חמישה אומני אינדינגב שכדאי לשים לב אליהם בפסטיבל הקרוב

כבר 15 שנה שפסטיבל אינדינגב, הנערך בנגב המערבי, מספק במה תרתי משמע למוזיקאיות ויוצרים מהקשת הרחבה והאקלקטית של המוזיקה האלטרנטיבית המקומית. בחרנו בחמישה אומנים שאותם תוכלו לראות בפסטיבל הקרוב, שסיפרו לנו מה אירוע האינדי הגדול של השנה בשבילם - ובכמה מוערכים סיכויי ההצלחה של יוצרים שכמותם.

ג'ני פנקין

סביר להניח שחלק יתקשו לזהות את ג'ני פנקין של היום בהשוואה לזו שהודחה בשלב הדו-קרב ב"דה וויס" לפני כעשור לאחר שהפסידה ליובל דיין. היום פנקין כבר נחשבת לאחת האומניות הבולטות באינדי המקומי, שיתפה פעולה בין היתר עם הראפרים טדי נגוסה, כהן וישי סוויסה, והסולנית של הרכב הגרוב "מסוק". השנה היא שחררה את אלבום הבכורה שלה "זה מה שזה".

עשר שנים מאז הבמה ההיא ב"דה וויס". דמיינת לעצמך פעם שתצללי עמוק לעולמות האינדי מלב הפריים טיים? מתי שהבנת שזה לא בשבילך?

"עשר שנים שמרגישות כאילו זה היה אתמול. האמת שאני כן רואה את עצמי מגיעה לפריים טיים שוב. לשמחתי, ההיפ-הופ והמוזיקה האלטרנטיבית מגיעים למיינסטרים לאט לאט. זה פשוט לוקח יותר זמן כשלא עושים פופ ים-תיכוני".

היית צריכה לעשות תפנית מסוימת? גם מבחינת המוזיקה שאת מקשיבה לה?

"לא, תמיד אהבתי מוזיקה שחורה ואלקטרונית וכך זה נשאר. רק צללתי עמוק יותר לזה. כן השתניתי כבן אדם, בלי כוונה, והתרחקתי מדברים קונבנציונליים. נראה לי שעם השנים פשוט התבגרתי והתרחקתי מבת ים והפכתי לעוף חמוץ-מתוק כזה. בקטע טוב, ומשם גם באה ההתרחקות מהמוזיקה הקונבנציונלית וההתקרבות לג'אז, ביטים ופיוז'ן".

השנה הוצאת אלבום מעולה שאני מניח שיעמוד במרכז ההופעה שלך בפסטיבל. תני המלצה לשיר אחד מתוכו שכדאי לשמוע לקראת האינדינגב.

"תודה על המילים החמות. הייתי רוצה להמליץ על 'לא', שבדיוק יצא עם קליפ משעשע למדי - אבל הוא מדבר על נושא חשוב. אני יודעת שהמשפט 'לא זה לא' מרגיש חרוש ולא רלוונטי כבר, אבל גברים עדיין מציקים לנשים ומטרידים אותן בכל מיני דרכים לא דרכים. הרגשתי שזה חייב לצאת החוצה ביצירה שלי, ולא בהכרח בצורה כבדה או דרמטית מדי".

"הסשן התחיל מאיזשהו ג'מג'ום על גיטרה עם טל אביטל ומיכאל מיטל ועבר המון גלגולים. לרגע כמעט התייאשנו מהעיבודים השונים שניסינו. הלחן עלה הרבה לפני המילים, כיאה לי, ויום אחד טל הביאה טקסט נוקב שהיא הושיבה בצורה מדויקת על הלחן ופתאום כל החתיכות התחברו. ואז, הרבה הקשבה ל'דסטניז צ'יילד' הובילה לעיבוד הנוכחי. כפרה עליהן".

יהוא ירון

דניאל סאן קריאף

עיליי אשדות

המפיק המוזיקלי שבלעדיו נונו לא הייתה מתפוצצת. לפני כשנה בחר עיליי אשדות לגשת לחזית והוציא את אלבומו הראשון MAXIMAL LIFE, שבו לוקחים חלק רונה קינן וגון בן ארי. המוזיקה מבחינתו היא לא רק ברירה טבעית בשל היותו בנם של אלונה קמחי ויזהר אשדות, אלא "זכות אנושית בסיסית".

אלבום הבכורה שלך יצא לפני כשנה וצריך קצת זמן לעכל את מורכבות הסאונד שבו. כשאתה עובד על מוזיקה, אין לך חשש שזה יהיה גדול מדי על האוזניים של הקהל?

"מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי מוזיקה שאתגרה אותי ופערה לי את הלב והמוח, אז אני לא בטוח שיש שם מימד של בחירה אמיתית מצדי. אבל במילא את המוזיקה שאינה גדולה מדי על הקהל אני יודע שיהיו אנשים מוכשרים שיעשו עד קצה הזמן, אז אני לא דואג להם".

לא רבים יודעים אבל אתה המוח ההפקתי מאחורי התופעה ששמה נונו. איפה אתה מרגיש יותר בנוח - בפרונט או מאחורי הקלעים?

"איפשהו בין שניהם. על החוף".

במידה מסוימת הצלחתם לשנות את התפיסה השמרנית של הרדיו לגבי אילו שירים ראויים להיכנס לפלייליסט ואילו לא. יש לך שיר שכבר נכנס לרדיו? יש לך ציפייה כזו?

"אני מנסה להתייחס לעובדה שיש דברים שאני הוצאתי מתוך עצמי והדהדו ליותר מבן אדם אחד כאל נס. אז הרדיו הוא רק עוד נס מתוך אין-סוף ניסים. אוהב בעיקר לשיר לאנשים בחדר ולראות איך משהו באוויר משתנה. כמו שעמרי קרן אומר לי: 'הביטלס הם אנדרייטד'".

אתה גם בנם של אלונה קמחי ויזהר אשדות. הרגשת שהמוזיקה היא הברירה הטבעית? עד כמה מאתגר להתנתק מהייחוס המשפחתי? זה מושך תשומת לב יותר מהמוזיקה עצמה?

"להעמיד פנים שיש לי דרך להתעלם מהשורשים שלי זה כמו שעץ יעמיד פנים שהוא לא עץ. יותר מאשר ברירה טבעית, הרגשתי שזכיתי בידיעה שמותר ליצור. שזו זכות אנושית בסיסית שמסתירים מאיתנו. תודה לאל על זה".

הזאבות