שר התרבות חילי טרופר הודיע היום (שלישי) על אישים נוספים שישתתפו בטקס ביום העצמאות וידליקו משואה. טרופר הכריז שהאלוף (במיל') יורם יאיר שמכהן כיו"ר תנועת אחריי ו"יחד למען החייל" ידליק משואה; מנכ״לית הלובי למלחמה באלימות מינית, יעל שרר, שעברה בילדותה התעללות מינית קשה על ידי אביה ובהמשך סללה דרך לנפגעות ולנפגעים במאבקם לשיקום ראוי; מוניר מאדי, תושב כפר ג'וליס, ידליק משואה גם הוא לאחר שייסד ועומד בראש המכינה הקדם צבאית "כרם-אל" בדליית אל כרמל המשלבת נוער יהודי ודרוזי לקראת השירות בצה"ל; אנג'ל אלון, תושבת נתיבות ואם לשמונה שטיפלה במאות ילדי אומנה. 

אתמול דיווחנו כי הוריה של שירה בנקי ז"ל ידליקו משואה ויחד עמה מייסד עמותת שלווה, יו"ר ארגון נכי צה"ל ויו"ר מרכז מורשת יהדות אתיופיה. גם מפקד הימ"מ ידליק משואה מבלי שיתאפשר לזהות אותו. 

האלוף (במיל') יורם יאיר (ייה), תושב הוד השרון מכהן כיושב ראש ״יחד למען החייל", יושב ראש תנועת "אחריי!" המכינה אלפי בני נוער וצעירים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית לשירות משמעותי בצה"ל ולתפקידי מנהיגות בקהילה ויושב ראש עמותת "בית אור אביבה" המפעילה כפרי גמילה מסמים ומאלכוהול. ייה שירת במשך כ-35 שנים בתפקידים מרכזיים בצה"ל, ובהם מפקד חטיבת הצנחנים וראש אגף כוח אדם. במסגרת תפקידיו אף עמד בראשות ועדה, שניסחה את מסמך "רוח צה"ל".

במהלך מלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה בגדוד 50 של הנח"ל. בקרבות המלחמה נפצע באורח קשה מאוד, אך בעוז רוחו נלחם יחד עם חייליו במשך זמן רב עד לפינויו. במלחמת יום הכיפורים, פקד ייה על חייליו לסגת לכיוון עין גב, בעוד שהוא החליט להישאר לבדו, בעמדה קדמית. לאחר מכן, הוביל את ניסיון החילוץ השני של לוחמי תל סאקי ומוצב 116 על גבול סוריה, והצליח להגיע עד הנצורים והפצועים ולחלצם. לפני כשלושה עשורים שכל את בתו, סרן שלומית יאיר ז"ל, שנהרגה כקצינת מבצעים בתאונת מטוס. לאורך השנים פעל ייה לצמצום הפערים בחברה הישראלית וחינך נערות ונערים רבים מכל חלקי העם, הרואים בו מופת ומורה דרך בשליחותו הציבורית.

יעמוד בראש הקרן. יורם יאיר (צילום: יוסי גמזו)
האלוף במיל' יורם יאיר. שירת במשך כ-35 שנים בתפקידים מרכזיים בצה"ל | צילום: יוסי גמזו

הוועדה נימקה כי: "ייה עסק ועוסק לאורך התחנות השונות בחייו בבניית חברה ישראלית טובה יותר. הוא ראוי להערכה הן מימיו כמפקד העומד בראש לוחמיו במלחמות ישראל והן כאזרח, אשר טובת הארץ וטובתה של החברה הישראלית עומדות לנגד עיניו כל העת".

משיאה נוספת היא מנכ״לית הלובי למלחמה באלימות מינית, יעל שרר, שעברה בילדותה התעללות מינית קשה על ידי אביה. את הכאב ואת הפגיעה הנפשית והפיזית שחוותה היא הפכה לשליחות חייה. בסרט שביימה, גוללה את סיפורה האישי ואת התהליך שעברה, לאחר שהגישה תביעה אזרחית ראשונה מסוגה נגד אביה. בעשייה ציבורית ענפה נגד תקיפות מיניות, למען זכויות של קורבנות אלימות במשפחה ולמען שוויון זכויות מגדרי – היא מפרה את קשר השתיקה סביב הפגיעה ומשמיעה את קולן ואת קולם של הנפגעות והנפגעים מינית.

 

 

יעל מושיטה יד לכל הנפגעים והנפגעות ונאבקת ללא הרף לשינוי המציאות שלהם - בחקיקה, במערכת הבריאות, בהנגשת מידע ובמענה תמידי למי שהצטרפו למעגל הכואב, שאליו נקלעה בתור נערה. בשנים האחרונות עמדה בראש עמותת "אחת מתוך אחת" להעלאת המודעות לאלימות מינית בישראל והקימה את "הלובי למלחמה באלימות מינית". במובנים רבים, הקדימה יעל את זמנה וסללה דרך לנפגעות ולנפגעים ולמאבק שלהם לשיקום ראוי.

מוניר מאדי, תושב כפר ג'וליס שידליק משואה גם הוא, מייסד וראש המכינה הקדם-צבאית "כרם-אל" בדליית אל כרמל, המשלבת נוער יהודי ודרוזי המתכונן יחד לשירות בצה"ל. המכינה היהודית-דרוזית מחברת בין בני הנוער, מסירה מחיצות ומאחדת אותם בעשייה למען המדינה מתוך ערבות הדדית ונתינה. בתקופת הקורונה הפעילה המכינה יוזמות התנדבותיות רבות.

מאדי, סא"ל במילואים, שירת במשך כ-25 שנה בצה"ל בתפקידי פיקוד והדרכה, בין היתר כמפקד המרחב הדרוזי באכ"א. הוא הוביל את יישום תוכנית "עתידים" לעתודה אקדמית במגזר הדרוזי ופעל לעידוד ולמציאת מקומות התנדבות לשירות לאומי עבור בנות דרוזיות. מאדי ומכינת "כרם אל" הם סמל למקומה החשוב של החברה הדרוזית במרקם הישראלי ולמאמץ המתמשך, העקבי והאופטימי של שני העמים להכיר, להתחבר ולפעול יחדיו למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל כולה.

_OBJ

בין מדליקי המשואות תיקח חלק גם אנג'ל אלון, תושבת נתיבות ואם לשמונה ילדים, שנולדה במרוקו ב-1950 וכשעלתה ארצה התגוררה במעברה באשקלון. אהבתה להתנדב ולסייע לשכנותיה ולסביבתה, הביאה את מחלקת הרווחה בעיר לבקש שתשמש כ"משפחת אומנה". אנג'ל נענתה לבקשה ובמשך יותר מ-30 שנה פתחה את ביתה וטיפלה ב-217 תינוקות וילדי אומנה במצבי סיכון. בתפקידה כ"משפחת קלט חירום", אנג'ל הייתה שם עבורם בשעות לילה מאוחרות, בחופשות ובחגים והעניקה לילדים ולילדות שבאחריותה בית חם ואוהב. היא דאגה לבריאותם ולעתידם במשך חודשים, ואף שנים.

בין ילדי האומנה הרבים שזכו לחיבוקה החם ולטיפולה המסור של "אם הבנים", היו גם תינוקות שננטשו בבתי החולים ופגים חסרי ישע. אלון ליוותה את הילדים עד שנמצאה עבורם משפחה מאמצת, בין היתר דרך עמותת מכון סאמיט, והמשיכה לשמור על קשר עם רבים מהם. מפעל חייה של אלון, שנעשה בסתר ומבלי שזכתה להוקרה ציבורית, הוא מופת לנתינה אין-סופית, לחמלה אנושית חסרת גבולות ולאמונה באדם.