שלומי שבן הוא מוזיקאי ופסנתרן מחונן, את זה כולם יודעים. במופע ההשקה לאלבומו החדש "בית פתוח חלק א'", שנערך אמש (שני) במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב, הוא גם התגלה בתור פרפורמר אדיר ואירח בהפתעה שורה של אומנים - ממירי מסיקה, רביד פלוטניק ושולי רנד, ועד החצוצרן אבישי כהן, הצ'לנית מאיה בלזיצמן והמפיק המוזיקלי תמיר מוסקט.
שבן כבר קיבל שבחים בעבר על הפקות הבמה המרהיבות בהשתתפותו, אבל אני מודה שלא בדיוק הכנתי את עצמי לקראת אחת ההופעות המשובחות שחוויתי בעת האחרונה, ומכל הבחינות. השימוש בווידאו ארט, המעברים החלקים בין השירים, ההרמוניה הנהדרת עם אנסמבל סולני תל אביב, והאירוחים הרבים שמעידים על ההערכה של יוצרים בתעשייה כלפי שבן.
עם ספוט אחד עליו, לבד על הבמה, שבן פתח את ההופעה באווירה נוגה שלכאורה התאימה את עצמה למזג האוויר החורפי עם השיר "אל תתעלמי ממני", הרצועה הראשונה מתוך האלבום החדש. ואז - "מאני טיים", התחילה החגיגה עם הלהקה שמקיפה את שבן. הראשונה לעלות במסגרת החיבורים הייתה מירי מסיקה לביצוע הדואט "לה ויטה א לונגה", גם הוא מהאלבום החדש, כשמיד אחריה עלו רביד פלוטניק ושולי רנד לביצוע השיר "כנען" בשיתוף פעולה מסקרן שיצא לפני כמה חודשים. בהאזנה רציפה קשה למצוא קו מחבר בין שבעת השירים באלבום האחרון, אם בטקסטים ואם בקונספט, אבל לא בטוח שיש סיבה לחפש אותו. "זה אלבום שעוסק ביחסים", מעיד שלומי, ונדמה שכל שיר הוא עולם ומלואו. "המאהב של אשתך", למשל, היה צעד אמיץ מצידו של שבן. מעבר למלל הגאוני, השיר אורך לא פחות מ-7 דקות בעידן שבו סינגל בן יותר משלוש דקות נחשב לחצוף.
אך לא זה היה החלק הנועז בהופעתו של שלומי. בסיום משאפ מהודק בין השיר "קורבן" של פלוטניק ל"תמונה משפחתית עם ראש הממשלה" מאלבומו הקודם של שבן, המסך ירד ולפתע נשמע ברקע איתן הבר בהודעה הזכורה היטב על רצח רבין - "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה". במקביל לכך, על רקע המחאה נגד הממשלה והמהפכה המשפטית, הוקרנו תמונות של כמה פוליטיקאים מדוברים בימינו מצידו הימני של הספקטרום הפוליטי: איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', מירי רגב, שלמה קרעי, יריב לוין, ולבסוף בנימין נתניהו. זה היה רגע מטלטל בקהל, גם לשמאלני השמאלנים. באותם רגעים שבן שב לבמה עם הפסנתר שכוסה בדגל ישראל וזר פרחים עגול במה שמזכיר ארון קבורה. הפרשנות האומנותית של שבן ייחסה זאת לטענות על תהליך הנסיגה של הדמוקרטיה הישראלית שרבים חוששים ממנו.
לצד מחיאות הכפיים וקול תשואות הקהל, אדם אחד קם מהקהל עם אשתו לאחר כמה דקות ויצא מהאולם, למרות שנסיבות עזיבתו לא ודאיות. אז למה שבן יצא גבר? אפשר להתווכח עם דעתו של המוזיקאי, ובטח אם למיצג פוליטי כזה יש מקום בהופעה של קרוב לאלף רוכשי כרטיסים שבאים מרקעים שונים (גם אם בעיני גורמים מסוימים הם רובם ככולם מ"ההגמוניה התל אביבית") - אך בצל השתיקה הרועמת האופיינית לאומנים רבים, שרק לאחרונה החלה להיסדק, ראוי ומומלץ שיהיה לכל הפחות יוצר אחד שינצל את הבמה כדי לזעזע על רקע הרפורמה להחלשת מערכת המשפט והניסיונות לחסל את השידור הציבורי. ולפני שיתחילו הקריאות על היותו של שבן פוסט ציוני, השיר הבא היה הנוסח העברי שלו ל-Lover Lover Lover של לאונרד כהן, בשיר "אנא, אנא, אנא אהובה, נא חזרי אליי" שהקדיש למדינה (על הביצוע המוכר: שי צברי).
23 שנים חלפו מאז אלבום הבכורה המצליח של שבן. בהופעתו הוא לא יכול היה לוותר על כמה משיריו הגדולים לאורך השנים, בהם "מותק את אצלי בראש", "תרגיל בהתעוררות" ו"כולם אומרים". את "אריק" ביצע טאפש, הגיטריסט מלהקתו של שלומי, בגרסה ערבית מפתיעה ומיוחדת. יותר מהכל, הורגש שמאחורי כל ביצוע קיימת מלאכת מחשבת של אומן שסיפק לערב אחד הצצה מיוחדת לעולמו המוזיקלי ברמה לא יומרנית של קונצרט בינלאומי. בארץ, לפחות, אין הרבה הופעות מושקעות מהסוג הזה.