"חאנשי" שיצרה עליזה חנוביץ', נחשבת לאחת מהסדרות הישראליות הכי לוהטות של הרגע. הסדרה שביימו מיקי טריאסט ואהרון גבע, עוקבת אחרי חאנשי, צעירה דתייה מהקהילה היהודית בברוקלין שהגיעה לארץ ישראל כדי להגשים את חלומה האסור - לנהל קשרים מיניים עם גברים הישראלים. בפרק ששודר בסוף השבוע וזמין לצפייה ב-HOT VOD, פוגשת הגיבורה צעיר דתי, פוחז ושובינסט, שחי עם אשתו בהתנחלות נידחת.
אל דמותו של מיכאל, אותו צעיר שמפוצץ את בלון האידליה שהדביקה חאנשי לגבר הישראלי, נכנס רוי מילר. בריאיון ל-N12 הוא אומר: "זו התנחלות באמצע שום מקום, הוא חי בחלקת האדמה הזו כמו קאובוי. הוא טיפוס קצת שרוט, ציפור חופשייה שממציאה לעצמה את החוקים והאמונות. בתוך המסע של חאנשי, מיכאל הוא הגבר הכי מוטרף שהיא פגשה. כל הנרטיב שהיא סיפרה לעצמה על התנחלויות פוגש את המציאות".
יש שם איזה רגע שנדמה שהוא מטריד אותה מינית.
"במונחים שלו הוא לא רואה את מה שהוא עשה כהטרדה. מבחינתו היא הגיעה לשטח שלו ולכן הוא זה שקובע את החוקים, ומתחיל איתה בלי לחשוב פעמיים, בלי לעשות מזה כזה ביג דיל. מה שמקבל פוקוס זה שהיא פתאום הבינה שאם היא משחקת באש, היא יכולה להיכוות".
הדמות הזאת גם נועדה להעביר ביקורת.
"בסוף מדובר בקומדיה, זה לא שחאנשי היא סדרת תעודה. זו קומדיה עם ביקורת, לפעמים עוקצנית יותר ולפעמים פחות, על הדמויות שמוצגות בה. כמו בכל קומדיה, יש הרבה דברים שהם מומצאים או מוגזמים, ואני מוצא את הכיף בהגזמות האלה. נוח לי בקומדיה. כשהתחלתי ללמוד משחק בזמנו, הגעתי מחיקויים, זה מה שהייתי עושה. גם בבית - אני מנפיש את כל הבובות של הבן שלי".
בנו של רוי ושל אשתו שירי פדלון, לוקא, כבר בן 3. הגיע באמצעות פונדקאית בגיאורגיה בשיאה של הקורונה ומאז כבר נולד לו אח - אסא, בן חודש וחצי - שנולד בהיריון טבעי. "ההבדל בין להיות אבא לילד אחד לבין להיות אבא לשניים הוא כמו מאחד למאה. זה סופר מאתגר, אבל כל כך ממלא. כל הקלישאות נכונות. לפני שזה קורה יש לך חשש: 'איך אני אוהב ככה מישהו נוסף?'. ואז נכנס עוד נינג'ה שטורף את הקלפים ויש תהליך טבעי של הרחבה של הלב".
איך האבהות שינתה את הדרך שבה אתה מסתכל על הקריירה?
"כשאני עם הילדים שלי - אני מאה אחוז איתם, אני נוכח. אין פומו. חיכיתי לזה כל כך הרבה שנים, ועכשיו כשזה פה זה מגיע במלוא העוצמה ובמלוא האהבה. אני אבא מאוד פעיל, הרבה דברים בבית הם עליי. כשאני משכיב את הילד שלי לישון, כשאני אוסף אותו מהגן, פתאום הכול נראה שטותי כל כך, הכול מתגמד. אני מאמין שמשחק מוציא ממך צדדים באישיות שלך, וברגע שאתה נמצא במקום טוב אתה מביא משהו שלם יותר".
"אף פעם לא הייתי מאלה שרודפים אחרי תפקידים. כמובן שצריך להיות בתנועה, אתה לא יכול להגיד לא על הכל. שחקן צריך להיות חם אבל יש איזשהו איזון דק ביכולת להגיד לא לתפקידים. בסוף אנחנו לא חיים בהוליווד, אנחנו חיים בישראל; זה לא שאתה עושה פרויקט ויכול לנוח מבחינה כלכלית. השאיפה היא לעשות בחירות אומנותיות וללכת על דברים שמדליקים אותך, לקוות שלשם זה יילך".
"חאנשי" התקבלה לסאנדנס. הישג מדהים לסדרה ישראלית.
"אני כל כך שמח בשביל עליזה, היא שקדה על הסדרה הזאת במשך 5 שנים. היצירה הזאת אישית, מקורית. כהישג טלוויזיוני - זה הישג משוגע".
טיפול זוגי: לפתוח את הקרביים מול הקהל
בימים אלה הוא עובד על סדרה עכשיו יחד עם שני חברים. "זה פרויקט סופר אישי ומאתגר. פתאום אני בכובע אחר, מנצח על הדברים שמאחורי היצירה. זה מפתח ומשכלל אותי. איך אומר השיר של אביתר בנאי? 'יש מגירות שעדיין אני לא פותח עד שיוסיף בי אור'. אני מרגיש שאני יכול עכשיו לגעת בדברים בצורה יותר בשלה".
במקביל לעבודת הכתיבה והמשחק (לאחרונה הסרט "ברווזים אגדה אורבנית" שבו הוא משתתף זכה בפרס בפסטיבל הקולנוע בטאלין), הוא מריץ שתי הרצאות, אחת לבני נוער ונוספת יחד עם אשתו שירי. בראשונה הוא מספר את סיפור חייו בתקווה לתת השראה לבני נוער על "איך מנפצים את תקרת הזכוכית" ועל "איך לא להפוך לקורבן של הסיטואציה". "המסע שלי לפני עולם המשחק ובתוך עולם המשחק היה קשה", הוא מוסיף.
את השנייה, כאמור, הוא מעביר יחד עם אשתו. "זה בעצם מופע זוגי שלי ושלה. אנחנו מדברים על הבלבול שעברנו אחרי ששירי חלתה בסרטן השד, על הרצון להיות כבר הורים, על הכיוון שהחיים לקחו אותנו". עבור מילר כתיבת ההרצאה הייתה כמו טיפול זוגי. "עבדנו עליה יחד עם חברה של שירי, היא שמה לנו מראה למה שאנחנו רוצים לומר. אומנם גם כשמגלמים דמות חושפים חלקים אישיים, אבל כאן זה ממש לפתוח את הקרביים מול הקהל, בלי מסכות. זה מרפא אותנו, השיתוף, גם שלנו וגם של הקהל, מנרמל את הכאב ומנקה את המערכת".
"חאנשי" משודרת בימי חמישי בשעה22:00 ב-HOT3, ב-HOT VOD וב-Next TV