אלכס מוסקל רק בת 13, אבל רגילה למסכים ולמצלמות כבר מגיל 3 - אז הצטלמה לקמפיין ראשון עם אמה, מיכל ינאי, הזמרת במסכה וכוכבת הילדים האולטימטיבית. עשור אחרי, עם עליית הסדרה החדשה "רוני ותום" בכיכובה, אלכס מגלה עצמאות בשטח ומדברת בעד עצמה בריאיון ל-N12: "ההורים לא השפיעו עליי, זה בא ממני".
"רוני ותום", המשודרת החל מהיום (ראשון) בערוץ ניקלודיאון לצופי yes, היא גרסה טלוויזיונית מבית היוצר של גיורא חמיצר ("השמיניה", "החממה") המבוססת על סדרת ספרי המתח לילדים שכתב חמיצר. התוכנית מגוללת את סיפורם של שני ילדים מתל אביב שאומנם הם הפכים גמורים באופי, אבל ביחד משמשים צמד בלשים שמפענחים חקירות שסיבכו גם את המשטרה. ככל שהם נכנסים בעובי הקורה, כך גם גוברות הסכנות.
בסדרה משחקת אלכס את שירה, ילדה שחיה בתוך הטלפון הנייד, וכך היא מספרת: "אני ודמות נוספת בשם עמליה משחקות את 'מלכות השכבה', החברות הכי טובות שיודעות את כל הרכילויות. אנחנו לא מתחברות לתום וגם קצת מקנאות בה כי היא מסתובבת עם רוני, תלמיד מוצלח וספורטאי מצטיין. קראתי את הספר הראשון בסדרה ואהבתי אותו מהרגע הראשון".
מאחורי אלכס, בתם הבכורה של מיכל והפרסומאי בן מוסקל, יש כבר כמה פרויקטים שבהם השתתפה. גם בעולם הילדים ("צוות הצלה") וגם בפלטפורמות לנוער ולמבוגרים ("שקופים", "הנשף"). לניסיון האישי מתלווה גם הרקע המשפחתי, ומוסקל מניחה שכמו אצל משפחות אחרות שגידלו שחקנים ואומנים - גם כאן תחום המשחק והפרסום היה הברירה הטבעית. יחד עם זאת, חשוב לה להבהיר: "לא הייתה השפעה מצד ההורים, הכול בא ממני. החשיפה למשחק קרצה לי, והבנתי שאני רוצה לעשות את זה בעצמי. ברור שהכישרון עובר בגנים, אבל אני מאמינה שזה גם בזכותי. כשהייתי קטנה יותר לא הייתי בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות, אבל עכשיו אין אפילו מחשבה על כיוון אחר. זה מלהיב אותי מכל בחינה אפשרית והייתי מגיעה לתחום איכשהו".
מה אמא אמרה?
"היא מאוד תמכה. איך היא יכולה בכלל לסרב כשהיא הייתה בדיוק כמוני בגילי? מצד שני, היא הזהירה אותי שזה יכול להיות קשה, שזו עבודה לכל דבר ולא רק כיף ופרסום. להיות 'בת של' לא הקל עליי או הקשה עליי. אמא מייעצת מה לעשות ועוזרת לי לצלם אודישנים, אבל אני לומדת טקסטים לבד ועוברת את התהליך כמו כולם. שתינו משחקות ב'צוות הצלה' והיו בטוחים שהתקבלתי בגללה. האמת שזה הפוך - הגעתי לשם לפניה, אז אם כבר היא התקבלה בזכותי" (צוחקת).
בשבוע שעבר מיכל וטל מוסרי הערימו על כולם ב"זמר במסכה". חשדת בה?
"רק בתוכנית החשיפה כשהזכירו את השם שלה התחלתי לחשוד. אבל מהר מאוד קיבלתי שיחת טלפון ממנה. אבא שלי היה בלונדון באותו זמן אז היא גילתה לי וביקשה שאצלם את התגובה של אחים שלי שמכורים לתוכנית. אז הייתי צריכה לשמור את החשדות בסוד כדי לא לחשוף אותה. ממש אהבתי את ההופעה של טל ושלה ביחד וקיוויתי שיגיעו לגמר".
לפני כמה חודשים סגרה המשפחה שנה ביוון לאחר שהחליטה לשנות כתובת לאתונה. את שגרת העבודה מתארת אלכס בטיסות חוזרות ונשנות - בפעם הראשונה עם כל המשפחה, ובפעמים שלאחר מכן היא כבר טסה לבד.
איך קיבלת את ההחלטה של ההורים לעבור?
"אני הייתי בין מקבלי ההחלטות. לרגע אחד הם אפילו ויתרו ואמרתי להם: 'אחר כך אתם תתחרטו שלא נסעתם, ותשבו בבית ותגידו איזו חוויה זו הייתה יכולה להיות'. אני שמחה שעם כל הקשיים בין לבין זה קרה בסוף. הרי כשעוברים בתי ספר ומקומות עבודה תמיד קשה להתרגל למסגרת חדשה. מבחינת האנגלית באתי מוכנה ולמדתי, אבל יש געגועים הביתה לחברות ולשאר המשפחה. מצד שני, אני מרגישה שאני מרוויחה מהטיולים והרגעים המשפחתיים כאן. אני מרגישה שהתאחדנו הרבה יותר. נחמד לנסות משהו חדש ואני מבסוטה על הבחירה".
"אני מבקרת הרבה בארץ ובדרך כלל בסדרות עם ילדים לא מצלמים על ימי לימודים. לא תמיד יש חופשים משותפים אבל לרוב זה מסתדר. לפעמים הלימודים מאתגרים כי השיטה שונה, אבל זה מעניין לחוות אנשים מתרבויות שונות בבית ספר שמשלב את כולם ביחד. אני לומדת בבית ספר אמריקני עם תלמידים מאסיה, מאירופה וממדינות ערב. יש לי שתי חברות טובות ממוצא איראני ולבנוני והן קיבלו אותי כמו שאני קיבלתי אותן. בסך הכול בבית הספר אנחנו מגובשים ואוהבים אחד את השנייה. מקרי איבה ושנאה אפשר לחוות בכל מקום בעולם, אבל אני מסתכלת על הצדדים הטובים בלי קשר למקום שממנו אתה מגיע".
נחמד לגור בסביבה שבה אף אחד לא מכיר את אמא ואתם חיים באנונימיות?
"זה לא לטובה ולא לרעה. נחמד שאנחנו יכולים לדבר ברחוב בלי שיסתכלו עלינו ונחמד שאפשר לעשות מה שרוצים, אבל לא כי אמא לא מוכרת כאן - אלא כי לא מבינים את השפה. יש הרגשה של חופש והיוונים אנשים אוהבים וחמודים. הסתגלנו מהר יחסית, היה מתיש קצת עם הבירוקרטיה היוונית אבל מתגברים על הכול".
בשיחה עם אלכס קשה לפספס את מידת הנחישות. היא מתכוונת להמשיך לפתח את עצמה במשחק, "שלא מרגיש כמו עבודה מרוב שאני אוהבת". בבית לא מדברים בינתיים על חזרה לארץ: "אנחנו ספונטניים אז אין לדעת. רוצים לחזור בשלב מסוים, אין ספק. אוהבים את הארץ ואת האנשים, אבל כרגע נעים כאן ואנחנו נוסעים לטיולים בסופי שבוע. התרגלתי ואני כבר מרגישה פה בבית".