הפרק המרכזי של מוצ"ש הכיר לנו את לימור וליעד: שניהם בלונדינים יפים עם עיניים כחולות, פרי ספיריט מצד אחד ומנגד אנשי מקצוע מצוינים עם פאשן לעבודתם. הם חולקים את אותם תחומי העניין ואורח חיים וגם בביוגרפיה ישנם חלקים דומים. אה, וחתולים! אמנם מבחוץ לימור אוהבת מסיבות ואנשים ולרקוד ובלאגן וליעד מעדיף את השקט של הבית, אבל הם כבר הבטיחו לפתוח את הראש בנוגע לזה.
על הנייר ההתאמה המושלמת. נראה שנולדו להיות ביחד וגם הווייב מתאים ובכלל, שניהם רווקים בני 38 שגדלו כילדים להורים גרושים... רגע, מה? שניהם רווקים בני 38 וילדים להורים גרושים? מהמידע המועט שקיבלנו מפרק חתונתם, מרגיש שבדיוק פה קבור הכלב (חיים ארוכים לחתולים).
מתן עובר לגור אצל גיא. האתגר שילווה אותם הוא שגיא צריך לקבל את זה שעובר לגור איתו בנאדם ולא מכונה - רוצות לומר מישהו שלא מקפל את התחתונים במגירה. לגיא יהיה מאוד קשה להסתגל לבלאגן של מישהו אחר שחודר לו למרחב הפרטי המדוגם שלו, ומתן מחוסר הביטחון יצטרך ללמוד להסתגל לביקורת בלתי פוסקת מצדו של גיא. האם ימשיך לרצות כהרגלו? אם נחזה את העתיד, מדף מנטוס מסודר באובססיביות שצץ במערכה הראשונה עשוי, עם קצת קולה, להתפוצץ במערכה השביעית.
רינת מסתכלת על דניאל אחרת
רינת כל כך עסוקה בחוסר המשיכה שלה לדניאל, שהיא חוסמת את האופציה האמיתית אשכרה להימשך אליו. דמיינו שאנחנו מדברים על חומוס: על פניו, מנת מיינסטרים קומוניקטיבית שרובנו כן נוכל להתחבר אליה ולאהוב אותה. אבל אם אגיד שאני לא אוהבת חומוס, אקבע שאני לא אוהבת חומוס, אדבר על זה עם כל בנאדם שאפגוש ואפילו אגיד את זה לחומוס בפנים, יהיה לי קשה להחליף דיסקט ולהתחיל לאהוב חומוס. לא משהו אישי, חלילה, פשוט זה הטעם שבלתי ניתן לשינוי.
דניאל, מצדו, פשוט מקסים אליה כפי שהוא, אבל מצטערות, זאת ממש לא הדרך. מכאן רק משהו באמת קיצוני צריך לקרות כדי לייצר שם את הגיים ציינג'ר הנחוץ. רק אם דניאל יראה שבאמת נמאס לו, קצת כמו מה שקרה בין ניר להגר דאז שלבסוף הוביל לחתונה, רק אז רינת תסתכל עליו באור אחר.
בינתיים, כשהשניים יושבים בבית הקפה ליד הדירה של דניאל, כל מי שעובר הוא חבר שלו, כולל המלצרית. במגרש הביתי הוא כבר פחות עצור, מתגלה כסחבק שמפטפט עם כולם וצוחק. לפתע רינת מסתכלת עליו אחרת. פתאום הוא לא המכוער המסכן שהיא עושה לו טובה שמעיפה עליו מבט, אלא מישהו מקובל, אהוב וחברותי. מכיוון שרינת נמשכת לגברים שנראים מצוין, כלומר "נחשבים" בחברה, לראות כיצד דניאל פתאום "נחשב" בסביבתו מעניק לו הרבה נקודות זכות בכיוון. האם זה מה שיטה את כיוון הספינה? כנראה שלא, בהתחשב בכך שגם לאחר החופה החברות הרימו לרינת לגבי דניאל והרקע שלו, והאימפקט של זה עבד רק כפלסטר לטווח קצר. עדיין נדרש פה טלטול רציני כדי לשרוד.
משה ומאי, שלא הפסיקו להגיד שמדובר בהתאמה המושלמת חוץ מעניין הכלב, סיימו את ירח הדבש כשמשה התגלה כנסיך אמיתי. הוא באמת מאוד-מאוד רוצה זוגיות ומבין שמאי היא הזדמנות נפלאה לתיקון שנפלה לידיו, ומכאן עושה השתדלות רצינית לראות אותה ולרצות אותה. הוא מוכן לעבור לגור אצלה בשביל ריי הכלב אותו הוא לא באמת רצה, משחק איתו ומהמם באופן כללי. עד כאן הכל טוב. אבל מניסיוננו כחזאיות שידוכים עתירות ניסיון בנושא, השדים בקרוב ירימו ראשם ובגדול. חשוב לזכור שכל מי שמגיע לחתונמי הוא רווק - ולא בכדי. הרי זה לא באמת שהם פשוט לא פגשו את הבנאדם הנכון עד היום. הם פגשו הרבה כאלו ורק בחרו להתעלם, להרוס, לברוח ולדחות. ולכן למרות שכרגע בגזרת מאי ומשה הים רגוע ושקט, צפויים לנו עוד הרבה עליות וירידות סוערות איתם.
בן ומעין, על אף הפרומואים האקוטיים שבישרו רעות על חבריה שמובילים לקרייסס, לא חוו בפועל לא משבר ולא נעליים. בינתיים כיף להם, הם נהנים אחד מהשנייה ונראים מאוהבים על אמת. וואלה הלוואי. ואילו אצל קטיה וליאור קשה מאוד להבין מה קורה: אמנם הם כל הזמן אומרים אחד לשניה שוואו את בול, וואו אתה בול, אבל משהו שם רובוטי-קשיח ולא נפתח. ליאור עסוק בשאלות של ראיון עבודה ומרעיף מחמאות שנשמעות כחסרות רגש ודי מאולצות וקטיה לא מפסיקה לצחוק, כנראה ממבוכה. האנרגיה שלהם לא מרגישה אינטימית עד הסוף ואינה משדרת אהבה אמיתית. הם מאוד רוצים ומרוצים אבל שניהם נראים חסרי ניסיון לחלוטין במערכות יחסים, כשאותה הרובוטיות פה היא כרגע הגורם הדומיננטי.
כרגע נראה שהם לא ממש מבינים מה הם עושים פה ומי ומה הצד השני בכלל. נראה שפה טמון האישיו שלהם - להיפתח לבני זוג, לפתוח את לבם, להכניס מישהו לחיים ובכלל לחיות בשניים ולא לבד. זה לא אומר שהעסק פה אבוד – אבל יש להם עוד הרבה עבודה.