חברים לנצח: יותר מ-20 שנה מפרידות בין ליאור אשכנזי לששון גבאי, אבל מתברר ששניים מבכירי השחקנים בישראל הם חברים טובים. משפחות גבאי ואשכנזי נפגשות ומבלות יחד כבר הרבה שנים, כולל בחגים. בארוחה משפחתית, שכללה גם את דור ההמשך, שמענו מהם על הקשר המיוחד ביניהם. "אני קורא לו דוד ליאור, אני לא זוכר את החיים שלי בלעדיהם", מספר בנו של גבאי, השחקן אדם גבאי.
הקשר התחיל לפני שלושה עשורים, כשליאור וששון הכירו בתיאטרון בית ליסין. ההצגה הראשונה שלהם יחד, "מי מפחד מווירג'יניה וולף", הייתה עוד לפני שהילדים נולדו. המפגש הנדיר ביניהם יצר סיפור שבהחלט היה יכול להופיע בסרט קומדיה: "אני זוכר שבהצגה הזאת לא יורדים מהבמה וכל הזמן שותים. באחת ההצגות ליאור שם לי ויסקי אמיתי במקום תה – ואני צריך להמשיך לשתות ולשתות ואי אפשר להפסיק. אני רואה אותו מתפוצץ מצחוק. אפשר להגיד שמאז נהיינו חברים", סיפר גבאי.
למרות החברות הטובה, השניים כמעט לא נפגשו על המסך עד ששיחקו ביחד בסרט החדש "קריוקי". הסרט עוסק בזוג מבוגר מחולון, רגע לפני הפנסיה, שחי חיים אפורים, מלאי אכזבות ותסכול. לפתע נכנס לחייהם הדייר הכריזמטי והמסעיר מהפנטהאוז, חובב המסיבות והקריוקי. המפגש מטלטל את בני הזוג, מעמת אותם עם הפספוסים והאכזבות של חייהם. "ששון עושה את התפקיד, בעיניי, וראיתי הרבה סרטים שלו, הכי טוב שהוא עשה אי פעם – אפילו יותר טוב מביקור התזמורת. הוא כל כך חשוף בסרט הזה, ממש ערום", מספר אשכנזי.
הלב יוצא אל מאיר, הדמות של ששון בסרט, שחש שכל חייו הם אכזבות והחמצות. נראה שיש כמה נקודות דימיון בין הדמות לבין חייו של ששון. אחרי ששיחק בשנות ה-80 עם סילבסטר סטאלון ב"רמבו", הוא קיבל הצעות לשחק בהוליווד – אך הוא העדיף לעזוב ולטפח את קריירת המשחק בארץ. "בדיוק הייתי אחרי גירושים, היו לי שלושה ילדים צעירים, ובכלל לא העליתי בדעתי לעזוב אותם. הרגליים שלי קצת מחוברות לקרקע יותר מדי, במעין דבק, ואני רוצה נורא לעוף", מספר גבאי.
ששון הסתובב בתחושת החמצה, חשב שהאפשרות להצלחה בחו"ל נסגרה סופית. עד שהגיע "ביקור התזמורת'" הסרט שהפך למחזמר ואחרי גיל 70 הביא את גבאי לברודווי: "יצאתי אחרי ההצגה עם חום בחזה שרוצה להתפרץ והלכתי ברחוב ליד הטיימס סקוור, ואמרתי 'יואו, זה קרה'".
לא פחות מ-800 הצגות של "ביקור התזמורת" עשה ששון בברודווי, ובמסע הופעות ברחבי ארצות הברית. אבל כשהקורונה סגרה לחודשים ארוכים את התיאטראות בניו יורק, התפנה לו זמן לחזור לארץ, לצלם בין השאר את "קריוקי", ולשחק בהצגות.
"החזרה לא הייתה קלה. יש שם המון סטנדרטים שבאמת אני התרגלתי אליהם. מאחורי הקלעים אתה לא רואה אף אחד חוץ מהשחקנים ושני מנהלי ההצגה", מספר גבאי על החוויה לשחק מעבר לים ומשווה לישראל: "לפעמים אני רואה את הנהג שהסיע אותי לתיאטרון עומד על הבמה עם היד בכיס, וגם אין בעיה שהמאפר יגיד לך, 'תשמע, בקטע שלך היית צריך...'".
"הזמינו אותי לשחק בתוכנית "זהו זה!" וראיתי את השחקנים עושים חזרות בצריף. זה אומר ככה והשחקן אומר למפיק, והמפיק אומר לבמאי. אתה יכול להגיד שזה בורדל, אבל מצד שני יש בזה דבר נפלא, יש בזה חום וזה לדעתי גם תורם לתוצאה", מספר גבאי.
גבאי מביע רגשות מעורבים על ההחלטה שלא להמשיך בקריירה הוליוודית ולהשקיע את מאמציו בקריירה כשחקן ישראלי: "אני מקנא באנשים שעזבו את הארץ. עברה לי בראש מחשבה כזאת, אבל קודם כול, יש לי מגבלות. אני לא אמריקני ולעולם לא אהיה וגם המבטא שלי לא יהיה אמריקני. אתה לא יכול לבלוע את כל העולם".
בשבוע שעבר גבאי שבר את שיא הזכיות לשחקן בפרס אופיר, כשקיבל את הפסלון בפעם הרביעית. יומיים לפני כן, היה גם הטקס שבו קיבל את פרס מפעל החיים. "מסכמים אותך", אומר אשכנזי בגיחוך וגבאי משיב לו: "בסרט הבא שלך, ליאור, תזמין אותי גם כן. תסדר תפקיד לאחד שקיבל פרס מפעל חיים". עד הסרט הבא, השניים סיכמו שאת חג הפסח, ואולי גם את הארוחה המפסקת לפני כיפור, הם יעשו יחדיו.