השיחה עם השחקן והזמר הראל גלזר, 30, מתקיימת כשהוא יושב בלובי התיאטרון Donmar Warehouse שבלונדון ולפניו שתי הצגות של "ביקור התזמורת" - המחזמר שמבוסס על הסרט הישראלי שזכה לביקורות מצוינות והיה סולד אאוט בכל ערב. אבל כדי להגיע למעמד שבו הוא עומד על אחת מהבמות הנחשבות באנגליה, גלזר עבר דרך ארוכה.
הוא גדל בנס ציונה ומאז שהיה ילד היה לו מאוד ברור לאן הוא רוצה להגיע. אחרי הצבא יצא לטייל בארצות הברית ובדרום אמריקה ואז הבין לדבריו, אילו רצונות בוערים בו. "ישבתי על הר באקוודור וחשבתי על היעד הבא", הוא מספר. כשחזר מההרפתקאות ברחבי העולם, התקבל ללימודי משחק בבית צבי, חוויה שהוא מתאר כ"מלמדת, מפתחת ומאתגרת". את הלימודים סיים ב-2019 ואז התחילו האודישנים לעולם האמיתי. כשנראה היה שדברים מתחילים לקרות והוא מצליח לקבל תפקידים - הקורונה, שנמאס כבר להזכיר אותה בהקשרים האלה, הופיעה.
"חמישה חודשים אחרי שסיימתי את בית הספר למשחק, כשהייתי בשיא הדרייב, הכל הפסיק", גלזר נזכר. "יום אחרי יום הגיעו הודעות על ביטולי חזרות וביטולי הצגות. בעיקר ביטולים. אני בן אדם מאוד אופטימי, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהפציעו בי רגשות מדכדכים".
אבל כמו בהרבה מסיפורי הטראומות של האומנים במגפה, מעז יצא מתוק. "התחלתי שיעורי פיתוח קול עם מורה חדש שאמר לי שאני צריך לחלום גדול יותר, שאני צריך להגיע למקום שיכבד את הכישרון שלי. הבנתי שאין לי מה להפסיד וכיוונתי לאנגליה. נבחנתי לארבעה מתי הספר הכי טובים בעולם, הייתי ממש מזליסט, הכוכבים הסתדרו. עבדתי מאוד קשה, והתקבלתי לכולם. ואז התחלתי ללמוד תואר שני ברויאל אקדמי במרכז לונדון במגמת מחזות זמר".
"אני אדם אופטימי, הקורונה הייתה התקופה הראשונה בחיים שלי שהפציעו בי רגשות מדכדכים"
על מנת לסבר את האוזן, הוא עושה ניים דרופינג צנוע ומספר שלמד בתוכנית אצל השמות הכי גדולים בתחום. "באתי מאוד חסר ביטחון עם פערי התרבות שלי והשפה, וגיליתי כמה כוח יש בזה. בהתחלה הייתי חושב חמש דקות לפחות מה אני רוצה להגיד, ועד שהייתי אומר - כבר היו עוברים הלאה. אחת המורות אמרה לי שהיא חושבת שלא מכירים אותי, ואמרתי לה שאני מפחד לטעות. היא שאלה: 'מה יקרה אם תטעה? אני לא יודעת אף שפה נוספת'. פשוט התחלתי להיות אני ולהתגאות בישראליות שלי. הלימודים היו מדהימים, וזו תוכנית שחושפת אותך לתעשייה המקומית".
"הבריטים לא יודעים להסביר מה הם מרגישים; אנשים יוצאים עם דמעות"
בשלב מסוים הגיע לאוזנו השמועה שהמחזמר "ביקור התזמורת" מגיע ללונדון ובימים אלה מתקיימים האודישנים. "אמרתי לעצמי שאין מצב כזה שאני לא נבחן, רק שלא היה לי סוכן והייתי סטודנט ואף אחד לא ידע על קיומי". כאן הפעיל את החוצפה הישראלית, את האופטימיות והרצון העז להצליח לא משנה מה - והתחיל לבצע עבודת סטוקינג נרחבת כדי להבין עם מי צריך לדבר כדי לקבל אודישן.
"יריתי לכל הכיוונים, אף אחד לא ענה לי. החלטתי שאני נכנס מהחלון, שאין מצב שהבוחנים לא רואים אותי. ביררתי מי המוזיקאי האחראי וגיליתי שנפגשנו בעבר באחד מהשיעורים בבית הספר. שלחתי לו מייל, הוא ענה לי שיש לי מזל ושהוא בדיוק הולך לפגוש את המלהקת".
אבל אף אחד לא קרא לו. "המשכתי בכל דרך אפשרית. במייל מספר 30 ששלחתי למלהקת הראשית היא ענתה לי. ואז הגיעה ההזמנה המיוחלת. בחנו אותי לכל תפקיד חוץ ממה שבסוף קיבלתי. היה אודישן מוצלח והם אהבו אותי. אחרי מסע אודישנים מפרך קיבלתי את התפקיד של פאפי. זה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי".
"זה קאסט כל כך אקלקטי", הוא עונה על השאלה איך היו החזרות. "מצד אחד אלון אבוטבול ומירי מסיקה, מצד שני כוכבי ווסט אנד, שחקנים ענקיים שעשו תפקידים ענקיים ואז חבורה של אנשים שסיימו ללמוד משחק לפני 3 ימים. זו הייתה תחושה מאוד מוזרה, אבל תוך שנייה הפכנו למשפחה".
איך לעבוד עם מירי מסיקה ואלון אבוטבול?
"אני לא חושב שיש לי מילים להסביר כמה אני מרגיש מזליסט. אלה אנשים עם הלב הכי גדול שיצא לי להכיר, זה מצחיק כמה כאילו אתה מדמיין שבן אדם יהיה משהו מסוים ואז אתה פוגש אותו בחדר ורואה משהו אחר לגמרי. שניהם נשמות ענקיות".
כמה הצגות היו לך בתקופות הזו?
"היו לי 8 הצגות בשבוע, כל שבוע. חייתי בתיאטרון. זה באמת מדהים. אני לא יודע מה יהיה בהמשך, זה כרגע לא ברור. אני יכול רק לקוות שנחזור להצגות נוספות, כי זו הייתה החוויה הכי טובה אי פעם".
מה התגובות שקיבלתם מהקהל?
"בגלל שזה תיאטרון קטן ואינטימי, הקהל נמצא במרחק של 4 שורות מאיתנו. מחוץ לאולם יש בר שהקאסט והקהל נפגשים בו אחרי ההצגה. הבריטים לא יודעים אפילו לתאר איך הם מרגישים, את פשוט רואה אנשים מלאים ברגשות. וזה פשוט סיפור ישראלי שלא קשור לפוליטיקה ולא למלחמה. פשוט סיפור אנושי שגורם לאנשים לצאת עם דמעות בעיניים".
ועכשיו, אתה ממשיך את הדרך באנגליה.
"כרגע אני נשאר כאן. קיבלתי ויזה ואני מתכוון להשקיע את מרב המאמצים שלי בלפתח את הקריירה. אני כרגע באמת רוצה לכוון הכי גבוה שאני יכול".