סביר להניח שרבים מהסטודנטים למשחק היו רוצים להתחלף עם נאיה בינשטוק. השחקנית הצעירה (22) מצאה את עצמה צועדת במסלול ההפוך כשקודם כל כיכבה בסדרות נוער ("פלמ"ח", "מקיף מילאנו"), לוהקה לדרמה "ריקוד האש" של רמה בורשטיין ולסרט "עולה לראש" של ערוץ הכיבוד, ורק השנה החלה את הלימודים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. בריאיון ל-N12 היא מבהירה: "אין לי פור על אף אחד, אני מוקפת בכישרונות ומרגישה מאותגרת כל הזמן".
"הפער בין הלימודים לפרקטיקה הוא ענק", היא מסבירה במקביל להכנות הנמרצות לפרזנטציית סוף השנה. "בלימודים אני נוגעת בטרגדיות יווניות ובקלאסיקות אמריקניות. עד כה שיחקתי בעיקר בסדרות נוער ולכן אני לומדת להתייחס אחרת לטקסטים. אם בטלוויזיה ובקולנוע אנחנו יותר קלי דעת לשנות ולאלתר, כאן אין סיכוי שתתגלם טעות בטקסט. צריך לשבור את הראש כדי להבין למה הכותב התכוון".
את הניסיון המרכזי, בינתיים, היא צברה על המסך הקטן לצד השתתפותה המשמעותית בהצגה "את שאהבה נפשי" בתיאטרון הבימה. "הסטודיו משמש בעיקרו כבית ספר לתיאטרון. אנחנו עושים במה אז זה כבר שונה מרוב מה שעשיתי. בטלוויזיה יש הזדמנות אחת לתת הכול ושם זה נגמר. בתיאטרון עוברים תהליך ארוך של חזרות עם הבמאי, ובכל הצגה אתה מגלם ומגלה את התפקיד מחדש".
אולי כדי להמחיש עד כמה אכזר התחום, נאיה מספרת כי מחזור הלימודים נפתח עם שכבה שמכילה 45 תלמידים ומצטמצמת ל-25 שורדים. "מנפים, זה חלק מהקונספט", היא אומרת.
את כבר מגישה קבלות כשלצידך תלמידים לא מעטים שרק עולים בפעם הראשונה על הבמה. יש חשש שינפו אותך?
"תראה, אין לי חשש רציני שינפו אותי כי הרגשתי שסיפקתי את הסחורה, בלי קשר לניסיון המקצועי שלי. אני מקריבה לא מעט בשביל בית הספר ומנהלת את העבודות החיצוניות שלי במטרה שהלימודים לא ייפגעו. גם הסטודיו מותח את גבולותיו בשבילי. למשל, טסתי לאחרונה עם 'את שאהבה נפשי' לפסטיבל בצ'כיה ופספסתי פרזנטציה. גם קרה שנעדרתי משיעורים חשובים בעקבות הצגות".
בדרך כלל קורה הפוך. בין שורות התלמידים בבתי הספר למשחק שולפים כישרונות שמצליחים להתבלט, כמו אסף יונש שמגלם את המלט בבית ליסין. את מרגישה שכבר יש לך פור מהבחינה הזו?
"האמת שלא, אני חושבת שזה כמעט בכלל לא מורגש בכיתה והופתעתי בעצמי לאורך השנה. אני מוקפת בכישרונות אדירים ומרגישה מאותגרת כל הזמן, מה גם שהשיח שלנו מתמקד בכל מה שקורה בתוך בית הספר. אין לי פור על אף אחד ולכן אני מרגישה שהתחלתי באותה הנקודה כמו כולם".
"עשיתי תפקידים בשביל מה שיגידו, ומה שאמרו היה מבחינתי האמת"
התחנה המקצועית הראשונה של בינשטוק, תושבת רמת השרון, הייתה בכיתה י"ב כשהתקבלה לסרט "פול גז". לדבריה, "בדיעבד לא היה לי שמץ של מושג מה זה משחק". יום אחרי נשף סיום התיכון, היא התעוררה בהאנגאובר והתבשרה כי לוהקה לתפקיד ראשי בדרמת הנעורים "פלמ"ח" לצד נבחרת כוכבים צעירים. "זו הייתה קפיצה משמעותית מבחינתי", היא נזכרת, "אחר כך התגייסתי לתיאטרון צה"ל, ובצבא כבר הגעתי לשיא העבודה שלי. התחלתי לשחק ב'מקיף מילאנו' ו'ריקוד האש', ובהמשך הגיע התפקיד ב'עולה לראש' ועוד עונות של 'פלמ"ח' ו'מקיף מילאנו'".
אחרי כמה תפקידים בולטים על המסך של הצעירים, בינשטוק פרצה למגרש של הגדולים בדמותה של שיינה ב"ריקוד האש". בשבוע האחרון זה קרה שוב עם עליית הסדרה "4:20" המשודרת ב-HOT, בה היא משחקת, להבדיל, את טילי, יוצאת בשאלה שגדלה במשפחה חרדית. "היום היא חיה לבד ומתפרנסת מזיוף מסמכים למיניהם", מספרת נאיה על החלק שלה בסדרה שעוקבת אחר אסי וניבי (עוז זהבי ויובל שרף), גרושים והורים לילדה החולה באפילפסיה קשה, אשר מתאחדים כדי להשיג עבורה שמן המופק מזן קנאביס שפותח בארץ. "העלילה מובילה את טילי למפגש עם רפי (דילר כושל שהסתבך בחוב), שם נזרקים כל מיני ניצוצות לאוויר ואז אנחנו מגלים פרט מפתיע על ההקשר המשפחתי שלה. היא נקלעת למרכז העניינים שלא באשמתה".
הביקורות לא ממש עושות חסד עם הסדרה.
"תראה, רצו ליצור את השילוב המושלם בין דרמה לפאן, ויש לנו צורך בזה. למען האמת, עוד לא צפיתי בסדרה ולא קראתי ביקורות".
איך את מתמודדת עם ביקורת באופן כללי?
"בהתחלה ממש רע. נראה לי שזה תהליך שכל אחד עובר. עשיתי תפקידים בשביל מה שיגידו, ומה שאמרו היה מבחינתי האמת. עכשיו אני מרגישה שהתפתח סנטר של ביטחון בסיסי, שאני יודעת שאני במקום הנכון ועושה את הדבר הנכון. עושה את מה שטוב לי, וזה הכי חשוב. אני עדיין תמיד מעדיפה ביקורות חיוביות, כן? (צוחקת) אבל אני נמצאת יותר במקום שבו אני לומדת מביקורת שלילית במקום להיעלב ממנה. זה פחות מערער אותי".
זכור לך מקרה ספציפי כזה?
"באודישנים לתיאטרון צה"ל צריך להכין מונולוג. לא הייתי במגמת תיאטרון או משהו קרוב לזה, וזו הייתה הבחינה הראשונה שלי. לא ידעתי איך עושים מונולוגים או איך מתייחסים או ניגשים אליהם. בסופו של דבר, עשיתי מונולוג מטופש במין מבטא שאני בכלל לא יודעת לעשות, ובין השופטים ישב משה קפטן, שלימים ביים אותי בהצגה 'את שאהבה נפשי'. עליתי לבמה רועדת מלחץ, התחלתי את הקטע ואחרי שורה הוא עצר אותי: 'לא, לא, מה זה? מה זה המבטא הזה? תעיפי את זה. תתחילי שוב'. התחלנו שוב, אחרי שורה הוא עצר אותי שוב ואמר לי לשבת".
"לא יכולתי להשתחרר מהאירוע הזה חודשים הלאה", היא משחזרת כיום בהומור, "לא הצלחתי להסתכל בעיניים של כל מי שנכח בחדר כי הרגשתי שהם ראו אותי במערומיי. גם חשבתי שקפטן היה בטוח שהתקבלתי בגלל שאני איזו ילדה ששיחקה בסדרת נוער. שנתיים אחר כך מצאתי את עצמי מתקבלת להצגה שלו, ובאחת החזרות אמרתי לו - 'יואו, קפטן, אתה בחנת אותי לתיאטרון צה"ל ובאחד האודישנים שנאת מה שהבאתי. אני יכולה להבין אבל זה טלטל את עולמי. הוא ענה לי: 'אין לי מושג על מה את מדברת'".
"מבחינתי הייתי בטוחה שמחקתי את עצמי מולו ושהוא לעולם לא ילהק אותי בעתיד, אבל מבחינתו זה היה כלום ושום דבר. אנחנו חושבים שהעולם סובב סביבנו אבל לאף אחד לא כל כך אכפת מאיתנו בסוף. זו הייתה סגירת מעגל משעשעת שכזו".
איזה תפקיד בוער בך לעשות?
"וואו, כל-כך הרבה. יש לי חלום שיפיקו גרסה ישראלית לסדרה 'אנשים נורמליים' וילהקו אותי לדמות של מריאן. בא לי את כל הטרגדיות למיניהן. כצופה אני מתחברת לדרמות מלנכוליות, מיני-סדרות של חמישה פרקים. היו כמה כאלה בארץ שאהבתי, כמו 'נורמלי' ו'לאבד את אליס'".
לבינשטוק גם יש מושג לאילו פרויקטים היא מעדיפה לא להיכנס, לפחות כרגע: "סירבתי לכל מיני הצעות שלא התאימו בשלב זה, חלקן בעקבות תפקידים מיניים שדרשו עירום. יכול להיות שעוד שנתיים אני אגיד לך שעכשיו אני רוצה ומוכנה לעשות את זה. עם כל הרעב לתחום, אני מנסה להישען על אמונה שאהיה בסדר ומה שצריך לקרות קורה. אני לא עושה שום תפקיד שלא מרגיש לי נכון".
כשאת אומרת "כרגע", את מתכוונת לגיל?
"לגיל, לאופן שבו אני רואה את העולם, עד כמה אני מרגישה בנוח להיחשף ככה, באיזו מידה אני חושבת שאני יכולה לספק את מה שהתפקיד הזה מביא ודורש. המשחק תלוי בנפש של השחקן ובביצוע שהוא נותן. אנחנו כל הזמן משתנים, שחקן בן 20 שונה שנות אור מהאופן שבו הוא ישחק בגיל 40".
צריך קצת חוצפה לסרב לתפקידים כשחקנית בתחילת הדרך.
"כן, אני מנסה לשמור על האיזון כדי שזו לא תהיה חוצפה אבל כן עם נאמנות לעצמי. יש תפקידים שהם בגדר סימן שאלה אם זה הזמן הנכון אבל לפעמים זו הזדמנות פז שאני לא אוותר עליה. יש הרבה משתנים".
בחייה האישיים, חוותה נאיה לפני כמה חודשים פרידה ראשונה שלוותה בדיווחים במדורי הרכילות. "פרידה זה חרא. ממש חרא", היא אומרת בחיוך מבויש. "אני מאמינה שכמו כל אחד שעובר פרידה ראשונה, גם אני קיבלתי זפטה לפרצוף כשהבנתי שאהבה גדולה יכולה להסתיים. היינו שנתיים וחצי ביחד, גרתי אצלו, אבל ככל שעובר הזמן הבנתי שזה לטובה ואין ברירה. למזלי, זה תפס אותי בתקופה עמוסה בלימודים אז לא היה לי זמן לשבת בבית ולבכות יותר מדי".
אך נאיה והשחקן רן מושיוב, בן זוגה לשעבר, אותו הכירה על סט הצילומים של "מקיף מילאנו", לא נפרדו באמת. "שנינו חיים באותו עולם ויותר מזה, מתוך ארבעה פרויקטים שצילמנו יחד - שניים מהם עדיין נמשכים. אנחנו לא באמת יכולים להיפרד במאה אחוז. בברירת המחדל שלנו אנחנו חברים, ועם הזמן זה נעשה קל יותר".
לנאיה, מהשחקניות הצעירות המבטיחות בישראל, יש ניצוץ בעיניים שמבטא את רשימת היעדים והחלומות הבלתי נגמרת שלה. "בטיקטוק יש אתגר ששואל אותך מה אתה עושה בחייך ומה החלום שלך. לפני כמה ימים תהיתי מה הייתי עונה כי לחלק היו תשובות ממש ספציפיות ולי אין דבר כזה. יש לי מלא חלומות, מלא. בא לי לכתוב סדרה, בא לי לביים, בא לי לשחק עם טימותי שאלאמה בדרמה רומנטית קורעת לב, שוברת קופות אם אפשר. בא לי לעשות תפקידים שירגשו אותי ותפקידים שלא חשבתי שאצליח לעשות".
"4:20" משודרת בימים ג'-ה' ב-22:00 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-NEXT TV