הזמרת הצעירה גלי גבעון נולדה בקצה של שנות ה-90. היא מספרת על ילדות רגילה שהתחילה בכפר סבא, המשיכה במושב והסתיימה בעיר הגדולה תל אביב. המשותף לכל התקופה: "בדידות גדולה ושקט רועם בשעות שאחרי בית הספר. ההורים עבדו ברוב שעות היום, אז כדי למלא את השקט המטריד ברעש - ביקשתי מהם גיטרה". ככה התחילה גלי להלחין טקסטים שכתבה - וככל שהשקט היה גדול יותר, כך גם המוזיקה תפסה נפח משמעותי יותר בחייה. היום (ראשון) בגיל 22 היא משחררת את "Show me Love", סינגל ראשון בהפצה בין-לאומית של יוניברסל מיוזיק ישראל.



"הקשבתי רק לפינק פלויד במשך תקופה, ואז רק גאנז אנד רוזס, ואז כריס קורנל ואביב גפן", פותחת גלי. "עולמי היה ניינטיז גראנג' ומטאל, וככל שהשקט היה רועם, כך גם המוזיקה שליוותה אותי". בימים הארוכים שהתאפיינו בבדידות, גלי משתפת כי היא גילתה עולם מופלא של אומנים, להקות ושירים שהפכו לחברים הכי טובים שלה: "הם הבינו אותי, ואני הבנתי אותם. כל אומן השאיר עליי חותם וליוו אותי במשך כל תקופת ההתבגרות שלי עד עצם היום הזה. השירים והגיטרה היו כמו טכנאי נפש שמצליחים לתקן את התקלות הכי מסובכות".

את השיר החדש כתבה גבעון עם ג'ון לוין, מפיק מוזיקלי מלוס אנג'לס שעובד עם דואה ליפה ואבריל לאבין, ועם "סולי", שמשתפת פעולה עם שון מנדס וג'ייסון דרולו. "שלושתנו ניהלנו שיחה על אנשים ברחוב שנראים לי לגמרי כמו זומבים, עם מבט חלול ובלי נשמה", אמרה גלי. "זה העסיק אותי - האם יש שם מישהו בפנים? יש שם לב ונשמה? או שזה כמו בסרטי זומבים, רק המעטפת שנותרה והכול בעצם חלול".

"היה לנו ברור שאנחנו צריכים להביא להחתמה הבין-לאומית הראשונה קול ייחודי, את הדור הבא שיוכל לבעוט בדלתות ולסובב ראשים", אמרו ביוניברסל מיוזיק ישראל. "מהרגע הראשון הבנו שגלי היא הדבר האמיתי, ואחרי שיצרה סקרנות רבה ועניין בקרב שותפי העבודה שלנו בארץ ובחו"ל, אנחנו בטוחים שהיא תעורר אותן תחושות גם אצל הקהל הרחב".

רוק: לא המוזיקה, האמירה

הרוק שמצא מקום גדול כל-כך באוזניה של גלי אינו דבר מובן מאליו בתעשיית המוזיקה העולמית כבר זמן רב. היו מי שקבעו את מותו של הז'אנר המוזיקלי, שייתכן שההיפ-הופ אף תפס את עמדתו בפסגה. לצד זאת, קיימת אמונה מסוימת כחלק מתזוזת הלוחות הטקטוניים של המוזיקה, שהדור הצעיר יאמץ לחיקו אלמנטים של רוק - אם לא את המוזיקה עצמה, אז את מצב הרוח שלו והאמירה החדה והברורה.

סולן ה"פו פייטרס" דייב גרוהל, לשעבר המתופף של להקת נירוונה, אמר כי בעבר הוא הלך עם בתו להופעה של בילי אייליש - וכשהוא הסתכל על הקהל העצום, היה בו משהו שהזכיר לו את הקהל של נירוונה. ב-Happier Than Ever, השיר שנושא את שם האלבום האחרון של אייליש, אי אפשר להתעלם מרגע השיא בשיר, כשהגיטרה והתופים מתפוצצים עם בילי עצמה - כמו מחווה לאותו רוק אהוב של נירוונה מהניינטיז. אייליש עצמה שמייצגת רבים מבני ובנות גילה הייתה החלוצה שהעזה לצעוק: לא, לא הכול נוצץ או מושלם, ולא תמיד כיף לי או מתוק לי. אין ספק שהסיפור הזה מתכתב עם הבדידות והחלל הריק שאותו מסבירה גלי.