה אומר? איך זה קרה?', ואז היא סיפרה לי".
מה היא סיפרה?
"שיש לי סרטן עור מסוג תאי קשקש, ושהוא מגיע אך ורק מאור אולטרה-סגול ומחשיפה ממושכת לשמש. כשאומרים לך שיש לך סרטן את ישר אומרת, 'הלכו לי החיים, תוך שנה אין לי חיים'. זה מה שעובר לך בראש. אמרתי, 'אמא'לה, וכל זה על מיטות שיזוף ושמש?'. אני מלקה את עצמי על זה. הרגשתי בושה, אין לי מילה אחרת, על כל הפעמים שגמרתי את העור שלי. אני לא יודעת אפילו לאמוד את כמות מיטות השיזוף שאני עשיתי בחיי. לפני ימי צילום, לפני החתונה, לפני המקווה. כשהכרתי את בעלי ורציתי להיות יפה, כי זה היה בחורף. אמא'לה, הייתי שוכבת בשמש עם שמן ומתה להגיע הביתה ושיהיה לי את האדום בלחיים. הייתי מתרגשת מהפס של השיזוף. את רוצה להיראות טוב, וגם כאילו, למה לא? אני מתביישת. זה מביך אותי שהייתי עושה כל כך הרבה מיטות שיזוף".
לא ידעת שחשיפה לשמש עלולה לסרטן?
"אני מתביישת להגיד שלא הייתה לי מודעות לזה שבגיל 29 יכול להיות לי סרטן העור. אמרתי לעצמי, 'ויטמין D, יאללה לשמש, הנה אני באה, בין שתיים לארבע'. היום אני מבינה שזה לא עובד ככה. המונח הזה, 'להשתזף', כל עוד זה לא מגיע ממוצר שיורד במים, זה פשוט ביג נו נו. אני רוצה להגיד – אני לא מציעה או מקווה, אלא מבקשת – שכל בחורה שקוראת את המילים האלה תעצור ותקבע תור לרופא עור. אנחנו חושבים שסרטן זה של מבוגרים, אבל אני נשבעת שלפני עשר דקות הייתי בת 6 ואמא שלי אמרה לי למרוח קרם הגנה. ואני לא כזאת גדולה, אני עוד לא בת 30".
זה באמת מסוכן
ויזל הסירה את התאים הסרטניים בהצלחה ולא נדרשה לטיפולים נוספים. "מזל שהנקודה יצאה לי במקום בולט. אם לא הייתי מגלה את זה, תוך שנה זה היה עלול לחדור לאפידרמיס ולשלוח גרורות, שלא נדע", היא אומרת. היא חזרה לשגרה, אבל עם הנחיות לשינוי אורחות החיים. "בכל שלושה חודשים צריך לעשות ביקורת, ומותר להיות בשמש רק בשקיעה או בזריחה, אי אפשר בין לבין. הבנתי שהחופשה שתכננתי בסנטוריני כבר לא תצא לפועל, ושעדיף שניסע למדריד. את באמת מנסה להתאים את עצמך לדבר. היום אני יכולה לשבת בים מתחת לשמשייה וליהנות בדיוק כמו לשבת בלי שמשייה. אשכרה פעם הייתי הולכת לים רק בשביל להשתזף, היום אני הולכת לים בשביל לקבל את המלחים שיוצאים ממנו. אני נהנית מהרגע, לא מהשיזוף שיש אחרי הים. זה גם חלק גם מההתבגרות שלי".
מה עוד?
"הפכתי להיות שגרירה של לא להיות בשמש ושל לשים קרם הגנה כל רבע שעה ו-20 דקות. הפכתי להיות מהסבתות הטרחניות, 'שימי עוד קרם הגנה', 'שימי מאחורי האוזן', 'אל תשימי בושם כשאת יוצאת לשמש, זה יכול למשוך משהו'. ושמש זה לא רק בים. ישבתי עם כמה חברות בהרצליה לפני שבוע אחר הצהריים, ואמרתי לכולן, 'אתן צריכות למרוח קרם הגנה', והן חשבו שאני משוגעת. יש דברים שיכולים להחזיר את האור של השמש, זה הכי סחי בעולם, אבל זה באמת מסוכן. אם אני אשמע על אחת מהחברות שלי שעושה מיטת שיזוף אני אתלוש שערות. אסור לגעת במיטות שיזוף, גם אם הן לא מחוברת לאיזשהו שקע. אין דבר כזה שיזוף טוב, זה לא קיים".
בפרופיל האינסטגרם שלך עדיין יש תמונות שלך בבגד ים, בחופשות שמשיות. את לא נראית בדיוק כמו שגרירה של "חכמים בשמש".
"היינו בסופ"ש לכרתים וזרם לי, אז הצטלמתי בבגד ים והעליתי את זה. אני קצת פחות שזופה היום, אבל עדיין אעלה את זה".
הגולשות שלך עשויות לראות את התמונות ולהפנים ששיזוף בשמש זה סבבה.
"היום כבר אין לי כל כך הרבה תמונות כאלה, יש לי יותר מתכונים. גם זה שינוי. פעם כל הפיד שלי היה תמונות בבגד ים. אנחנו חושבים שאם אנחנו שזופים יותר או עם שיניים לבנות יותר, שיער חלק יותר וגבות מסודרות יותר, אנחנו טובים יותר – אבל זה לא. זה ממש בא מבפנים. אני לא עד הסוף שם, כי עובדה שאנחנו עושות דברים בשביל להיראות יותר טוב, כביכול, אבל אני כן בתהליך עם זה. בכל יום שעובר אני מבינה כמה האושר הוא לא מה שקורה בחוץ ונכנס פנימה – החומריות, השיזוף – אלא מה שקורה בפנים ויוצא החוצה".
שחומה בקטע טוב
למרות התובנות, ויזל מודה שבסופו של דבר עדיין חשוב לה להתאים את עצמה לאידיאל היופי המקובל בחברה. "אני עדיין רוצה להיות מתוקתקת ושזופה, להיות שחומה בקטע טוב. אז עכשיו לפני הצילומים עשיתי שיזוף בהתזה. אני לא מבינה איך לא עשיתי התזה עד היום. הלכתי שתי דקות, התיזו עלי ספריי, התקלחתי, אחרי שבוע הכל ירד לי. בלי לסכן אפילו לא באחוזון".
למה לא פשוט לקבל את גון העור הטבעי שלך?
"זה בדיוק מה שבעלי אמר לי, 'למה את צריכה להשתזף? תראי איזה יפה את', אבל אני אומרת לו, 'תראה את כולם מסביב, זה קיץ, כולם שזופים'. בסוף אני בגישה שגם בעניין ההזרקות, ההתזות, פדיקור, גוונים בשיער, כל דבר שהוא חיצוני, אם למישהי זה עושה טוב, אני בעד. באסה שזה לא מגיע מבפנים, אבל יש בנות שזה עובד להן. למה גבות זה סבבה ושיזוף לא? זה לקחת חוט ופינצטה ולהוריד, גם שיזוף זה ללכת ולהשתזף ולשטוף את זה. בסוף המראה החיצוני עושה להרגיש טוב, וצריך לעבוד בשביל זה".
מבלבל. אז מה המסקנה?
"הכי קלישאה, אבל אני אעשה מה שיעשה לי טוב. אם לעשות שקעים יעשה לי טוב, אני אעשה. אם לעשות שיזוף בהתזה יעשה לי טוב, אני אעשה, כמו שיעשה לי טוב לעשות קצוות אחת לשלושה חודשים. מה שיעשה לי טוב אני אעשה, אבל לא כשזה בא על חשבון הבריאות שלי".
מה עוד השתנה באורח החיים שלך חוץ מהחלפת מיטת השיזוף בספריי התזה?
"עד הסרטן הייתי בקצב גבוה. עושה ספורט, הולכת לפסיכולוג. אבל משהו בדבר הזה קצת גרם לי להרים את האמברקס, להעביר לפארקינג, ולהגיד, 'אני לא חייבת להיות בנסיעה. אני אחנה, אני אבין מה קורה, וכשיזרום לי אני אעביר הילוך. ואם ארצה אני אעביר לניוטרל, ואם לא בא לי אני אעשה רוורס ואחזור ושוב אעצור'. אנחנו אחראים לחיים שלנו ובאמת יכולים לשנות אותם".
מה הכוונה?
"הרחבתי את הטיפול הפסיכולוגי לפעמיים בשבוע, והחלפתי את אימוני הכוח שלי באימוני יוגה. זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי. פעם הייתי יוצאת מאימון רטובה מרוב זיעה, היום אני יכולה לצאת מאימון רטובה מדמעות. זה ממש בשביל הנפש שלי. היוגה והטיפול עזרו לי להבין שזה סבבה שקשה, לא צריך להיות חזקים, אלא גמישים. הלוואי שאנשים יתחילו לתרגל נשימות, זה הכי בסיסי".
מזל שיש שמועות
לפני כשנתיים התארסה לבן זוגה פלג יריב, ולפני שנה השניים נישאו. "זה שאני נשואה לפלג זה הדבר הכי טוב שקרה לי מהיום שנולדתי. יש לי בן זוג שהוא אשכרה העוגן של החיים שלי, זה ממש לחיות עם החבר הכי טוב שלי. אנחנו ממשיכים להכיר אחד את השני בכל יום שעובר. ממש זכיתי".
איזה מין גבר הוא?
"בחיים לא פגשתי בן אדם כל כך טוב. הוא רואה את הטוב בכל סיטואציה, אבל מהמקום הריאלי, לא מהמקום הדמיוני של הפנטזיה. הוא גורם לי להאמין שאני המנחה הכי טובה בישראל, שאני אשת העסקים הכי טובה בארץ. הוא גורם לי להאמין שאין עוד בן אדם טוב כמוני. עכשיו זה השלב שבו את שואלת אותי על משפחה וילדים, נכון? זה מתבקש".
לא התכוונתי, אבל זורמת איתך.
"אני אגיד לך שאיזה כיף לי שיש עניין מסביב לזה. אני לא אוהבת את הטרחנות של המפורסמים שאומרים, 'אל תתעסקו ברחם שלי', 'בנטייה המינית שלי', 'במשקל שלי'. חלק מהעניין של להיות בן אדם מוכר זה לקבל, או לפחות להבין, שיש עניין בחיים האישים שלך. יותר מזה, כשיפעת הללי (כתבת הרכילות והמגזין של mako – א"ו) אמרה לי שיש שמועות שאני בהיריון, אמרתי, 'איזה מזל שיש שמועות, זה אומר שמתעניינים בי'. הרי ברור שאני רוצה להיות אמא, ברמות. פלג ואני התחתנו לא סתם כי הוא מתוק ואני מתוקה, אנחנו רוצים להרחיב את התא המשפחתי. אבל אי אפשר שמהרגע שהגבר שובר את הכוס בחופה כולם יסתכלו – אפילו לא על הבטן, אלא על המשקה של האישה, על הצלחת שלה, אם היא אוכלת דגים נאים או לא. העניין הוא לגיטימי ואני מקבלת אותו, אבל אני לא מקבלת דברים קיצוניים".
מה זה דברים קיצוניים?
"למשל, פרסמתי ביטוח נסיעות לחו"ל, אז מישהי כתבה לי, 'בעזרת השם אחרי השליש הראשון תסעי'. פרסמתי משקה שיש בו קפאין, מישהי כתבה לי, 'אני לא בטוחה שמותר בהיריון'. העליתי סרטון שלי עושה יוגה, מישהי כתבה לי, 'מזל טוב על ההיריון'. זה לא מתאים".
ההודעה הזו השפיעה עלייך?
"מאז שהיא שלחה לי את ההודעה הזו אני לא לובשת יותר את הסט הקצר הזה. היום עשיתי יוגה עם טי-שירט גדולה. אנשים לא יודעים מה ההשלכות של הדבר הזה. תעשו איתי סלפי, תעבירו לחברה ותגידו, 'הלוואי, בעזרת השם שתהיה', אבל לא לבוא ולהגיד לי 'מזל טוב'. זה מתסכל. אני כל כך מאמינה באלוהים, אני יודעת שכמו שהוא שלח לי את פלג הוא גם ישלח אליי ילד וזה יגיע ברגע הכי נכון, קסום ומדויק שיש. אבל אי אפשר שזרים יודיעו לי על זה".
הכי רעבה שיש
את ויזל הכרנו בעונה השישית של "המירוץ למיליון" כשהתמודדה בתוכנית עם חברתה הטובה אן זיוי, ומאז היא התברגה בתעשיית הבידור כמנחה בערוץ הילדים וכמשפיענית רשת. "איזה מזל שהייתי ב'מירוץ למיליון', איזה מזל שהכל קרה. אני כל כך נהנית ומגשימה את עצמי. החלום שלי הוא להיות המנחה הכי גדולה בארץ".
להזהיר את רותם סלע?
"לא. אני מתה עליה. יש מקום לכולם. זה החלום שלי, להיות במקומות גדולים ולכבוש, להמשיך להיות בזה. האינסטגרם זה מטורף, אמא'לה, יש לי את העבודה הכי כיפית בעולם. אני עובדת עם מותגים שאני באמת אוהבת, אני מתפרנסת מזה, וזה עוד רק כשאני מדברת נטו על לקוחות ותקציבים וכמה זה מתגמל. צריך לדבר על הקהילה המטורפת של אינסטגרם, אני יכולה להעלות שיש לי כתם על החולצה והם אשכרה יפתרו לי את זה. אני מעלה מתכון לקציצות, ומלא בנות מכינות את המתכון. זה ממש מגניב. וההנחיה! ערוץ הילדים, 'ששטוס', הייתי ברודוס עם טל מוסרי, הצטלמתי ללי קופר עם איתי לוי, לאורבניקה עם סטטיק ובן אל, שלטי חוצות, פרסומות בטלוויזיה. זו העבודה הכי שווה בעולם, אני פה, מראיינים אותי. ממש כיף לי".
הביקורת על תרבות הצריכה וה"קוד-קופון" של המשפיעניות לא משפיעה עלייך?
"אני פרסייה פר אקסלנס. אני חולה על הנחות, הטבות, מבצעים, לקבל מתנה כשאני רוכשת. אני חושבת שזה דבר מדהים".
איך את מתמודדת עם התחרות במקצוע הזה? צריך כל הזמן לעמוד ברף של צפיות ומכירות.
"בלי התחרות ובלי היעדים שאני צריכה לשלוח ללקוח, לא הייתה לי המוטיבציה לייצר את התוכן הכי מוכר. זה גורם לי לחפש כל הזמן איפה להיות טובה, רגישה, אותנטית יותר. בסוף התחרות היא לא ביני לבין משפיעניות אחרות, אלא ביני לבין עצמי".
יש דברים שלא תפרסמי?
"כן. למה, למשל, שאני אפרסם מוצרים של חזרה לבית הספר כשאין לי ילדים? רק כי משלמים לי על זה? זה מוזר. אני לא יכולה לפרסם בשר ביום העצמאות, כי אני לא מתה על בשר. וזה לא שאני שבעה, אני הכי רעבה שיש, אבל ברוך השם אני במקום שאני יכולה לבחור את המותגים שאני עובדת איתם. בנוסף, אני עובדת עכשיו על ליין של מוצרי שיער. האמבטיה שלי נראית כמו בית מרקחת, מלא בקבוקונים, פורמולות, ריחות ורכיבים. זה מטורף. דווקא בתקופה הזו של הסרטן והקושי אני שמחה שזה קרם עור וגידים".
יש לך ליין למוצרי שיער, מתבקש לשאול מה היית אומרת לבת ה-12 שצחקו עליה שהיא שעירה.
"הייתי אומרת לילדה השעירה בת ה-12 שאומנם יש לה מלא שערות על הרגליים והידיים ואמרו לה שהיא נראית כמו פרידה קאלו, אבל בסוף פרידה קאלו היא אחת הנשים הכי חזקות שיש וזו השראה אמיתית. הייתי אומרת לה שבסוף יהיה לה מותג בזכות כל השיער הזה. הייתי אומרת לה, 'תזכרי, ירדן, שהשיער הוא לא רק על הידיים והפנים, הוא גם על הראש, ויש לך ראש'".
צילום: זוהר שטרית | סטיילינג: מזל חסון | איפור: נגה תמיר | שיער: לידור חדידה | הפקה: טל פוליטי