כמי שהופיע בפסטיבלים "רוק עצמאות" ו"ליל אהבה בצמח" ההיסטוריים, חמי רודנר כבר ראה כמה במות גדולות בחייו. 30 שנה אחרי אלבום הבכורה של "איפה הילד", הלהקה תעלה לבמה הגדולה בקריירה כשתחמם את "גאנז אנד רוזס" בהופעתה בארץ מול קהל של עשרות אלפים בפארק הירקון. "זה ביג דיל, הדבר הזה", אומר רודנר, "המשימה שלנו זה לעבור את ההופעה כמו עוד הופעה שלנו. זה אצילי מצד גאנז שבחרו בנו לחמם אותם וכבוד גדול בשבילנו".
לאחרונה ציינה הלהקה (הכוללת את רודנר, אסף שריג, אופיר בר עמי ואסף מרוז) יום הולדת 30 ל"זמן סוכר", האלבום הראשון שהוליד כמה מלהיטי הרוק הגדולים של התקופה, בהם "מה שעובר עליי" ו"נפלת חזק". למרות הפירוק והאיחוד שהגיע בהמשך, רודנר מספר כי השנים עשו רק טוב: "מתרחשים עכשיו דברים מדהימים עם 'איפה הילד'. ההופעות שלנו בהאנגר 11 ובאמפי שוני היו סולד אאוט. מרגישים הערכה מדהימה וחיבוק חם ואוהב מהקהל. החברות בינינו נמשכת וזו תקופה נפלאה. מי היה מאמין שלקראת גיל 60 זה יקרה לנו? אנחנו בעצמנו לא האמנו".
"מעולם לא היינו להקה ששאפה למלא אצטדיונים", מספר רודנר הסולן. "רצינו לנגן את המוזיקה שלנו ולעשות את זה טוב. איכשהו, בזכות השירים שלנו שהחזיקו מעמד לאורך השנים, פתאום עכשיו זו התקופה הכי מצליחה שלנו מאז ומתמיד, יותר משנות ה-90 המיתולוגיות. אני רואה את הכרטיסים שנמכרים להופעות ואף פעם לא היינו במצב כזה".
יש סיבה מסוימת לדעתך?
"יש הרבה. בגדול, בזכות השירים שלנו שעברו את מבחן הזמן בהצלחה. הקהל שלנו, שקיבל את השירים האלה אז ושל עוד אומנים נהדרים מהתקופה שלנו, שהרבה מהם בני 40 ו-50 כיום, מבין את המשמעות של המוזיקה הזו בחיים שלהם. אותה המוזיקה הייתה החיבוק, הנחמה והסערה שהם היו זקוקים להם ומלווים אותם לאורך החיים. זה בעיקר בזכות הקהל".
"היום לא הייתי עושה רוק, זו מוזיקה ששייכת לעבר. יכול להיות שהייתי מנסה לכתוב קומדיה"
בנשף הרוק האחרון של אביב גפן התארחו איתך כמה מהאומנים שעומדים מאחורי פריחת הרוק הישראלי בניינטיז. התהלכת על הקטווק ונראה שנהנית. איך היה לך על הבמה?
"חבל על הזמן, מה זה נהניתי".
אירוע הרוק המסורתי של גפן שהתקיים בפעם ה-11 נותר אחד המופעים הבודדים, ובוודאי הגדול שבהם, שמקדשים את הז'אנר שבעשור האחרון נדחק לשוליים במקביל לעליית ההיפ הופ. לחמי יש הסבר: "הוא הלך ונעלם בעיקר מהמיינסטרים של המדיה והשידור, הוא אף פעם לא נעלם מהקהל. מאז סוף פברואר כשהופענו בהאנגר קנו יותר מ-10,000 כרטיסים להופעות שלנו. זה מספר גדול. אנחנו לא נמצאים בלופ של המיינסטרים ומבחינת הקהל יש לכך ברכה מסוימת. אנחנו רוק, אנחנו צריכים לתת בראש ולא להתחנף. לפעמים יש זמרים שמנסים להתעדכן ולהישמע או לבצע דואטים עם כל מיני כוכבים. האומנים מהדור שלנו לא צריכים להיות הדבר הכי אקטואלי בעולם וכל מי שהתארח בנשף של אביב יודע איך ליהנות מזה".
אם "איפה הילד" הייתה יוצאת לדרך היום, הייתם זוכים לאותה הצלחה?
"אם הייתי היום בן 15, בגיל של בתי הבכורה, יכול להיות שהייתי מנסה לכתוב קומדיה ובטח שלא עושה רוק. זו מוזיקה ששייכת לעבר, אנחנו למעשה הדור האחרון. אם עדיין הייתי בן אדם עם נטיות אומנותיות כמו שאני, הייתי מחפש דרכים אחרות לחלוטין כדי להתבטא. אולי ספוקן וורד".
חברי הלהקה סללו את הדרך ממועדון הרוקסן בתל אביב לבמות הגדולות ברחבי הארץ. אך חמי מבהיר שהם מעולם לא סימנו לעצמם יעד להגיע אליו: "אף פעם לא ניסינו לכבוש, ההצלחה שחיפשנו היא לעשות את המוזיקה שלנו הכי טוב שאפשר. לפעמים זה הצליח, לפעמים זה פחות הצליח, אבל זו תמיד הייתה המטרה שלנו". לקראת הופעת החימום בפארק הירקון צפוי לצאת שיר חדש של "איפה הילד", שלא הוציאה חומרים מאז 2017.
בחודשים האחרונים רודנר נמנה עם האומנים הבולטים שהשמיעו את קולם נגד המהפכה המשפטית והוא משתתף ושר בהפגנות. "אני אופטימי בגלל שאי אפשר לחיות בלי אופטימיות", הוא אומר. "אני מאמין שיש כאן מאבק ערכי ומהותי על הפנים של החברה והמדינה שלנו. גם בימים אלה אני ממשיך להפגין בכל מוצאי שבת, לפעמים מופיע גם, ויש לי מגפון קטן כדי להשמיע את קולי כאזרח. עצם התנועה והמחאה הוא מהלך חשוב, סוף-סוף המחנה האזרחי הרים את ראשו. אני מקווה שמתישהו בעתיד הנראה לעין הפוליטיקה והשלטון כאן ישתנו".
אימפריות נופלות לאט, אתה אומר.
"או לאט או פחות לאט (צוחק)".
"גאנז אנד רוזס" תופיע ב-5 ביוני בפארק הירקון, מופע פתיחה: "איפה הילד". כרטיסים